יַדְרּיצְ'צְ'הָא-לָאבְּהַה-סַנְתוּשְׁטוֹ דְוַנְדְוָאתִיתוֹ וימַתְסַרַהּ סַמַהּ סידְדְהָאו אַסידְדְהַוּ צַ'ה קְרּיתְוָאפּי נַה ניבַּדְהְיַתֵא
יַדְרּיצְ'צְ'הָא—שבאה מאליה; לָאבְּהַה—בזכייה; סַנְתוּשְׁטַהּ—מסופק; דְוַנְדְוַה—מעל לשניות; אַתִיתַהּ—התעלה; וימַתְסַרַהּ—פטור מקנאה; סַמַהּ—יציב; סידְדְהַוּ—בהצלחה; אַסידְדְהַוּ—בכשלון; צַ'ה—ו-; קְרּיתְוָא—מבצע; אַפּי—אף על פי ש-; נַה—לעולם לא; ניבַּדְהְיַתֵא—נכבל.
תרגום
מי שמסתפק בזכייה שבאה מאליה, פטור משניות ומקנאה ויציב תמיד, בהצלחה ובכישלון — אף שהוא מבצע פעולות, הוא אינו מסתבך בהן לעולם.
אדם מודע לקְרּישְׁנַּה אינו טורח מדי אפילו לקיים את גופו. הוא מסתפק בזכיות שנקרות על דרכו. הוא גם אינו מקבץ נדבות או לוֹוה, אלא עובד ביושר לב ובמלוא כוחותיו ומסתפק בפירות עמלו הישר. הוא אינו תלוי באיש למחייתו, ואינו מתיר לאיש לחבל בשירותו שבתודעת קְרּישְׁנַּה. מכל מקום, לצורך השירות לאל הוא נכון לעסוק בכל מלאכה, מבלי להיטרד משניוּת העולם החומרי. שניוּת זו נחווית כחום וקור או כשמחה וצער. אולם מאחר שהוא נכון לעשות הכול למען סיפוקו של קְרּישְׁנַּה, הרי שהוא מעל לשניוּת שכזו, ויציב בהצלחה ובכישלון. אלה הם סימניו של מי שחדור בידע נשגב.