אַתְהַה צ'יתְתַםּ סַמָאדְהָאתוּםּ נַה שַׂקְנוֹשׁי מַיי סְתְהירַם אַבְּהְיָאסַה-יוֹגֵנַה תַתוֹ מָאם איצְ'צְ'הָאפְּתוּםּ דְהַנַנְֿגַ'יַה
אַתְהַה—אם; צ'יתְתַם—את המיינד; סַמָאדְהָאתוּם—למקד; נַה—אין; שַׂקְנוֹשׁי—אתה מסוגל; מַיי—בי; סְתְהירַם—באופן יציב; אַבְּהְיָאסַה-יוֹגֵנַה—באמצעות שירות מסור; תַתַהּ—אז; מָאם—אליי; איצְ'צְ'הָא—שאיפה; אָפְּתוּם—להגיע; דְהַנַם-גַ'יַה—הו כובש הממון, אַרְג'וּנַה.
תרגום
הו אַרְג'וּנַה כובש הממון, אם אינך מסוגל למקד את מחשבתך בי תמיד, תרגל את כלליה של בְּהַקְתי-יוגה, שהרי בדרך זו תתפתח שאיפתך לבוא אליי.
בפסוק זה מתוארים שני תהליכים של בְּהַקְתי-יוגה. הראשון מתייחס למי שפיתח כבר משיכה עזה ואהבה נשגבת לקְרּישְׁנַּה, האל האישי העליון. השני מתאים למי שלא פיתח עדיין משיכה כזו. ישנם כללים שונים שנועדו לסייע לשרויים בדרגה השנייה להתעלות לשלב של זיקה עזה לקְרּישְׁנַּה. בְּהַקְתי-יוגה מטהרת את החושים. במצבם העכשווי, בקיום חומרי, הם שקועים תמיד בעינוג חושים, ואינם טהורים כלל. תרגול בְּהַקְתי-יוגה מטהרם, וכשהם מיטהרים הם באים במגע ישיר עם אלוהים. בעולם החומרי, אפשר שנעסוק בשירותו של אדון כלשהו, אולם שירות כזה אינו מושתת על אהבה, שהרי הוא נעשה בשכר. גם האדון אינו חדור באהבה, כיוון שהוא מקבל את השירות ומשלם עבורו. בחיים רוחניים, לעומת זאת, מתעלה הדָבֵק למישור של אהבה טהורה. שלב זה מושג על ידי תרגול שירות מסור, שכרוך בהעסקת החושים הנוכחיים. אהבת אלוהים רדומה בליבו של כל אחד. היא מתגלה אמנם בדרכים שונות, אלא שהיא נגועה באווירה חומרית. צריך לטהר את הלב מהתרועעות חומרית, ולעורר מתרדמתה את אותה אהבה טבעית לקְרּישְׁנַּה. זהו התהליך כולו. תרגול כלליה של בְּהַקְתי-יוגה צריך להיעשות בהדרכתו של מורה רוחני מיומן. זה מבוסס על כמה עקרונות: קימה מוקדמת, רחצה, כניסה למקדש, אמירת תפילות וזמרת הַרֵא קְרּישְׁנַּה, איסוף פרחים ונתינתם למֻוּרְתי, בישול מזון למֻוּרְתי, אכילת פְּרַסָאדַם וכן הלאה. ישנם אם כן כללים שונים. על הדָבֵק לשמוע גם בדרך קבע בְּהַגַוַד-גִיתָא ושְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם מדְבֵקים טהורים. תהליך זה יסייע בידו להתעלות למישור של אהבת אלוהים, ואז התקדמותו לממלכה הרוחנית בטוחה. אין ספק שתרגול בְּהַקְתי-יוגה על פי הכללים, בהדרכתו של מורה רוחני, מביא לאהבת אלוהים.