שְׂרֵיוֹ הי גְ'נָֿאנַם אַבְּהְיָאסָאג' גְ'נָֿאנָאד דְהְיָאנַםּ וישׂישְׁיַתֵא דְהְיָאנָאת קַרְמַה-פְּהַלַה-תְיָאגַס תְיָאגָאץ' צְ'הָאנְתיר אַנַנְתַרַם
שְׂרֵיַהּ—עדיף; הי—אכן; גְ'נָֿאנַם—ידע; אַבְּהְיָאסָאת—על פני תרגול; גְ'נָֿאנָאת—מאשר ידע; דְהְיָאנַם—מדיטציה; וישׂישְׁיַתֵא—נחשבת לטובה יותר; דְהְיָאנָאת—מאשר מדיטציה; קַרְמַה-פְּהַלַה-תְיָאגַהּ—ויתור על פירות המעשים; תְיָאגָאת—מתוך פרישות; שָׂאנְתיהּ—שלווה; אַנַנְתַרַם—בלתי פוסקת.
תרגום
אם גם תהליך זה אינך יכול ליישם, עסוֹק בפיתוח ידע. הגות, מכל מקום, עדיפה על ידע, וויתור על פירות המעשה עדיף עוד יותר. זאת משום שפרישות שכזו מקנה שלווה.
כפי שנזכר בפסוקים קודמים, ישנם שני תהליכים של שירות מסור: דרך של כללים, ודרך של זיקה ואהבה לאל. מי שאינם מסוגלים לתרגל את כלליה של תודעת קְרּישְׁנַּה, מוטב שיפתחו ידע, מפני שהוא יביאם להבנת מעמדם האמיתי. הידע יתפתח בהדרגה לשלב של הגות, ומהגות, בהדרגה, יוכלו ללמוד על האל. תוך כדי פיתוח ידע, ישנם תהליכים שמלמדים שהאדם עצמו הוא העליון. מי שאינו מסוגל לעסוק בשירות מסור, עדיף שיעסוק בסוג כזה של הגות. אם גם הגות כזו היא קשה מדי, הוֵדות מורות על חובות שונות בהתאם למעמדו של האדם — בְּרָאהְמַנַּה, קְשַׁתְרייַה, וַיְשְׂיַה ושֻׂוּדְרַה. אלה מתוארות בפרק האחרון של הבְּהַגַוַד-גִיתָא. אלא שבכל מקרה יש לוותר על פירות או תוצאות המעשה; כלומר, להקדיש את תוצאות הקַרְמַה למטרה טובה כלשהי. לסיכום, ישנן שתי דרכים להגשמת המטרה העליונה — התחברות לאל: האחת היא פיתוח הדרגתי, ואילו השנייה היא ישירה. שירות מסור בתודעת קְרּישְׁנַּה הוא התהליך הישיר, ואילו האחר כרוך בוויתור על פירות המעשה. מוויתור שכזה מתעלים למישור הידע, אחר כך להגות, ואז להבנת נשמת-העל, ולבסוף להבנת האל האישי. עלינו לבחור בין שניים אלה. אולם התהליך הישיר אינו אפשרי לכל אחד; ומכאן שגם לתהליך העקיף יש חשיבות מסוימת. לאַרְג'וּנַה, כמובן, לא הומלץ התהליך העקיף, שהרי כבר היה שרוי בשלב של אהבה ושירות. זה נועד לאחרים, שלא הגיעו לשלב כזה. אלה צריכים לנקוט את התהליך ההדרגתי של פרישות, ידע, הגות והבנת נשמת-העל והבְּרַהְמַן. מכל מקום, הבְּהַגַוַד-גִיתָא כולה מדגישה את התהליך הישיר ומורה לכול לתרגלו ולהתמסר לאל האישי העליון, קְרּישְׁנַּה.