אַדֵשַׂה-קָאלֵא יַד דָאנַם אַפָּאתְרֵבְּהְיַשׂ צַ'ה דִייַתֵא אַסַת-קְרּיתַם אַוַגְ'נָֿאתַםּ תַת תָאמַסַם אוּדָאהְרּיתַם
אַדֵשַׂה—במקום לא מטוהר; קָאלֵא—וזמן לא מתאים; יַת—זו אשר; דָאנַם—צדקה; אַפָּאתְרֵבְּהְיַהּ—לאנשים שאינם ראויים לכך; צַ'ה—ו-; דִייַתֵא—ניתנת; אַסַת-קְרּיתַם—ללא כבוד; אַוַגְ'נָֿאתַם—ללא תשומת לב הולמת; תַת—זו; תָאמַסַם—במידת הבערות; אוּדָאהְרּיתַם—נאמר שהיא.
תרגום
וצדקה שניתנת במקום טמא, בזמן לא מתאים, לאדם לא ראוי או ללא תשומת לב או כבוד הולם — נחשבת במידת הבערות.
צדקה שמעודדת סימום והימורים היא במידת הבערות ואינה מומלצת כאן. היא גם אינה מועילה; אדרבה, היא בסך הכול מעודדת את החוטאים. גם צדקה שניתנת ללא כבוד או תשומת לב, אפילו לאדם מתאים, היא במידת החושך.