יֵא תוּ דְהַרְמָאמְרּיתַם אידַםּ יַתְהוֹקְתַםּ פַּרְיוּפָּאסַתֵא שְׂרַדְדַדְהָאנָא מַת-פַּרַמָא בְּהַקְתָאס תֵא 'תִיוַה מֵא פְּרייָאהּ
יֵא—אלו אשר; תוּ—אבל; דְהַרְמַה—של הדת; אַמְרּיתַם—הנקטר; אידַם—הזה; יַתְהָא—כפי ש-; אוּקְתַם—נאמר; פַּרְיוּפָּאסַתֵא—מועסקים לחלוטין; שְׂרַדְדַדְהָאנָאהּ—באמונה; מַת-פַּרַמָאהּ—עושים אותי, קְרּישְׁנַּה, למטרה העליונה; בְּהַקְתָאהּ—דְבֵקים; תֵא—הללו; אַתִיוַה—מאוד מאוד; מֵא—לי; פְּרייָאהּ—יקרים.
תרגום
מי שפוסעים בנתיב הנצחי של השירות המסור, שקועים בו באמונה מלאה ועושים אותי למטרתם העליונה — אלה יקרים לי מאוד מאוד.
בפרק זה, מפסוק 2 ועד סופו — מ-מַיְי אָוֵשְׂיַה מַנוֹ יֵא מָאם ("מקד את מחשבתך בי") ועד ל-יֵא תוּ דְהַרְמָאמְרּיתַם אידַם ("הדת של העיסוק הנצחי") — האל מתאר דרכים להתקרב אליו באמצעות שירות נשגב. דרכים אלה יקרות לו מאוד, וכן מי שמתרגלן. אַרְג'וּנַה שואל מי עדיף, מי שצועד בנתיב הבְּרַהְמַן הבלתי אישי, או מי שעוסק בשירות אישי לאל, והאל משיב במפורש, ששירות מסור לאל האישי הוא הנעלה מכל התהליכים להגשמה רוחנית. במילים אחרות, פרק זה מורה שבחברה טובה מתפתחת באדם זיקה לשירות מסור. או אז הוא פונה למורה רוחני ומתחיל לשמוע, לזמר ולקיים את כללי השירות המסור. כשאמונתו, זיקתו ומסירותו גוברות, הוא שוקע כליל בשירות נשגב לאל. זהו הנתיב שמומלץ בפרק; אין כל ספק ששירות מסור הוא הנתיב המוחלט היחיד להגשמה עצמית, או להגעה לעליון. התפיסה הבלתי אישית של האמת המוחלטת מומלצת בפרק זה כל עוד לא נכון האדם להתמסר לתהליך ההגשמה העצמית. במילים אחרות, כל עוד לא זכה להתרועע עם דָבֵק טהור, אפשר שתפיסה כזו מועילה באופן כלשהו. שהרי מתרגלה לומד לפעול מבלי לצפות לגמול, הוא עוסק בהגות ומפתח ידע על רוח וחומר. ללא חברתו של דָבֵק טהור, יש באלה תועלת. אולם למרבה המזל, מי שחפץ לעסוק בתודעת קְרּישְׁנַּה ובשירות מסור במישרין, אינו צריך להתקדם צעד אחר צעד לעבר הגשמה רוחנית. כפי שמתואר בששת הפרקים האמצעיים, השירות המסור הוא טבעי ומהנה הרבה יותר. הדָבֵק אינו נטרד אפילו ביחס לצרכיו הגופניים ולשמירת נשמתו וגופו יחדיו, שהרי האל דואג בחסדו לכל אלה מוכנית. בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק השנים-עשר של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בשירות מסור.