תַמַס תְו אַגְ'נָֿאנַה-גַ'םּ וידְדְהי מוֹהַנַםּ סַרְוַה-דֵהינָאם פְּרַמָאדָאלַסְיַה-נידְרָאבְּהיס תַן ניבַּדְהְנָאתי בְּהָארַתַה
תַמַהּ—מידת החושך; תוּ—אבל; אַגְ'נָֿאנַה-גַ'ם—תולדת הבערות; וידְדְהי—דע; מוֹהַנַם—אשליה; סַרְוַה-דֵהינָאם—של כל ישויות החיים; פְּרַמָאדַה—באמצעות טירוף; אָלַסְיַה—עצלות; נידְרָאבְּהיהּ—ושינה; תַת—זו; ניבַּדְהְנָאתי—כובלת; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה.
תרגום
הו בן בְּהַרַתַה, דע כי מידת החושך, תולדת הבערות, היא מקור אשלייתן של ישויות החיים שעוטות גוף. תוצאותיה הן טירוף, עצלות ושינה, שכובלים את הנשמה המותנית.
השימוש המיוחד במילה תוּ בפסוק זה הוא רב משמעות. פירושו של דבר הוא שמידה זו אופיינית מאוד לנשמה עוטת גוף. מידת הבערות היא היפוכה הגמור של מידת הטוֹבוּת. מי שבמידת הטוֹבוּת מפתח ידע ולומד להבין מהו מה, בעוד שמידת הבערות מנוגדת לגמרי; בהשפעתה הופכים למטורפים, ומטורף הרי לא מבין דבר. במקום להתקדם הוא עוד מוסיף ומידרדר. הספרות הוֵדית מגדירה את מידת הבערות: וַסְתוּ-יָאתְהָאתְמְיַה-גְ'נָֿאנָאוַרַקַםּ ויפַּרְיַיַה-גְ'נָֿאנַה-גַ'נַקַםּ תַמַהּ. בהשפעתה אי אפשר להבין את הדברים כפי שהם. כל אחד רואה שסבו מת — מכאן שגם הוא ימות. המוות הוא ודאי. אף על פי כן צוברים האנשים בטירופם ממון ועובדים בפרך, יומם וליל, מבלי לדאוג לנשמתם הנצחית. זהו טירוף. ברוב טירוף הם דוחים כל התקדמות בהבנה רוחנית. הם גם עצלים מאוד ולא מוצאים כל עניין בהתרועעות לצורך התקדמות שכזו. הם אינם אפילו פעילים, בשונה מאדם שנשלט על ידי מידת הלהיטות. שינה מופרזת היא מאפיין נוסף של מי ששרוי במידת הבערות. שש שעות שינה אמורות להספיק, אלא שאדם שכזה ישן לפחות עשר עד שתים-עשרה שעות ביום. הוא נראה תמיד מדוכדך, ומכור לסימום ושינה. אלה הם מאפייניו של מי שמותנה למידת הבערות.