תְרי-וידְהָא בְּהַוַתי שְׂרַדְדְהָא דֵהינָאםּ סָא סְוַבְּהָאוַה-גָ'א סָאתְתְויקִי רָאגַ'סִי צַ'יְוַה תָאמַסִי צֵ'תי תָאםּ שְׂרּינּוּ
שְׂרִי-בְּהַגַוָאן אוּוָאצַ'ה—האל אמר; תְרי-וידְהָא—משלושה סוגים; בְּהַוַתי—היא; שְׂרַדְדְהָא—האמונה; דֵהינָאם—של העוטה גוף; סָא—זו; סְוַה-בְּהָאוַה-גָ'א—בהתאם לטבע החומרי שלו; סָאתְתְויקִי—במידת הטוֹבוּת; רָאגַ'סִי—במידת הלהיטות; צַ'ה—ו-; אֵוַה—בוודאי; תָאמַסִי—במידת הבערות; צַ'ה—ו-; איתי—כך; תָאם—זה; שְׂרּינּוּ—שמע ממני.
תרגום
האל אמר: האמונה נחלקת לשלושה סוגים — אמונה בטוֹבוּת, אמונה בלהיטות ואמונה בבערות — על פי מידות הטבע שחוברות לנשמה שבגוף. שמע נא עתה על אודות אלה.
מי שיודע את כללי הכתובים, אולם נמנע מלקיימם בגלל עצלות, הרי שהוא נשלט על ידי מידות הטבע. מעשיו הקודמים בהשפעת המידות השונות — טוֹבוּת, להיטות או בערות — מכתיבים את טבעו הנוכחי. כך נמשכת ההתרועעות עם המידות החומריות לעד; במגעה עם הטבע החומרי חוברת ישות החיים למידות השונות, ואלה מכתיבות את הלכי רוחה השונים. מכל מקום, הלכי הרוח משתנים כשהיא מתרועעת עם מורה רוחני ומצייתת לכללי הכתובים; בהדרגה היא מתעלה מבערות ללהיטות, ומלהיטות לטוֹבוּת. המסקנה היא שאמונה עיוורת המותנית למידת טבע כלשהי אינה מרוממת לשלב השלמות. דרוש שיקול מעמיק ונבון בחברתו של מורה רוחני מוסמך. או אז אפשר להתעלות ולהתקדם למידות הטבע הגבוהות.