אָסוּרִיםּ יוֹנים אָפַּנְנָא מֻוּדְּהָא גַ'נְמַני גַ'נְמַני מָאם אַפְּרָאפְּיַיְוַה קַוּנְתֵיַה תַתוֹ יָאנְתְי אַדְהַמָאםּ גַתים
אָסוּרִים—זדוני; יוֹנים—מינים; אָפַּנְנָאהּ—זוכים; מֻוּדְּהָאהּ—הסכלים; גַ'נְמַני גַ'נְמַני—לידה אחר לידה; מָאם—אותי; אַפְּרָאפְּיַה—מבלי להשיג; אֵוַה—בוודאי; קַוּנְתֵיַה—הו בן-קוּנְתִי; תַתַהּ—לאחר מכן; יָאנְתי—הולכים; אַדְהַמָאם—ארור; גַתים—לגורל.
תרגום
הו בן-קוּנְתִי, הם שבים ונולדים בקרב מינים דמוניים, ואינם מגיעים אליי לעולם, ובהדרגה מידרדרים לקיום הנתעב ביותר.
אף שידוע שאלוהים הוא רחום כולו ומלא חסד, כאן אנו רואים שאינו רחום כלפי הדמונים כלל. נאמר כאן בפירוש שהם מוטלים שוב ושוב לרחמם של דמונים כמותם. ללא חסדו של אלוהים, הם מוסיפים ומידרדרים למיני חיים נתעבים, כגון חתולים, כלבים וחזירים. נאמר גם שלעולם לא יזכו בחסדו של האל. גם בוֵדות נאמר שהם מידרדרים בהדרגה והופכים לכלבים וחזירים. נראה שאלוהים אינו רחום כלפי דמונים שכאלה, ואפשר לשאול מדוע הוא נודע כרב חסד ורחמים. בתשובה לשאלה זו, נמצא בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה שאלוהים אינו שונא איש. גם הטלת האַסוּרות, הדמונים, למיני חיים נחותים היא ביטוי לחסד. לעתים הוא גם הורג אותם, אלא שגם זה לטובתם. שהרי הספרות הוֵדית מורה שמי שנהרג בידי האל זוכה בגאולה. רָאוַנַּה, קַמְּסַה, הירַנְּיַקַשׂיפּוּ — כולם היו אַסוּרות שהאל הרג בהתגלויותיו השונות. מכאן שאַסוּרות בני מזל שמתים מידיו של אלוהים, זוכים למעשה בחסדו.