בהגווד גיטה - 13.15

האל העליון הוא אמנם מקור כל חושיהן של ישויות החיים, אולם אינו ניחן בחושים חומריים כשלנו. למעשה, חושיה של הנשמה הייחודית הם רוחניים, אלא שבחיים המותנים הם מכוסים ביסודות חומריים, ופעילותם מתגלה דרך חומר. חושיו של אלוהים אינם מכוסים; הם נשגבים ומשום כך נקראים נירְגוּנַּה. גוּנַּה פירושה מידות הטבע החומרי, בעוד שחושיו אינם מכוסים בחומר. עלינו להבין כי חושיו אינם זהים לחושינו. אף על פי שהוא מקור כל הפעילות החושית, חושיו נשגבים ואינם נגועים בחומר. השְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד (3.19) מיטיב להסביר זאת בפסוק אַפָּאנּי-פָּאדוֹ גַ'וַנוֹ גְרַהִיתָא. ידיו של האל אינן נגועות בחומר, אף שהן מקבלות כל מנחה שמוגשת לו. זהו ההבדל שבין הנשמה המותנית לנשמת-העל. אין לו אמנם עיניים חומריות, אולם הוא ניחן בעיניים — כי אלמלא כן, כיצד הוא יכול לראות? הוא רואה הכול — עבר, הווה ועתיד. הוא חי בתוך לבה של ישות החיים ויודע את מעשיה בעבר, בהווה ובעתיד. זה מאושש גם בבְּהַגַוַד-גִיתָא: הוא יודע הכול, אולם איש אינו יודע אותו. נאמר שרגליו אינן כמו שלנו, ואף על פי כן הריהו נע בחלל, באמצעות רגליו הרוחניות. במילים אחרות, אלוהים אינו משולל אישיות ייחודית; הוא ניחן בעיניים, רגליים, ידיים וכל השאר, ומשום שאנו חלקיקים שלו, הרי שגם אנו ניחנים באלה. אלא שידיו, רגליו, עיניו וחושיו אינם נגועים בטבע החומרי. הבְּהַגַוַד-גִיתָא מאששת גם שאלוהים מופיע עלי אדמות באמצעות אונו הפנימי. הוא אינו מושפע מן האון החומרי, שהרי הוא אדונו. בספרות הוֵדית נמצא שגופו רוחני כולו. דמותו נצחית ונקראת סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה. הוא מלא בשפעים כולם. הוא אדון הקניינים והאונים כולם. הוא החכם מכול ומלא כולו בידע. אלה כמה מסימניו של האל. הוא מקיים את כל ישויות החיים ועד למעשיהן. מן הספרות הוֵדית מתברר שהוא נשגב תמיד. הוא ניחן בראש, פנים, ידיים ורגליים, אף שאיננו רואים אותם. רק מי שמתעלה לנשגב רואה את דמותו של האל, כי עתה הטומאה החומרית מסתירה את דמותו מעינינו. מסיבה זו לא מסוגלים האימפרסונליסטים, שמזוהמים עדיין בחומרנות, להבין את האל האישי.