אַג'וֹ 'פּי סַנְן אַוְיַיָאתְמָא בְּהֻוּתָאנָאם אִישְׂוַרוֹ 'פּי סַן פְּרַקְרּיתיםּ סְוָאם אַדְהישְׁטְהָאיַה סַמְבְּהַוָאמְי אָתְמַה-מָאיַיָא
אַגַ'הּ—בלתי נולד; אַפּי סַן—אף על פי שאני; אַוְיַיַה—בלתי מתכלה; אָתְמָא—גוף; בְּהֻוּתָאנָאם—של כל הנולד; אִישְׂוַרַהּ—אדון; אַפּי סַן—אף על פי שאני; פְּרַקְרּיתים—בדמות הנשגבת; סְוָאם—של עצמי; אַדְהישְׁטְהָאיַה—בהימצאי; סַמְבְּהַוָאמי—אני מתגלה; אָתְמַה-מָאיַיָא—באמצעות האנרגיה הפנימית.
תרגום
אף על פי שאיני נולד וגופי הנשגב אינו נפסד לעולם, ואף שאני אדון כל ישויות החיים, בכל עידן ועידן אני מופיע בדמותי המקורית, הנשגבת.
האל מסביר את ייחודיותה של לידתו: הוא נראה אולי כאדם רגיל, אולם הוא זוכר את כל מה שהתרחש ב"לידותיו" הרבות, בעוד שאדם רגיל אינו זוכר אפילו מה עשה לפני שעות ספורות. הוא יתקשה מאוד להשיב מייד מה עשה בדיוק באותה שעה ביום הקודם, ואין ספק שיצטרך לאמץ מאוד את זיכרונו לשם כך. אף על פי כן, יש כאלה שמעזים להציג את עצמם כאלוהים, כקְרּישְׁנַּה. אל לנו ללכת שולל אחר הכרזות חסרות שחר שכאלה. האל שב ומסביר את הפְּרַקְרּיתי שלו, את דמותו. פְּרַקְרּיתי פירושו "טבע", כמו גם סְוַרֻוּפַּה, "הדמות האישית". האל אומר שהוא מופיע בגופו שלו. הוא אינו משתנה מגוף לגוף, כמו ישות חיים רגילה. גופה של הנשמה המותנית משתנה מלידה ללידה; היא עוברת בעולם החומרי מגוף לגוף, ללא גוף קבוע. האל, לעומת זאת, בשעה שהוא מופיע, הריהו מופיע באמצעות אונו הפנימי בגופו המקורי. במילים אחרות, קְרּישְׁנַּה מופיע בעולם החומרי בגופו המקורי הנצחי — עם שתי ידיים ואוחז בחליל. הוא מופיע בגופו הנצחי, שאינו נגוע בטומאת העולם החומרי. אף שהוא מופיע בגופו שלו, ואף שהוא אדון היקום, נדמה שהוא נולד כישות חיים רגילה. למרות שגופו אינו מתכלה כמו גוף חומרי, הוא כאילו גדל מינקות לילדות ולבחרות. אלא שלמרבה הפלא, הוא אינו ממשיך ומתבגר מעבר לנעורים. בזמן הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה היו לו בביתו כבר נכדים רבים; כלומר, הוא היה מבוגר למדי, על פי חישוב חומרי. אף על פי כן, הוא נראה כמו עלם בן עשרים או עשרים וחמש. בתמונות קְרּישְׁנַּה לעולם אינו זקן, כיוון שאינו מזקין לעולם כמותנו. זאת, אף על פי שהוא האישיות הקדומה ביותר בבריאה — בעבר, בהווה ובעתיד. גופו ותבונתו אינם מתכלים או משתנים לעולם. ברור שגם בהיותו בעולם החומרי, הוא אותו בלתי נולד, אותה דמות נצחית של חדווה וידע, שגופו הנשגב ותבונתו אינם משתנים לעולם. למעשה, הופעתו והיעלמותו דומות קצת לזריחת השמש, לתנועתה ולהיעלמותה מתחום ראייתנו. בשעה שהיא נעלמת, אנו חושבים ששקעה, וכאשר היא לנגד עינינו אנו חושבים שהיא נמצאת ברקיע. אלא שהשמש קבועה תמיד במקומה, ורק בגלל מוגבלותם של חושינו אנו סבורים שהיא מופיעה ונעלמת. הופעתו של קְרּישְׁנַּה והיעלמותו שונות מאלה של ישות חיים רגילה, וזה מוכיח שהוא, באמצעות אונו הפנימי, הוא נצחי, מלא חדווה וידע, ולעולם אינו מזדהם בטבע החומרי. גם הוֵדות מאששות שאף שהאל הוא בלתי נולד, הוא כמו נולד בדמויות לאינספור. ספרי התוספות לוֵדות גם הם מאששים שאף שנראה כאילו הוא נולד, הוא אינו משנה את גופו. בבְּהָאגַוַתַם הוא מופיע לפני אמו כנָארָאיַנַּה בעל ארבע ידיים, מעוטר בששת השפעים במלואם. הוא מופיע בדמותו הנצחית, המקורית, מתוך חסדו נטול הסיבה לישויות החיים. זאת כדי שיוכלו להגות בו כפי שהוא, ולא בדמות דמיונית כלשהי, כפי שמתארים אותו האימפרסונליסטים בטעות. לפי מילון וישְׂוַה-קוֹשַׂה, המילה מָאיָא, או אָתְמַה-מָאיָא, מתייחסת לחסדו נטול הסיבה של האל. האל מודע להופעותיו ולהיעלמותיו הקודמות כולן, בעוד שישות חיים רגילה שוכחת הכול על גופה הקודם כשהיא עוטה גוף חדש. הוא אדון כל ישויות החיים ומבצע מעשים מופלאים ועל אנושיים בשעה שהוא יורד עלי אדמות. הוא אותה אמת מוחלטת תמיד, שאין הבדל בין גופו לעצמו, או בין תכונותיו לגופו. אפשר לשאול עתה, מדוע הוא מופיע ונוטש את העולם הזה? זה יוסבר בפסוק הבא.