דְוַוּ בְּהֻוּתַה-סַרְגַוּ לוֹקֵא 'סְמין דַיְוַה אָסוּרַה אֵוַה צַ'ה דַיְווֹ ויסְתַרַשַׂהּ פְּרוֹקְתַה אָסוּרַםּ פָּארְתְהַה מֵא שְׂרּינּוּ
דְוַוּ—שתיים; בְּהֻוּתַה-סַרְגַוּ—יצורים ברואים; לוֹקֵא—בעולם; אַסְמין—זה; דַיְוַהּ—קדוש; אָסוּרַהּ—זדוני; אֵוַה—בוודאי; צַ'ה—ו-; דַיְוַהּ—הנשגב; ויסְתַרַשַׂהּ—באריכות; פְּרוֹקְתַהּ—נאמר; אָסוּרַם—הזדוני; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; מֵא—ממני; שְׂרּינּוּ—שמע.
תרגום
הו בן פְּרּיתְהָא, הברואים בעולם זה הם משני סוגים — אלוהי ודמוני. כבר הארכתי בתיאור המעלות האלוהיות, ועתה שמע ממני על אודות הדמוניות.
לאחר שקְרּישְׁנַּה אישר לאַרְג'וּנַה שהוא ניחן במעלות אלוהיות, הוא פונה עתה ומתאר את הדרך הדמונית. ישויות החיים המותנות בעולם זה נחלקות לשניים. מי שניחנים בתכונות אלוהיות, חייהם סדירים ומווּסתים; כלומר, הם מצייתים לכללי הכתובים ולבני סמכא. קדוש הוא מי שמעשיו מושתתים על חובות הכתובים, בעוד שמי שאינו פועל על פי כללים שכאלה, אלא על פי שיגיונותיו, נחשב לדמוני, אַסוּרי. הציות לכתבי הקודש מהווה את אבן הבוחן היחידה. בספרות הוֵדית מוזכר שהאלים למחצה והדמונים, כולם נולדו לפְּרַגָ'אפַּתי; ההבדל הוא שקבוצה אחת מצייתת לכללי הוֵדות, והשנייה לא.