דְוָאו אימַוּ פּוּרוּשַׁוּ לוֹקֵא קְשַׁרַשׂ צָ'אקְשַׁרַה אֵוַה צַ'ה קְשַׁרַהּ סַרְוָאנּי בְּהֻוּתָאני קֻוּטַה-סְתְהוֹ 'קְשַׁרַה אוּצְ'יַתֵא
דְוַוּ—שניים; אימַוּ—אלו; פּוּרוּשַׁוּ—הישויות החיות; לוֹקֵא—בעולם; קְשַׁרַהּ—מועד; צַ'ה—ו-; אַקְשַׁרַהּ—שאינו מועד; אֵוַה—בוודאי; צַ'ה—ו-; קְשַׁרַהּ—מועד; סַרְוָאנּי—כול; בְּהֻוּתָאני—הישויות החיות; קֻוּטַה-סְתְהַהּ—באחדות; אַקְשַׁרַהּ—שאינו מועד; אוּצְ'יַתֵא—נאמר.
תרגום
הישויות נחלקות לשתיים — אלה שמוּעדות ליפול ואלה שאינן מוֹעדות לעולם. אלה שבעולם החומרי כולן נוטות למעוד, ובעולם הרוחני כולן אינן מוֹעדות.
הוסבר כבר שהאל חיבר, בהתגלותו כוְיָאסַדֵוַה, את הוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה. עתה מובאת כאן תמצית הוֵדָאנְתַה. נאמר שאינספור ישויות החיים נחלקות לשני סוגים — המועדות ושאינן מועדות לעולם. ישויות החיים הן חלקיקים נפרדים של האל לעד. אלה שבאות במגע עם העולם החומרי נקראות גִ'יוַה-בְּהֻוּתַה, או במילות הפסוק הזה, קְשַׁרַהּ סַרְוָאנּי בְּהֻוּתָאני, שפירושן שהן מוֹעדות. מכל מקום, מי שמאוחדות עם אלוהים אינן מועדות ממעמדן לעולם. אחדוּת זו אין פירושה שאיבדו את ייחודיותן, אלא שלא קיים פירוד או ניגוד אינטרסים; קיימת הסכמה מלאה לגבי תכלית הבריאה. כמובן, בעולם הרוחני לא קיימת בריאה, אולם חשוב להסבירהּ, שהרי אלוהים, כנאמר בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, הוא המקור שממנו נובע הכול. קְרּישְׁנַּה קובע שישנן ישויות חיים משני סוגים, וגם הוֵדות מאששות זאת. מכאן שדבר זה אינו מוטל בספק. אותן ישויות חיים שנאבקות בעולם החומרי עם המיינד וחמשת החושים — אלה עוברות בגופים חומריים שונים. כל עוד ישות החיים מותנית ובאה במגע עם חומר, גופה משתנה. בעולם הרוחני, לעומת זאת, הגוף אינו עשוי מחומר, לכן אינו משתנה. ישות החיים שבעולם החומרי עוברת שש תמורות — לידה, גדילה, קיום, הִתרבות, קמילה וכיליון. אלה הן תמורותיו של הגוף החומרי. בעולם הרוחני, לעומת זאת, הגוף אינו משתנה ופטור מזקנה, לידה ומוות. הכול שם שרויים באחדות. קְשַׁרַהּ סַרְוָאנּי בְּהֻוּתָאני: אותן ישויות חיים שמצויות במגע עם חומר, החל מן היצור הראשון, בְּרַהְמָא, וכלה בנמלה זעירה, כולן מחליפות את גופן; מכאן שכולן מוּעדות לטעות, בעוד שבעולם הרוחני כולן בנות חורין ושרויות באחדות.