בהגווד גיטה - 17.5

אנשים ממציאים לעתים סיגופים שאינם נזכרים בכתובים. לא נזכר, למשל, צום לקידומם של יעדים פוליטיים. צום, על פי הכתובים, תכליתו התקדמות רוחנית, ולא השגת מטרות פוליטיות או חברתיות. מי שמבצעים סיגופים כאלה, לפי הבְּהַגַוַד-גִיתָא הם דמונים. מעשיהם נוגדים את כללי הכתובים, ולא מועילים לאיש. למעשה, מניעיהם הם גאווה, חשיבות כוזבת, תאווה וזיקה עזה להנאות חומריות. פעילותם פוגעת לא רק ביסודות המרכיבים את גופם, אלא גם באל שבתוכו. אין ספק שתעניות וסיגופים בלתי מוסמכים שכאלה שמניעיהם פוליטיים אינם אלא מטרד לאחרים. הם גם אינם נזכרים בספרות הוֵדית. אדם דמוני סבור אולי שיוכל לכפות על אויבו, או על קבוצות מתנגדות, להיעתר לשאיפותיו, אלא שקורה שמתים במהלכם של צומות שכאלה. האל אינו מאשר אותם, ואומר שמבצעיהם הם דמונים. למעשה, יש במעשיהם משום פגיעה באלוהים, שהרי אינם מצייתים להוראות הספרות הוֵדית. המילה אַצֵ'תַסַהּ היא רבת משמעות בהקשר זה. אנשים שפויים מצייתים לכללי הכתובים, בעוד שהלא שפויים מתעלמים מהם וממציאים סיגופים משלהם. מכאן שחשוב לזכור מה אחריתם של דמונים שכאלה. זה נזכר בפרק הקודם. אלוהים שולח אותם לרחמם של דמונים כמותם. חיים אחר חיים הם מצייתים לעקרונות דמוניים, מבלי לדעת על יחסיהם עם אלוהים. מכל מקום, גם אלה יכולים להפוך לבני מזל, שהרי אם הם זוכים ופוגשים מורה רוחני שמדריכם לנתיב החכמה הוֵדית, הם יכולים להיחלץ משעבודם ולהגשים את המטרה העליונה.