קָאנְֹקְשַׁנְתַהּ קַרְמַנָּאםּ סידְדְהיםּ יַגַ'נְתַה איהַה דֵוַתָאהּ קְשׁיפְּרַםּ הי מָאנוּשֵׁא לוֹקֵא סידְדְהיר בְּהַוַתי קַרְמַה-גָ'א
קָאנְֹקְשַׁנְתַהּ—משתוקקים; קַרְמַנָּאם—של פעילות תועלתנית; סידְדְהים—לשלמות; יַגַ'נְתֵא—סוגדים באמצעות הקרבות; איהַה—בעולם החומרי; דֵוַתָאהּ—לאלים למחצה; קְשׁיפְּרַם—במהרה; הי—אכן; מָאנוּשֵׁא—בחברה האנושית; לוֹקֵא—בעולם החומרי; סידְדְהיהּ—הצלחה; בְּהַוַתי—מגיעה; קַרְמַה-גָ'א—מפעילות תועלתנית.
תרגום
אנשים בעולם זה מחפשים הצלחה בפעילות למען פרי, וסוגדים משום כך לאלים למחצה. ואכן, עד מהרה הם זוכים בתוצאותיה של פעילות ארצית שכזו.
רב הבלבול ששורר לגבי האלים או האלים למחצה של העולם החומרי. רבים פחותי התבונה, אף שמחשיבים את עצמם למלומדים גדולים, שחושבים את האלים למחצה הללו לצורות שונות של אלוהים. למעשה, האלים למחצה אינם צורות שונות של אלוהים אלא חלקים שלו. אלוהים הוא אחד וחלקיו רבים. הוֵדות אומרות, ניתְיוֹ ניתְיָאנָאם: אלוהים הוא אחד. אִישְׂוַרַהּ פַּרַמַהּ קְרּישְׁנַּה. אלוה עליון הוא אחד — קְרּישְׁנַּה — והאלים למחצה הם מיופי כוחו לנהל את העולם החומרי. כולם ישויות חיים (ניתְיָאנָאם) שניחנות בדרגות שונות של עוצמה חומרית. אין להשוותם לאלוהים — נָארָאיַנַּה, וישְׁנּוּ או קְרּישְׁנַּה. מי שמשווה ביניהם הוא אתיאיסט, פָּאשַׁנְּדִּי. אפילו גדולי האלים למחצה — בְּרַהְמָא ושׂיוַה — לא משתווים לו. למעשה הם סוגדים לו (שׂיוַה-וירינְֿצ'י-נוּתַם). אף על פי כן, רבים כל כך השוטים שסוגדים למנהיגים בני אנוש, ודוגלים ברעיונות מוטעים כאנתרופומורפיזם (האנשה) או זואומורפיזם (תפיסת האלוהות בדמות חיה). איהַה דֵוַתָאהּ מציין אדם רב עוצמה או אל למחצה בעולם החומרי. אולם נָארָאיַנַּה, וישְׁנּוּ או קְרּישְׁנַּה, האל האישי, אינו משתייך לעולם זה, אלא נעלה ונשגב מהבריאה החומרית. אפילו שְׂרִיפָּאדַה שַׂנְֹקַרָאצָ'ארְיַה, מנהיגם של האימפרסונליסטים, מאשש זאת. אף על פי כן סוגדים השוטים (הְרּיתַה-גְ'נָֿאנַה) לאלים למחצה. זאת משום שהם מבקשים תוצאות מידיות. אף שהם משיגים את גמולם, הם אינם יודעים שגמול זה הוא בן חלוף, ומכאן שנועד לפחותי תבונה. הנבון, לעומת זאת, מתרגל תודעת קְרּישְׁנַּה, ואינו סוגד לאלים למחצה פחותי ערך עבור טובת הנאה מיידית, בת חלוף. אֵלי העולם החומרי, כמו גם חסידיהם, כולם ייכחדו עם חורבן העולם. מכאן שגם ברכותיהם של האלים למחצה הן חומריות וזמניות. העולמות החומריים, על תושביהם, לרבות האלים למחצה וחסידיהם, הם בסך הכול כמו בועות בים הקוסמי. אלא שבעולמנו נטרפת החברה האנושית אחר דברים חולפים שכאלה, כגון שיפעה חומרית, אדמות, משפחה ודברי מותרות. לצורך השגתם, סוגדים האנשים לאלים למחצה או לאנשים חזקים בחברה. מי שסוגד למנהיג פוליטי ומתמנה לכהונה ממשלתית כלשהי, חושב את עצמו כאילו זכה בחסד רב. הכול מתרפסים לפני המנהיגים כביכול או "האיש החזק" למען ברכות ארעיות שכאלה, ואכן זוכים בגמולם. סכלים אלה אינם מעוניינים בתודעת קְרּישְׁנַּה, אף שהיא מציעה פתרון קבע למצוקות הקיום החומרי. עניינם כולו מתמצה בעינוג חושים, ולמען תענוגותיהם הפעוטים הם נוטים לסגוד לישויות חיים מיופות כוח, אשר ידועות כאלים למחצה. פסוק זה מורה שרק מעטים מתעניינים בתודעת קְרּישְׁנַּה, כיוון שהרוב מעוניינים בעינוגים חומריים, וסוגדים לצורך זה לישות חיים רבת כוח.