בהגווד גיטה - 4.4

אַרְג'וּנַה מוכר כדְבֵקו של האל; כיצד לא האמין לדבריו של קְרּישְׁנַּה? האמת היא שהוא אינו שואל למען עצמו, אלא למען אלה שאינם מאמינים באל, או למען אותם לא דְבֵקים שמסרבים להכיר באלוהות של קְרּישְׁנַּה; הוא שואל למענם בלבד, כאילו בעצמו אינו מודע לאל, קְרּישְׁנַּה. מן הפרק העשירי יסתבר שאַרְג'וּנַה ידע לגמרי שקְרּישְׁנַּה הוא אלוהים, המקור לכול והנשגב העליון. קְרּישְׁנַּה הופיע כמובן גם עלי אדמות, כבנה של דֵוַקִי, לכן לא קל לאדם רגיל להבין כיצד בו בזמן הוא גם האל האישי העליון, האישיות המקורית והנצחית. אַרְג'וּנַה שואל את שאלתו רק כדי להבהיר עניין זה, באמצעות תשובתו הסמכותית של קְרּישְׁנַּה עצמו. העולם כולו — בימי קדם כמו גם כיום — מקבל את קְרּישְׁנַּה כסמכות העליונה; רק הלא דְבֵקים מתכחשים לו. מאחר שקְרּישְׁנַּה מקובל כבר הסמכא העליון, חשב אַרְג'וּנַה שמילותיו של קְרּישְׁנַּה ישמשו עדות נגד תיאוריהם של הלא דְבֵקים שמנסים לעוות את דמותו בדרכים שמובנות רק להם ולחסידיהם. הכול צריכים, למען טובתם, ללמוד את המדע של קְרּישְׁנַּה. ובשעה שקְרּישְׁנַּה מדבר על עצמו, הרי שזה מבורך לעולמות כולם. ללא דְבֵקים נראים אולי הסברים שכאלה מוזרים, כיוון שהם לומדים עליו מנקודת ראותם. אולם הדְבֵקים מוקירים בכל לבבם את מילותיו על עצמו. הם אפילו סוגדים למילותיו, ולהוטים לשמוע עליו עוד ועוד. למשוללי האמונה, שחושבים את קְרּישְׁנַּה לאדם רגיל, זו הזדמנות ללמוד שקְרּישְׁנַּה הוא על אנושי, סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה, דמות נצחית של חדווה וידע, ונשגב ומעל להשפעתם של מידות הטבע החומרי, זמן וחלל. אין ספק שדָבֵק כמו אַרְג'וּנַה אינו מבולבל לגבי מעמדו הנשגב של קְרּישְׁנַּה. הוא שואל את שאלתו רק כדי לנסות ולהתריס נגד תפיסתם של האתיאיסטים, שלפיה קְרּישְׁנַּה הוא אדם רגיל שכפוף למידות הטבע החומרי.