אֻוּרְדְהְוַה-מֻוּלַם אַדְהַהּ-שָׂאקְהַם אַשְׂוַתְתְהַםּ פְּרָאהוּר אַוְיַיַם צְ'הַנְדָאמְּסי יַסְיַה פַּרְנָּאני יַס תַםּ וֵדַה סַה וֵדַה-וית
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה—האל אמר; אֻוּרְדְהְוַה-מֻוּלַם—שורשיו פונים מעלה; אַדְהַהּ—למטה; שָׂאקְהַם—ענפים; אַשְׂוַתְתְהַם—עץ בניאן; פְּרָאהוּהּ—נאמר; אַוְיַיַם—נצחי; צְ'הַנְדָאמְּסי—המזמורים הוֵדיים; יַסְיַה—אשר שלו; פַּרְנָּאני—העלים; יַהּ—מי ש; תַם—אותו; וֵדַה—יודע; סַהּ—הוא; וֵדַה-וית—יודע הוֵדות.
תרגום
האל אמר: נאמר שקיים עץ בניאן אשר חי לעד, שמשלח את שורשיו מעלה ואת ענפיו מטה, ועליו הם המזמורים הוֵדיים. יודע עץ זה הוא יודע הוֵדות.
לאחר דיון בחשיבותה של בְּהַקְתי-יוגה, אפשר לשאול, "ומה עם הוֵדות?" פרק זה מסביר שתכלית לימודן היא להבין את קְרּישְׁנַּה. מכאן שמי שמודע לקְרּישְׁנַּה ועוסק בשירות מסור, כבר יודע את הוֵדות. סבך העולם החומרי משול כאן לעץ בניאן. מי שעוסק בפעילות למען פרי, עבורו מסתעף עץ זה לאין קץ; הוא נודד ונודד בין ענפיו השונים. עץ העולם החומרי הוא ללא סוף, ומי שנקשר אליו, נחסמת דרכו לגאולה. המזמורים הוֵדיים, שנועדו לרומם את הנשמה המותנית, נחשבים לעלי העץ. שורשיו צומחים כלפי מעלה, כיוון שראשיתם במשכנו של בְּרַהְמָא, שבכוכב העליון ביקום. מכל מקום, מי שמבין את עץ האשליה הבלתי נכחד הזה, יכול להיחלץ ממנו. חשוב להבין את תהליך ההיחלצות. בפרקים קודמים הוסברו תהליכים שונים לגאולה משעבוד חומרי. עד לפרק השלושה-עשר הודגש השירות המסור לאלוהים כטוב שבתהליכים. עיקרון היסוד של שירות מסור הוא התנתקות מפעילות חומרנית והתקשרות לשירות נשגב לאל. בראשית הפרק נדון תהליך גדיעתה של הזיקה לפעילות חומרית. שורשיו של הקיום החומרי צומחים מעלה. פירושו של דבר שאלה ראשיתם בכלל החומר, בכוכב העליון ביקום. משם מתרחב עץ היקום כולו, על ענפיו השונים, שמייצגים את מערכות הכוכבים השונות. פירותיו של העץ מייצגים את תוצאות מעשיהן של ישויות החיים, כלומר, דתיות, פיתוח כלכלי, עינוג חושים וגאולה. אף שבעולם זה לא קיים עץ שענפיו פונים מטה ושורשיו מעלה, אפשר למוצאו. למשל, עץ שגדל ליד מקווה מים. בשעה שהוא משתקף במים, ענפיו פונים מטה ושורשיו מעלה. במילים אחרות, עץ העולם החומרי הוא בסך הכול בבואתו של העץ האמיתי של העולם הרוחני. ממש כשם שעץ משתקף במים, משתקף העץ הרוחני בתשוקה. השתקפותם של הדברים בבבואת האור החומרית מקורה בתשוקה בלבד. מכל מקום, השתחררות מקיום חומרי מצריכה לימוד העץ וניתוחו באופן מעמיק. או אז ביכולתנו לנתק כל יחסים עמו. עץ זה הוא בבואה או העתק מדויק של העץ האמיתי. כל דבר שמצוי בו מצוי גם בעולם הרוחני. האימפרסונליסטים חושבים את בְּרַהְמַן לשורש העץ, ומהשורש, לפי תורת הסָאנְֹקְהְיַה, נובעים פְּרַקְרּיתי ופּוּרוּשַׁה, אחר כך שלוש הגוּנּות, ואז חמשת היסודות הגשמיים (פַּנְֿצַ'ה-מַהָא-בְּהֻוּתַה), עשרת החושים (דַשֵׂנְדְרייַה), המיינד וכו'. בדרך זו הם מחלקים את העולם החומרי כולו לעשרים וארבעה מרכיבים. אם בְּרַהְמַן מהווה את מרכז התופעות כולן, הרי שהעולם החומרי משתרע על 180 מעלות מכלל הקיום, ו-180 מעלות מהווה העולם הרוחני. מאחר שהעולם החומרי הוא בסך הכול בבואה מעוותת, הרי שריבוי צורות קיים גם בעולם הרוחני, אלא ששם הוא אמיתי. פְּרַקְרּיתי היא אונו החיצוני של האל, ופּוּרוּשַׁה הוא אלוהים עצמו. זה מוסבר בבְּהַגַוַד-גִיתָא. עולם התופעות הוא חומרי, ומכאן שגם בן חלוף; ההשתקפות היא זמנית, שהרי רק לעתים היא נגלית, בעוד שמקור ההשתקפות הוא נצחי. צריך אם כן לגדוע את בבואתו החומרית של העץ האמיתי. ידיעת הוֵדות פירושה לדעת כיצד לגדוע כל זיקה לעולם החומרי. מי שבקיא בתהליך זה יודע את הוֵדות באמת, כי מי שנמשך אחר טקסי הפולחן שבוֵדות, בסך הכול נמשך לעליו הירוקים של העץ, מבלי לדעת את תכליתן האמיתית של הוֵדות. האל מורה בעצמו שמטרת הוֵדות היא לגדוע עץ בבואה זה, ולהגיע לעץ האמיתי שבעולם הרוחני.