יֵא יַתְהָא מָאםּ פְּרַפַּדְיַנְתֵא תָאמְּס תַתְהַיְוַה בְּהַגָ'אמְי אַהַם מַמַה וַרְתְמָאנוּוַרְתַנְתֵא מַנוּשְׁיָאהּ פָּארְתְהַה סַרְוַשַׂהּ
יֵא—כל אלו ש-; יַתְהָא—כפי ש-; מָאם—אליי; פְּרַפַּדְיַנְתֵא—מתמסרים; תָאן—להם; תַתְהָא—כך; אֵוַה—אכן; בְּהַגָ'אמי—גומל; אַהַם—אני; מַמַה—שלי; וַרְתְמַה—אחר הדרך; אַנוּוַרְתַנְתֵא—עוקבים; מַנוּשְׁיָאהּ—כל בני האדם; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; סַרְוַשַׂהּ—מכל בחינה.
תרגום
הו בן פְּרּיתְהָא, אני גומל לכול כפי התמסרותם לי; כולם פוסעים בנתיבי מכל בחינה.
הכול מחפשים אחר קְרּישְׁנַּה, בהיבטים ובגילויים שונים. זוהר הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי הבלתי אישי ונשמת-העל השורה בכול, לרבות בכל אטום, מהווים בסך הכול היבט חלקי שלו, בעוד שהדְבֵקים הטהורים יודעים אותו בשלמותו. קְרּישְׁנַּה אם כן הוא מטרת כולם, אלא שכל אחד מבין אותו כמידת השתוקקותו אליו. גם בעולם הנשגב האל נענה לדְבֵקו ומשתתף עמו במערכת יחסים נשגבת, לפי רצונו של הדָבֵק. אפשר שהדָבֵק יחפוץ לראותו כאדון עליון, אפשר שירצה בו כידיד אישי, כבן או כמאהב. קְרּישְׁנַּה גומל לכל אלה במידה שווה, בהתאם לעוצמת אהבתם. אותה מערכת גומלין מתקיימת גם בעולם החומרי עם סוגי הסוגדים השונים. הדְבֵקים הטהורים, בעולם זה כמו במשכן הנשגב, מתרועעים עם האל באופן אישי, מגישים לו שירות אישי ומפיקים חדווה נשגבת משירותם האוהב. האימפרסונליסטים, לעומת זאת, כמו מבצעים התאבדות רוחנית בניסיונם להכחיד את קיומה הייחודי של ישות החיים. קְרּישְׁנַּה מסייע גם להם ומטמיע אותם בזוהרו. הם אינם מוכנים לקבל את האל הנצחי, המלא בחדווה. מאחר שהם מכחידים את ייחודיותם, הרי שאינם מסוגלים לטעום את החדווה שבשירותו האישי. חלקם, שאינם מעוגנים לחלוטין בקיום הבלתי אישי, שבים למישור החומרי וחוזרים ומממשים את תשוקתם הרדומה לפעילות. הם אינם מגיעים לכוכבים הרוחניים, אלא שבים וזוכים בהזדמנות לפעול בעולמות החומריים. למי שפועלים למען טובת הנאה — להם מעניק האל, כיַגְ'נֵֿשְׂוַרַה, את תוצאות פעילותם הדתית; גם היוגים שמבקשים כוחות נסתרים זוכים בהם. במילים אחרות, כל הצלחה תלויה כליל בחסדו של אלוהים, והתהליכים הרוחניים כולם אינם אלא דרגות שונות של הצלחה באותו נתיב. מכאן שמבלי להתעלות לשלמות העליונה — תודעת קְרּישְׁנַּה — הרי שכל הניסיונות נשארים בלתי מושלמים. בשְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם (2.3.10) נאמר: אַקָאמַהּ סַרְוַה-קָאמוֹ וָא מוֹקְשַׁה-קָאמַה אוּדָארַה-דְהִיהּ תִיוְרֵנַּה בְּהַקְתי-יוֹגֵנַה יַגֵ'תַה פּוּרוּשַׁםּ פַּרַם "בין שאדם משולל תשוקות (מצבו של הדָבֵק), בין שהוא מבקש טובות הנאה מעמלו ובין שהוא שואף לגאולה — עליו לנסות בכל מאודו לסגוד לאל. זאת כדי לזכות בשלמות מוחלטת, שמגיעה לשיאה בתודעת קְרּישְׁנַּה."