דָאתַוְיַם איתי יַד דָאנַםּ דִייַתֵא 'נוּפַּקָארינֵּא דֵשֵׂא קָאלֵא צַ'ה פָּאתְרֵא צַ'ה תַד דָאנַםּ סָאתְתְויקַםּ סְמְרּיתַם
דָאתַוְיַם—ראויה לתת; איתי—כך; יַת—זו אשר; דָאנַם—צדקה; דִייַתֵא—ניתנת; אַנוּפַּקָארינֵּא—מבלי להתחשב בגמול; דֵשֵׂא—במקום נכון; קָאלֵא—בזמן נכון; צַ'ה—ו-; פָּאתְרֵא—לאדם מתאים; צַ'ה—ו-; תַת—זה; דָאנַם—צדקה; סָאתְתְויקַם—במידת הטוֹבוּת; סְמְרּיתַם—נחשבת.
תרגום
צדקה שניתנת מתוך חובה וללא ציפייה לגמול, בזמן ובמקום המתאימים ולאדם ראוי, נחשבת במידת הטוֹבוּת.
הספרות הוֵדית אינה ממליצה על מתן צדקה ללא שיקול דעת. זו צריכה להינתן לעוסקים בפעילות רוחנית. ההתקדמות הרוחנית היא זו שנלקחת בחשבון, ומשום כך מומלץ במיוחד לתת תרומות במקומות עלייה לרגל, במהלכם של ליקוי ירח או חמה, בסוף החודש, לבְּרָאהְמַנַּה או לוַיְשְׁנַּוַה (דָבֵק) טוב, או במקדש. אלה צריכות להינתן ללא ציפייה לגמול. מתוך חמלה נותנים לעתים תרומות לעניים, אולם אם הם אינם ראויים לצדקה, מעשה שכזה לא יביא לכל התקדמות רוחנית. במילים אחרות, הספרות הוֵדית אינה ממליצה על מתן צדקה ללא הבחנה.