גוּנָּאן אֵתָאן אַתִיתְיַה תְרִין דֵהִי דֵהַה-סַמוּדְבְּהַוָאן גַ'נְמַה-מְרּיתְיוּ-גַ'רָא-דוּהְּקְהַיְר וימוּקְתוֹ 'מְרּיתַם אַשְׂנוּתֵא
גוּנָּאן—מעל המידות; אֵתָאן—הללו; אַתִיתְיַה—לאחר שמתעלה; תְרִין—השלוש; דֵהִי—השרוי בגוף; דֵהַה—מהגוף; סַמוּדְבְּהַוָאן—נוצרות; גַ'נְמַה—של לידה; מְרּיתְיוּ—מוות; גַ'רָא—וזקנה; דוּהְּקְהַיְהּ—מסבל; וימוּקְתַהּ—משוחרר; אַמְרּיתַם—מנקטר; אַשְׂנוּתֵא—נהנה.
תרגום
ישות בעלת גוף, שמתעלה ומשתחררת משלוש המידות שחוברות לגוף החומרי, נגאלת מלידה, מוות וזקנה, ומן הסבל הכרוך בהם, וזוכה להתענג על נקטר עוד בחיים אלה.
פסוק זה מסביר כיצד אפשר להישאר אפילו בגוף זה במישור הנשגב של תודעת קְרּישְׁנַּה מלאה. המילה דֵהִי בסנסקריט פירושה "המגולם בגוף". מי שמתקדם בידע רוחני יכול להשתחרר מהשפעת המידות, אפילו בעודו בגוף חומרי. כבר בגוף זה הוא יכול ליהנות מחדוות החיים הרוחניים, ולאחר נטישת גופו ישוב לרקיע הרוחני. מכאן שאפילו בגוף זה אפשר לחוות אושר רוחני. במילים אחרות, שירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה הוא ביטוי לגאולה משעבוד חומרי. זה יוסבר בפרק השמונה-עשר. השירות המסור מתחיל עם ההשתחררות מהשפעת המידות.