תַסְמָאץ' צְ'הָאסְתְרַםּ פְּרַמָאנַּםּ תֵא קָארְיָאקָארְיַה-וְיַוַסְתְהיתַוּ גְ'נָֿאתְוָא שָׂאסְתְרַה-וידְהָאנוֹקְתַםּ קַרְמַה קַרְתוּם איהָארְהַסי
תַסְמָאת—לכן; שָׂאסְתְרַם—הכתובים; פְּרַמָאנַּם—ראַייה; תֵא—שלך; קָארְיַה—חובה; אַקָארְיַה—פעילות בלתי מוּתרת; וְיַוַסְתְהיתַוּ—בהחלטיות; גְ'נָֿאתְוָא—ביודעך; שָׂאסְתְרַה—של הכתובים; וידְהָאנַה—הכללים; אוּקְתַם—כמוצהר; קַרְמַה—עבודה; קַרְתוּם—לעשות; איהַה—בעולם זה; אַרְהַסי—עליך.
תרגום
משום כך חשוב להבין מהי חובה ומה אינה חובה על סמך הוראות הכתובים. לאור ידיעה זו צריך האדם לחתור ולהתעלות בהדרגה.
בפרק החמישה-עשר נאמר שכללי הוֵדות נועדו כולם ללמד על קְרּישְׁנַּה. מי שמבין את קְרּישְׁנַּה על פי הבְּהַגַוַד-גִיתָא, שרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה ועוסק בשירות מסור, הרי שהגיע לפסגת הידע שמציעה הספרות הוֵדית. שְׂרִי צַ'יְתַנְיַה מַהָאפְּרַבְּהוּ הפך תהליך זה לקל מאוד: הוא בסך הכול ביקש לזמר הַרֵא קְרּישְׁנַּה הַרֵא קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה קְרּישְׁנַּה הַרֵא הַרֵא/ הַרֵא רָאמַה הַרֵא רָאמַה רָאמַה רָאמַה הַרֵא הַרֵא, לעסוק בשירות מסור לאל, ולאכול את שאריות המזון שהוגשו למֻוּרְתי. מי שעוסק בפעולות הללו במישרין, כמו למד כבר את הספרות הוֵדית כולה והגיע בהצלחה למסקנתה. מכל מקום, מי שאינם מודעים לקְרּישְׁנַּה ואינם עוסקים בשירות מסור — אלה צריכים ללמוד מה לעשות ומה לא לעשות מהוראות הוֵדות, וצריכים לקיים אותן ללא כל ויכוח. זו הדרך למלא את הוראות השָׂאסְתְרַה, הכתובים. השָׂאסְתְרַה פטורה מארבעת הפגמים היסודיים שניכרים בנשמה מותנית: חושים בלתי מושלמים, נטייה לרמות, נטייה ודאית לטעויות, ואשליה. ישות מותנית שניחנת בארבעה אלה אינה כשירה לקבוע כללים ולחוקק חוקים. הקדושים הדגולים, האָצָ'ארְיות והנשמות הדגולות כולם מקבלים את כללי השָׂאסְתְרַה — אשר פטורים מפגמים אלה — ללא כל שינוי. בהודו רבים מאוד הזרמים הרוחניים, אף שהם נחלקים לשניים עיקריים: האימפרסונליסטים והפרסונליסטים. מכל מקום, שניים אלה חיים על פי כללי הוֵדות. הרי מבלי לקיימם, אי אפשר להתעלות לשלב השלמות. מכאן שמי שמבין את תכלית השָׂאסְתְרַה נחשב לבר מזל עד מאוד. אי-קבלת העקרונות שמבססים את הבנת האלוהים היא הסיבה להידרדרות המין האנושי. זו החמורה שבעברות בחיי אדם. וזו הסיבה שמָאיָא, האנרגיה החומרית של האל, אינה מרפה ומציקה לנו בשלוש צורות הסבל. האנרגיה החומרית מורכבת משלוש מידות הטבע. הבנת אלוהים אינה אפשרית מבלי שמתעלים לפחות למידת הטוֹבוּת. הרי ללא התעלות שכזו, נשאר האדם במידות הלהיטות והבערות, שמדרדרות לחיים דמוניים. מי שמצויים במידות אלה דוחים את כתבי הקודש ואת האנשים הקדושים, ומתעלמים מהבנת אלוהים נכונה. הם אינם מצייתים להוראותיו של מורה רוחני, ומתעלמים מכללי הכתובים. הם גם אינם נמשכים לשירות מסור, אפילו לאחר ששמעו על תפארתו, וממציאים להם דרכי התעלות משלהם. אלה הם כמה מפגמיה של החברה האנושית שמובילים לחיים דמוניים. מכל מקום, מי שיכול לקבל הדרכה ממורה רוחני מוסמך, שמורה על נתיב ההתעלות לשלמות העליונה, רק הוא רואה הצלחה בחייו. בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השישה-עשר של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בטבע הקדוש והדמוני.