יֵא שָׂאסְתְרַה-וידְהים אוּתְסְרּיגְ'יַה יַגַ'נְתֵא שְׂרַדְדְהַיָאנְויתָאהּ תֵשָׁאםּ נישְׁטְהָא תוּ קָא קְרּישְׁנַּה סַתְתְוַם אָהוֹ רַגַ'ס תַמַהּ
אַרְג'וּנַהּ אוּוָאצַ'ה—אַרְג'וּנַה אמר; יֵא—אלה אשר; שָׂאסְתְרַה-וידְהים—עקרונות הכתובים; אוּתְסְרּיגְ'יַה—מוותרים; יַגַ'נְתֵא—סוגדים; שְׂרַדְדְהַיָא—באמונה שלמה; אַנְויתָאהּ—בעלי; תֵשָׁאם—שלהם; נישְׁטְהָא—האמונה; תוּ—אולם; קָא—מה; קְרּישְׁנַּה—הו קְרּישְׁנַּה; סַתְתְוַם—בטוֹבוּת; אָהוֹ—או שמא; רַגַ'הּ—בלהיטות; תַמַהּ—בבערות.
תרגום
אַרְג'וּנַה שאל: הו קְרּישְׁנַּה, מה מעמדם של מי שאינם מקיימים את כללי הכתובים וממציאים להם עבודת פולחן משלהם? האם הם שרויים בטוֹבוּת, בלהיטות או בבערות?
בפסוק שלושים ותשע של הפרק הרביעי נאמר, שאדם שנאמן לסגידתו המסוימת יתעלה לשלב הידע וישיג שלום ושגשוג מושלמים. הפרק השישה-עשר מסיק שמי שאינו מקיים את כללי הכתובים הוא אַסוּרַה, דמון, ואילו הנאמן לאלה נקרא דֵוַה, אל-מחצה. אך מה מעמדו של מי שממלא באמונה כללים שאינם נזכרים בכתובים? אלה ספקותיו של אַרְג'וּנַה, וקְרּישְׁנַּה עומד עתה להבהירם. האם סגידתם של מי שבחרו להם בן אנוש והכתירוהו לאלוהים היא בטוֹבוּת, בלהיטות או בבערות? האם הם משיגים את שלמות החיים? האם ידיעתם אמיתית? האם ביכולתם להתעלות לשלמות העליונה? מי שאינם מקיימים את כללי הכתובים, אולם מאמינים וסוגדים לאלים למחצה ולאנשים — האם הם מצליחים במאמציהם? אלה שאלותיו של אַרְג'וּנַה.