בהגווד גיטה - 4.25

כנזכר לעיל, מי שמבצע את חובותיו בתודעת קְרּישְׁנַּה נקרא יוגי מושלם או בקיא בכוחות הנסתר. אולם ישנם גם מי שסוגדים בהקרבות כאלה לאלים למחצה, וכאלה שמעלים את מנחותיהם לבְּרַהְמַן העליון, היבטו הבלתי אישי של אלוהים. ההקרבות נחלקות לסוגים שונים. אולם החלוקה הזו, בהתאם למבצעים השונים, רק לכאורה מתארת סוגי הקרבה שונים, שהרי הקרבה פירושה סיפוק העליון, וישְׁנּוּ, שידוע גם כיַגְ'נַֿה. ההקרבות כולן נחלקות בסופו של דבר לשני סוגים: הקרבת נכסים חומריים והקרבה לצורך קניית ידע נשגב. מי שמודעים לקְרּישְׁנַּה מקריבים את כל נכסיהם החומריים לסיפוקו של האל, בעוד שמי שמבקשים אושר חומרי, ארעי — אלה מקריבים את קנייניהם לסיפוקם של האלים למחצה, כגון אינְדְרַה, אל-השמש וכו'. האימפרסונליסטים, לעומת זאת, מקריבים את זהותם ונטמעים בקיומו של הבְּרַהְמַן הבלתי אישי. האלים למחצה הם ישויות חיים רבות כוח שנתמנו בידי האל לקיים ולנהל את כלל התפקודים החומריים ביקום, כגון הספקת חום, מים ומאור. בפולחן הוֵדי ישנן הקרבות שונות לאלים למחצה, שנועדו למי שמבקשים ברכות חומריות. סוגדים כאלה נקראים בַּהְו-אִישְׂוַרַה-וָאדִי, כלומר מאמינים באלים רבים. ישנם לעומתם אימפרסונליסטים שסוגדים להיבט הבלתי אישי של האמת המוחלטת, וחושבים את דמויותיהם של האלים למחצה לבנות חלוף. אלה מקריבים את זהותם האישית באש העליונה, ושמים קץ לקיומם הייחודי על ידי היטמעות בקיום העליון. הם משקיעים את זמנם בלימוד שכלתני על אודות טבעו הנשגב של העליון. במילים אחרות, הפועלים למען טובת הנאה מקריבים את קנייניהם החומריים למען עינוג חושים, בעוד שהאימפרסונליסטים מקריבים את זהותם החומרית ומבקשים להיטמע בקיומו של העליון. אש המזבח של קרבנם הוא הבְּרַהְמַן העליון, והמנחה היא העצמי שנאכּל באש הבְּרַהְמַן. מכל מקום, אדם מודע לקְרּישְׁנַּה, כמו אַרְג'וּנַה, מקריב הכול — את קנייניו החומריים וכן את עצמו — לסיפוקו של קְרּישְׁנַּה. הוא נחשב ליוגי הראשון במעלה, אף שאינו מאבד את זהותו הייחודית.