אוּתְתַמַהּ פּוּרוּשַׁס תְו אַנְיַהּ פַּרַמָאתְמֵתְי אוּדָאהְרּיתַהּ יוֹ לוֹקַה-תְרַיַם אָוישְׂיַה בּיבְּהַרְתְי אַוְיַיַה אִישְׂוַרַהּ
אוּתְתַמַהּ—הטוב ביותר; פּוּרוּשַׁהּ—אישיות; תוּ—אולם; אַנְיַהּ—אחר; פַּרַמַה-אָתְמָא—העצמי העליון; איתי—כך; אוּדָאהְרּיתַהּ—נאמר; יַהּ—מי; לוֹקַה—של היקום; תְרַיַם—לשלוש המדורים; אָוישְׂיַה—חודר; בּיבְּהַרְתי—מקיים; אַוְיַיַהּ—הבלתי כלֶה; אִישְׂוַרַהּ—האל.
תרגום
מלבד שתיים אלה, קיימת אישיות גדולה מכול, הנשמה העליונה, האל הבלתי מתכלה עצמו, שנכנס בשלושת העולמות ומקיימם.
הרעיון שבפסוק זה מובע בצורה יפה בקַטְהַה אוּפַּנישַׁד (2.2.13) ובשְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד (6.13). נאמר שם שמעל לישויות החיים הרבות לאינספור, שאחדות מהן מותנות ואחדות בנות חורין, ישנו האל, פַּרַמָאתְמָא. הפסוק האוּפַּנישַׁדי אומר: ניתְיוֹ ניתְיָאנָאםּ צֵ'תַנַשׂ צֵ'תַנָאנָאם. משמעותו היא שמבין כל ישויות החיים, המותנות ובנות החורין, ישנה אחת עילאית — האל האישי העליון. הוא מקיים את כולן ומעניק להן הנאות על פי מעשיהן השונים. הוא מצוי בלב כול כפַּרַמָאתְמָא. רק החכם שמבינו זכאי לשלווה מושלמת.