מַמַה יוֹניר מַהַד בְּרַהְמַה תַסְמין גַרְבְּהַםּ דַדְהָאמְי אַהַם סַמְבְּהַוַהּ סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנָאםּ תַתוֹ בְּהַוַתי בְּהָארַתַה
מַמַה—שלי; יוֹניהּ—מקור הלידה; מַהַת—כלל האנרגיה החומרית; בְּרַהְמַה—העליון; תַסְמין—בו; גַרְבְּהַם—הריון; דַדְהָאמי—יוצר; אַהַם—אני; סַמְבְּהַוַהּ—האפשרות; סַרְוַה-בְּהֻוּתָאנָאם—של כל ישויות החיים; תַתַהּ—אז; בְּהַוַתי—מתהווה; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה.
תרגום
הו בן בְּהַרַתַה, כלל החומר, שנקרא בְּרַהְמַן, הוא מקור הלידה. אני מעבּר את אותו בְּרַהְמַן ומאפשר את לידתן של כל ישויות החיים.
זהו הסברו של העולם: הכול מתהווה מצירופם של קְשֵׁתְרַה וקְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה, כלומר הגוף והנשמה הרוחנית, ואלוהים הוא שמחולל את הצירוף הזה. המַהַת-תַתְתְוַה היא כלל הסיבה של עולם התופעות, וכלל החומר של התופעה החומרית, שבו פועלות מידות הטבע, נקרא לעתים בְּרַהְמַן. האל מעבּר את כלל החומר וגורם להתהוותם של יקומים לאינספור. הספרות הוֵדית מתארת את כלל החומר, המַהַת-תַתְתְוַה, כבְּרַהְמַן (מוּנְּדַּקַה אוּפַּנישַׁד 1.1.9): תַסְמָאד אֵתַד בְּרַהְמַה נָאמַה-רֻוּפַּם אַנְנַםּ צַ'ה גָ'איַתֵא. האל מעבּר בְּרַהְמַן זה בזרעי ישויות החיים. עשרים וארבעה היסודות, החל מאדמה, מים, אש ואוויר, הם כולם אנרגיה חומרית, ומהווים את המַהַד בְּרַהְמַה, הבְּרַהְמַן הגדול, כלומר הטבע החומרי. מכל מקום, בפרק השביעי מוסבר שמעבר לזה ישנו טבע אחר עילי — ישויות החיים. הטבע העילי מתערבב בטבע החומרי ברצונו של אלוהים, וכך נולדות ישויות החיים בטבע החומרי. העקרב מטיל את ביציו בתוך ערמת אורז, ומשום כך נאמר לעתים שעקרבים נולדים מאורז. אלא שלא האורז הוא מקורו של העקרב, אלא האם שהטילה את ביציה. בדומה לכך, גם הטבע החומרי אינו גורם לידתן של ישויות החיים. הזרע מקורו באל, ורק נראה כאילו ישויות החיים מופקות מן הטבע החומרי. כל ישות חיה ניחנת, על פי מעשיה בעבר, בגוף שונה, תוצר הטבע החומרי, ובאמצעותו היא מגשימה את מכסת הסבל והאושר שמגיעים לה בהתאם למעשיה. אלוהים הוא מקור כל ישויות החיים, על צורותיהן השונות.