בהגווד גיטה - 4.34

תַד וידְדְהי פְּרַנּיפָּאתֵנַה  פַּריפְּרַשְׂנֵנַה סֵוַיָא אוּפַּדֵקְשְׁיַנְתי תֵא גְ'נָֿאנַםּ   גְ'נָֿאנינַס תַתְתְוַה-דַרְשׂינַהּ

תַת—את הידע הזה של ההקרבות השונות; וידְדְהי—נסה להבין; פְּרַנּיפָּאתֵנַה—על ידי פנייה למורה רוחני; פַּריפְּרַשְׂנֵנַה—על ידי שאלות ברוח כנועה; סֵוַיָא—על ידי שירות; אוּפַּדֵקְשְׁיַנְתי—הם יורו; תֵא—לך; גְ'נָֿאנַם—ידע; גְ'נָֿאנינַהּ—אלו שהגיעו להגשמה עצמית; תַתְתְוַה—של האמת; דַרְשׂינַהּ—רואים.

תרגום

פנה למורה רוחני ונסה ללמוד ממנו את האמת. חקור אותו בכניעות והגש לו את שירותך. מי שהגיעו להגשמה רוחנית יכולים להקנות לך ידע, כיוון שחזו באמת.

התעמקות

אין ספק שנתיב ההגשמה הרוחנית הוא קשה. לכן האל מייעץ לפנות למורה רוחני מוסמך שקשור לשושלת הוראה שמתחילה באל עצמו. מבלי לקיים את עיקרון שושלת ההוראה, איש לא יכול לשמש כמורה רוחני. אלוהים הוא המורה הרוחני העליון, ומי שקשור לשושלת ההוראה מעביר את המסר האלוהי לתלמידו כפי שהוא. אי אפשר להשיג הגשמה רוחנית באמצעות תהליכים פרי הדמיון, כמקובל כיום על מתחזים שוטים. הבְּהָאגַוַתַם (6.3.19) אומר, דְהַרְמַם תוּ סָאקְשָׁאד בְּהַגַוַת-פְּרַנִּיתַם: אלוהים מורה בעצמו את נתיב הדת. מכאן ששכלתנות ספקולטיבית או טיעונים יבשים אין בכוחם להוביל לדרך הישר. גם לימוד עצמאי של ספרי הידע לא יקדם איש בחיים רוחניים. כדי לקנות ידע צריך לפנות למורה רוחני מוסמך. יש לקבלו בכניעות מוחלטת ולשמש כמשרתו, ללא תחושת יוקרה כוזבת. ההתקדמות בחיים רוחניים תלויה כולה בסיפוקו של המורה הרוחני. הצגת שאלות וצייתנות הן הצירוף הנכון להבנה רוחנית. ללא צייתנות ושירות לא תניב חקירת המורה המלומד כל פרי. על התלמיד לעבור בהצלחה את מבחנו של המורה, ומשהלה מגלה בתלמיד רצון כן, הוא מברכו בהבנה רוחנית אמיתית. פסוק זה מגנה קבלה עיוורת, כמו גם חקרנות מיותרת. אלא שלא די להקשיב בצייתנות למורה הרוחני; דרושה גם הבנה ברורה, וזו נקנית בצייתנות, בשירות ובחקר. רק טבעי שמורה רוחני מוסמך נוטה מטבעו חסד לתלמידו. משום כך, בשעה שהלה צייתן ונכון תמיד לשירות, יחס הגומלין בין הידע לשאלות הוא מושלם.