אַפְּהַלָאקָאנְֹקְשׁיבְּהיר יַגְ'נֿוֹ וידְהי-דישְׁטוֹ יַה איגְ'יַתֵא יַשְׁטַוְיַם אֵוֵתי מַנַהּ סַמָאדְהָאיַה סַה סָאתְתְויקַהּ
אַפְּהַלַה-אָקָאנְֹקְשׁיבְּהיהּ—על ידי משוללי התשוקה לתוצאה; יַגְ'נַֿהּ—הקרבה; וידְהי-דישְׁטַהּ—על פי הוראות הכתובים; יַהּ—אשר; איגְ'יַתֵא—מבוצעת; יַשְׁטַוְיַם—חייבת להתבצע; אֵוַה—בוודאי; איתי—כך; מַנַהּ—את המיינד; סַמָאדְהָאיַה—ביצבו; סַהּ—זאת; סָאתְתְויקַהּ—במידת הטוֹבוּת.
תרגום
בהקרבות, זו שמתבצעת על פי הוראות הכתובים, מתוך חובה וללא ציפייה לגמול, היא מטבע הטוֹבוּת.
לרוב מבצעים הקרבות מטעמים אישיים כלשהם. אולם כאן נאמר שאל לו למניע שכזה להתערב בהקרבה. היא צריכה להתבצע מתוך חובה. טקסי הפולחן, למשל, שנערכים במקדשים או בכנסיות — תכליתם לרוב היא רווח חומרי כלשהו, אלא שזה לא במידת הטוֹבוּת. ההליכה למקדש או לכנסייה צריכה להתבצע מתוך חובה. צריך גם לחלוק שם כבוד לאל ולהגיש לו פרחים ומאכלים שונים, שלא למען רווח חומרי. אנשים אינם מוצאים טעם בהליכה למקדש רק כדי לסגוד לאלוהים; אלא שהכתובים אינם מורים על סגידה לצורך רווח כלכלי; מטרתה היא מתן כבוד למֻוּרְתי. בדרך זו מתעלה הסוגד לטוֹבוּת. אדם תרבותי אמור לציית לכללי הכתובים ולהוקיר את האל.