אַתְהַיְתַד אַפְּי אַשַׂקְתוֹ 'סי קַרְתוּםּ מַד-יוֹגַם אָשְׂריתַהּ סַרְוַה-קַרְמַה-פְּהַלַה-תְיָאגַםּ תַתַהּ קוּרוּ יַתָאתְמַוָאן
אַתְהַה—גם אם; אֵתַת—זאת; אַפּי—גם; אַשַׂקְתַהּ—לא מסוגל; אַסי—אתה; קַרְתוּם—לעשות; מַת—למעני; יוֹגַם—לשירות מסור; אָשְׂריתַהּ—בפנותך; סַרְוַה-קַרְמַה—של כל המעשים; פְּהַלַה—מהפירות; תְיָאגַם—פרישות; תַתַהּ—אז; קוּרוּ—עשֵה; יַתַה-אָתְמַה-וָאן—מבוסס בעצמי.
תרגום
מכל מקום, אם אינך מסוגל לעבוד תוך מודעות לי, נסה רק לוותר על תוצאות מעשיך ולהתבסס בעצמי.
אפשר שמטעמים חברתיים, משפחתיים או דתיים, או בגלל מכשולים אחרים, לא יוכל מישהו אפילו לתמוך בפעילותה של תודעת קְרּישְׁנַּה. אפשר שהתקשרות ישירה לתודעת קְרּישְׁנַּה תעורר התנגדות מצד בני משפחה, או קשיים דומים. מי שזו בעייתו, מומלץ שיקריב את תוצאות מעשיו למטרה טובה כלשהי. הכללים הוֵדיים מתארים תהליכים שכאלה. מצויים תיאורים רבים של הקרבות וטקסים מיוחדים המביאים ברכה, ומקדמים בהדרגה למישור של ידע. גם מי שאינו מעוניין בתודעת קְרּישְׁנַּה, אם הוא תורם לבית חולים או למוסד ציבורי כלשהו, הרי שהוא מוותר על תוצאות עמלו הקשה. גם תהליך שכזה מומלץ כאן, כיוון שעל ידי ויתור על פירות העמל מיטהר המיינד בהדרגה, וכשהוא מיטהר, אפשר להבין את תודעת קְרּישְׁנַּה. תודעת קְרּישְׁנַּה אינה תלויה כמובן בשום התנסות קודמת, שהרי היא בעצמה יכולה לטהר את המיינד. אולם למי שמתקשים לקבלה, מומלץ לנסות ולוותר על פירות עבודתם. שירות לחברה, לקהילה, לעם, למולדת וכו' — אלה מומלצים בהקשר זה, ונועדו לרומם בהדרגה למישור של שירות מסור וטהור לאלוהים. בבְּהַגַוַד-גִיתָא (18.46) נאמר, יַתַהּ פְּרַוְרּיתְתיר בְּהֻוּתָאנָאם: מי שמבקש להקריב למטרה העליונה, גם אם אינו יודע שהיא קְרּישְׁנַּה, הרי שבאמצעות תהליך ההקרבה יתעלה בהדרגה ויבין שזהו קְרּישְׁנַּה.