רַג'וֹ רָאגָאתְמַקַםּ וידְדְהי תְרּישְׁנָּא-סַנְֹגַה-סַמוּדְבְּהַוַם תַן ניבַּדְהְנָאתי קַוּנְתֵיַה קַרְמַה-סַנְֹגֵנַה דֵהינַם
רַגַ'הּ—מידת הלהיטות; רָאגַה-אָתְמַקַם—מהותה היא תשוקה או מאוויים; וידְדְהי—דע; תְרּישְׁנָּא—עם כמיהה; סַנְֹגַה—מתוך התרועעות; סַמוּדְבְּהַוַם—נוצרת; תַת—היא; ניבַּדְהְנָאתי—כובלת; קַוּנְתֵיַה—הו בן-קוּנְתִי; קַרְמַה-סַנְֹגֵנַה—באמצעות התרועעות עם פעילות תועלתנית; דֵהינַם—את השרוי בגוף.
תרגום
הו בן-קוּנְתִי, מידת הלהיטות היא תולדה של תשוקות ומאוויים אינסופיים, וקושרת את ישויות החיים לפעילות חומרית למען פרי.
מידת הלהיטות מאופיינת במשיכה שבין גבר לאישה. אישה נמשכת לגבר, וגבר לאישה. זוהי מידת הלהיטות. כאשר היא גוברת, מתעוררת התשוקה להנאה חומרית — עינוג חושים. אדם במידת הלהיטות מבקש לצורך עינוג חושיו כבוד בחברה או בעם, וכן משפחה מאושרת עם ילדים טובים, אישה נאה ובית מרווח. אלה הם תוצריה של מידת הלהיטות. מי שמתאווה להם צריך לעבוד קשה מאוד. נאמר כאן שהוא נקשר לפירות עמלו ונכבל על ידי מעשים אלה. מי שמבקש לרצות את אשתו, ילדיו וסביבתו, כמו גם לשמור על מעמדו הרם, חייב לעבוד. מכאן שהעולם החומרי ברובו במידת הלהיטות. התרבות של ימינו נחשבת למתקדמת על פי אמות מידותיה של מידת הלהיטות, בעוד שלפנים קִדמה נמדדה על פי מידת הטוֹבוּת. ובאשר לגאולה, אם המותנים לטוֹבוּת אינם זוכים בה, קל וחומר השרויים בלהיטות.