סַתְתְוָאנוּרֻוּפָּא סַרְוַסְיַה שְׂרַדְדְהָא בְּהַוַתי בְּהָארַתַה שְׂרַדְדְהָא-מַיוֹ 'יַםּ פּוּרוּשׁוֹ יוֹ יַץ'-צְ'הְרַדְדְהַהּ סַה אֵוַה סַהּ
סַתְתְוַה-אַנוּרֻוּפָּא—בהתאם לקיום; סַרְוַסְיַה—של כל אחד; שְׂרַדְדְהָא—אמונה; בְּהַוַתי—נהיית; בְּהָארַתַה—הו בן בְּהַרַתַה; שְׂרַדְדְהָא—אמונה; מַיַהּ—מלא ב-; אַיַם—זה; פּוּרוּשַׁהּ—ישות החיים; יַהּ—אשר; יַת—זה; שְׂרַדְדְהַהּ—אמונה; סַהּ—כך; אֵוַה—בוודאי; סַהּ—הוא.
תרגום
הו בן בְּהַרַתַה, אמונתו של אדם היא תולדת המידות שמשפיעות עליו. נאמר שישות החיים מפתחת את אמונתה בהתאם למידות החומריות שחוברות לה.
כל אחד מחזיק באמונה כלשהי, שיכולה להיות בטוֹבוּת, בלהיטות או בבערות, בהתאם לטבע שרכש. בהתאם לאמונתו הוא גם בוחר עם מי להתרועע. מכל מקום, ישויות החיים הן במקורן חלקיקים של האל. זה נאמר בפרק החמישה-עשר. מכאן שבמקור הן נשגבות למידות הטבע החומרי כולן. אולם בשעה שהן באות במגע עם הטבע החומרי והופכות למותנות, הן שוכחות את יחסיהן עם אלוהים. אז הן יוצרות להן מעמד עצמאי, תולדת התרועעותן עם היבטי הטבע השונים. מכל מקום, אמונתן המלאכותית וקיומן הם חומריים לגמרי. רשמים מסוימים, או תפיסות חיים כלשהן, מכתיבים אמנם את פעילותן בחיים, אלא שבמקורן הן נירְגוּנַּה, כלומר נשגבות. מכאן שחידוש יחסיהן עם אלוהים מצריך התנקות מאותה זוהמה חומרית שצברו. תודעת קְרּישְׁנַּה היא נתיב החזרה היחיד שמשולל כל פחד. מי ששרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה, התעלותו לשלב השלמות מובטחת. לעומת זאת, מי שאינו נוקט את נתיב ההגשמה העצמית, כפוף כליל למידות הטבע. המילה שְׂרַדְדְהָא, שפירושה "אמונה", היא רבת משמעות בפסוק זה. במקורה היא נובעת ממידת הטוֹבוּת. אפשר להאמין באל למחצה או באלוהים נברא כלשהו, או אפילו ביציר הדמיון. אמונה איתנה מופקת מפעילות במידת הטוֹבוּת. אולם שום פעולה בחיים המותנים אינה טהורה לחלוטין, אלא מעורבת; לא קיימת טוֹבוּת טהורה, שהרי טוֹבוּת שכזו היא נשגבת. ומי ששרוי בטוֹבוּת טהורה מבין את טבעו של האל. אמונה שאינה שרויה בטוֹבוּת טהורה נתונה לטומאתן של שאר מידות הטבע, וטומאה זו מתפשטת ללב. מכאן שמצב הלב ומגעו עם המידות המסוימות הם שמכתיבים את אמונתו של האדם; מי שליבו בטוֹבוּת, גם אמונתו בטוֹבוּת; מי שליבו בלהיטות, גם אמונתו בלהיטות; ומי שליבו שרוי בחשכה ואשליה, הרי שגם אמונתו מוכתמת בהן. משום כך רבות האמונות בעולם, ובהתאם להן גם סוגי הדתות וסוגי הפולחן. מכל מקום, העיקרון האמיתי של האמונה הדתית מעוגן במידת הטוֹבוּת הטהורה. ומכאן שריבוי העקרונות הדתיים בעולם מקורו בטומאת הלב. ריבוי דרכי הסגידה בעולם מקורו בסוגי האמונה השונים.