תוּלְיַה-נינְדָא-סְתוּתיר מַוּנִי סַנְתוּשְׁטוֹ יֵנַה קֵנַצ'ית אַניקֵתַהּ סְתְהירַה-מַתיר בְּהַקְתימָאן מֵא פְּרייוֹ נַרַהּ
סַמַהּ—שווה; שַׂתְרַוּ—כלפי אויב; צַ'ה—גם; מיתְרֵא—כלפי ידיד; צַ'ה—גם; תַתְהָא—כך; מָאנַה—בכבוד; אַפַּמָאנַיוֹהּ—בקלון; שִׂיתַה—בקור; אוּשְׁנַּה—בחום; סוּקְהַה—בשמחה; דוּהְּקְהֵשׁוּ—ובצער; סַמַהּ—שומר על איזונו; סַנְֹגַה-ויוַרְג'יתַהּ—משוחרר מחברה רעה; תוּלְיַה—שווה; נינְדָא—בגנאי; סְתוּתיהּ—בתהילה; מַוּנִי—שותק; סַנְתוּשְׁטַהּ—מסופק; יֵנַה קֵנַצ'ית—מכל דבר; אַניקֵתַהּ—ללא מקום מגורים; סְתְהירַה—יציבה; מַתיהּ—אשר החלטיותו; בְּהַקְתי-מָאן—עוסק בשירות מסור; מֵא—לי; פְּרייַהּ—יקר; נַרַהּ—אדם.
תרגום
מי ששווה ביחסו לידידים ולאויבים ושומר על איזונו לנוכח כבוד וקלון, חום וקור, שמחה וצער, תהילה וגנאי; מי שנשמר מחברה רעה ותמיד שותק ומסופק; מי שאינו נותן דעתו למקום מגורים, יציב בידע ועוסק בשירות מסור — דָבֵק כזה יקר לי מאוד.
דָבֵק נשמר תמיד מחברה רעה. לעתים מפארים את מעשיו ולעתים מגנים; כזהו טבעה של החברה האנושית. אלא שהדָבֵק אינו מושפע מכבוד וקלון או משמחה וצער מלאכותיים שכאלה. הוא סבלני מאוד ואינו מדבר אלא בנושאים הקשורים בקְרּישְׁנַּה. משום כך הוא נקרא שתקן. שתיקה אין פירושה לא לדבר; אלא לא לדבר שטויות. מותר לומר רק דברים חשובים, והחשוב מכול עבור הדָבֵק הוא לדבר למען אלוהים. הדָבֵק מאושר בכל מצב; לעתים ארוחתו עשירה ולעתים דלה, אולם הוא מסופק תמיד. הוא גם אינו דואג לתנאי מגורים. אפשר שיישן תחת עץ, ולעתים בבניין מפואר; אלא שאינו נמשך לאף אחד מאלה. הוא נקרא יציב כיוון שהוא יציב בהתמדה ובידע. ישנה אמנם חזרה כלשהי בתיאור המעלות הללו, אלא שחזרה זו נועדה להדגיש את חשיבותן לדָבֵק. ללא אלה אי אפשר להיות דָבֵק טהור. הַרָאו אַבְּהַקְתַסְיַה קוּתוֹ מַהַד-גוּנָּאהּ: מי שאינו דָבֵק אינו ניחן במעלות טובות. מכאן שמעלות אלה צריכות להיות קניינו של מי שרוצה להיחשב לדָבֵק. הדָבֵק אינו מתאמץ כמובן להשיג אותן בנפרד; עצם עיסוקו בתודעת קְרּישְׁנַּה מסייע לפיתוחן.