אַשְׂרַדְדְהַיָא הוּתַםּ דַתְתַםּ תַפַּס תַפְּתַםּ קְרּיתַםּ צַ'ה יַת אַסַד איתְי אוּצְ'יַתֵא פָּארְתְהַה נַה צַ'ה תַת פְּרֵתְיַה נוֹ איהַה
אַשְׂרַדְדְהַיָא—ללא אמונה; הוּתַם—מוגש בהקרבה; דַתְתַם—ניתן; תַפַּהּ—סיגוף; תַפְּתַם—נעשה; קְרּיתַם—מבוצע; צַ'ה—ו-; יַת—זה אשר; אַסַת—כוזב; איתי—כך; אוּצְ'יַתֵא—נאמר שהוא; פָּארְתְהַה—הו בן פְּרּיתְהָא; נַה—לעולם לא; צַ'ה—ו-; תַת—זה; פְּרֵתְיַה—לאחר המוות; נַה אוּ—ולא; איהַה—בחיים אלה.
תרגום
הו בן פְּרּיתְהָא, כל מעשה הקרבה, צדקה או סיגופים שמתבצע ללא אמונה בעליון הוא בן חלוף. הוא נקרא 'אַסַת' והוא חסר ערך בחיים אלה ובחיים הבאים.
כל הקרבה, צדקה או סיגופים שאינם מכוונים לנשגב הם חסרי ערך, ועל פי פסוק זה, פסולים. הכול צריך להיעשות למען העליון, בתודעת קְרּישְׁנַּה. שום תוצאה לא תושג ללא אמונה שכזו וללא הדרכה מתאימה. הספרות הוֵדית כולה מורה על אמונה בעליון, ומלמדת שהבנת קְרּישְׁנַּה היא המטרה העליונה. ללא עיקרון זה שום הצלחה לא תושג. מכאן שכבר מן הראשית מוטב לפעול בתודעת קְרּישְׁנַּה, בהדרכתו של מורה רוחני מוסמך, שהרי זו הדרך לנסוך הצלחה בכול. אנשים במצב מותנה נמשכים אחר הסגידה לאלים למחצה, רוחות רפאים או יַקְשׁים כמו קוּוֵרַה. מידת הטוֹבוּת עדיפה כמובן על מידות הלהיטות והבערות, אולם מי שפונה לתודעת קְרּישְׁנַּה במישרין, מתעלה וגובר על שלוש המידות כולן. ישנו אמנם תהליך התעלות הדרגתית, אלא שעדיפה הדרך הישירה לתודעת קְרּישְׁנַּה, בחברתם של דְבֵקים טהורים. זו גם הדרך שמומלצת בפרק זה. קבלת מורה רוחני מהימן, ואימונו והדרכתו — אלה מבטיחים הצלחה, כיוון שהם מקנים אמונה בעליון. כשהאמונה מבשילה, היא הופכת במרוצת הזמן לאהבת אלוהים, וזוהי מטרתן העליונה של ישויות החיים. מכאן שחשוב לתרגל תודעת קְרּישְׁנַּה במישרין. זהו המסר של הפרק השבעה-עשר. בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השבעה-עשר של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא, שדן בסוגי האמונה.