יַתְהַיְדְהָאמְּסי סַמידְדְהוֹ 'גְניר בְּהַסְמַה-סָאת קוּרוּתֵא 'רְג'וּנַה
גְ'נָֿאנָאגְניהּ סַרְוַה-קַרְמָאנּי בְּהַסְמַה-סָאת קוּרוּתֵא תַתְהָא
יַתְהָא—כפי ש-; אֵדְהָאמְּסי—את העץ; סַמידְדְהַהּ—בוערת; אַגְניהּ—אש; בְּהַסְמַה-סָאת—לאפר; קוּרוּתֵא—הופכת; אַרְג'וּנַה—הו אַרְג'וּנַה; גְ'נָֿאנַה-אַגְניהּ—אש הידע; סַרְוַה-קַרְמָאנּי—את התגובות למעשים; בְּהַסְמַה-סָאת—לאפר; קוּרוּתֵא—הופכת; תַתְהָא—באותו אופן.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה, ממש כשם שאש הופכת עץ לאפר, כך שורפת אש הידע את התגובות לפעולות החומריות כולן.
הידע המושלם על העצמי, העצמי העליון והיחסים שביניהם משול כאן לאש. אש זו שורפת לאפר את התגובות הנפשעות, כמו גם את התגובות למעשים המבורכים. התגובות מצויות בשלבים שונים: תגובות בשלב הכנה, תגובות שהבשילו, תגובות שהתגלו כבר ותגובות למעשים עתידיים. אלא שהידע על מעמדה היסודי של ישות החיים שורף את התגובות הללו כולן. במצב של ידע מושלם מתכלות כל התגובות למעשים שכבר בוצעו ולאלה שממתינים לבוא. בוֵדות (בְּרּיהַד-אָרַנְּיַקַה אוּפַּנישַׁד 4.4.22) נאמר, אוּבְּהֵא אוּהַיְוַיְשַׁה אֵתֵא תַרַתְי אַמְרּיתַהּ סָאדְהְו-אַסָאדְהֻוּנִי: "האדם משתחרר מן התגובות הטובות והרעות למעשיו."