מַת-קַרְמַה-קְרּין מַת-פַּרַמוֹ מַד-בְּהַקְתַהּ סַנְֹגַה-וַרְג'יתַהּ נירְוַיְרַהּ סַרְוַה-בְּהֻוּתֵשׁוּ יַהּ סַה מָאם אֵתי פָּאנְּדַּוַה
מַת-קַרְמַה-קְרּית—עובד למעני; מַת-פַּרַמַהּ—רואה אותי כעליון; מַת-בְּהַקְתַהּ—עוסק בשירותי המסור; סַנְֹגַה-וַרְג'יתַהּ—משוחרר מטומאתן של פעילות תועלתנית ושכלתנות עיונית; נירְוַיְרַהּ—ללא אויב; סַרְוַה-בְּהֻוּתֵשׁוּ—בין כל ישויות החיים; יַהּ—מי ש-; סַהּ—הוא; מָאם—אליי; אֵתי—הולך; פָּאנְּדַּוַה—הו בן פָּאנְּדּוּ.
תרגום
אַרְג'וּנַה יקירי, מי שעוסק בשירותי הטהור ופטור מטומאתן של פעילות למען פרי ושכלתנות עיונית, מי שעובד למעני ועושה אותי למטרת חייו העליונה, והוא ידיד לכל ישות חיה — אין ספק כי יבוא אליי.
מי שמבקש להגיע לעליון שבאישיויות אלוה, קְרּישְׁנַּה, אשר מצוי בקְרּישְׁנַּלוֹקַה שבשמיים הרוחניים, וחפץ בקשר עמוק עמו, חייב לתרגל נוסחה זו, שהורה העליון בעצמו. מכאן שפסוק זה מהווה את תמצית הבְּהַגַוַד-גִיתָא. ספר הבְּהַגַוַד-גִיתָא נועד לנשמות מותנות אשר סבוכות בעולם החומרי ומנסות להשתלט על הטבע, מבלי לדעת על חיים אמיתיים, רוחניים. הספר נועד ללמד את הנשמה על המציאות הרוחנית ועל יחסיה הנצחיים עם האישיות הרוחנית העליונה, וללמדה כיצד לשוב הביתה לאלוהים. פסוק זה מסביר את התהליך שבאמצעותו אפשר להצליח בפעילות רוחנית: שירות מסור. בנוגע לעבודה, על כל אחד להקדיש את כל כוחותיו לפעילות בתודעת קְרּישְׁנַּה. בבְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדהוּ (1.2.255) נאמר, אַנָאסַקְתַסְיַה וישַׁיָאן יַתְהָארְהַם אוּפַּיוּנְֿגַ'תַהּ נירְבַּנְדְהַהּ קְרּישְׁנַּה-סַמְבַּנְדְהֵא יוּקְתַםּ וַיְרָאגְיַם אוּצְ'יַתֵא אל לו לאיש לבצע עבודה, לבד מזו שקשורה בקְרּישְׁנַּה. פעילות שכזו נקראת קְרּישְׁנַּה-קַרְמַה. אפשר שיבצע מעשים שונים, אולם אל לו להתקשר לתוצאות עבודתו, אלא להקדישן כליל לקְרּישְׁנַּה. מישהו, למשל, עושה עסקים; פעילות שכזו בתודעת קְרּישְׁנַּה תהיה לעשות עסקים למען קְרּישְׁנַּה. מאחר שקְרּישְׁנַּה הוא אדון העסק, הרי שעליו ליהנות מרווחיו. אם לאיש עסקים יש אלפי דולרים, הוא יכול להגיש אותם לקְרּישְׁנַּה. זוהי עבודה למען קְרּישְׁנַּה. במקום לבנות בניין מפואר לעינוג חושיו, הוא יכול לבנות מקדש נאה לקְרּישְׁנַּה, הוא יכול לחנוך מֻוּרְתי של קְרּישְׁנַּה ולדאוג לשירותו, על פי הוראותיהם של ספרים מוסמכים בשירות מסור. כל זה הוא קְרּישְׁנַּה-קַרְמַה. אל לו להתקשר לתוצאות עבודתו, אלא להקדישן לקְרּישְׁנַּה. או אז עליו לקבל כפְּרַסָאדַם את שאריות מנחותיו לקְרּישְׁנַּה. מי שבונה בניין גדול לקְרּישְׁנַּה וחונך בו מֻוּרְתי של קְרּישְׁנַּה רשאי גם להתגורר בו, אלא שברור שאדון הבית הוא קְרּישְׁנַּה. זוהי תודעת קְרּישְׁנַּה. מכל מקום, מי שאינו מסוגל לבנות מקדש לקְרּישְׁנַּה, יכול לעסוק בניקוי המקדש; גם זה קְרּישְׁנַּה-קַרְמַה. הוא יכול לטפח גינה. כל אדם בעל חלקת אדמה — בהודו אפילו לעני ביותר יש חלקת אדמה כלשהי — יכול לגדל בה פרחים ולהגישם לאלוהים. אפשר לגדל צמחי תוּלַסִי, שהרי עלי התוּלַסִי חשובים מאוד וקְרּישְׁנַּה ממליץ על גידולם בבְּהַגַוַד-גִיתָא. פַּתְרַםּ פּוּשְׁפַּםּ פְּהַלַםּ תוֹיַם. קְרּישְׁנַּה מבקש שיגישו לו עלה, פרח, פרי או מעט מים — ומנחה שכזו מספקת אותו. עלה מתייחס במיוחד לעלה תוּלַסִי. אפשר לזרוע תוּלַסִי ולהשקות את הצמח במים. מכאן שאפילו העני ביותר יכול לעסוק בשירותו של קְרּישְׁנַּה. אלה הן כמה דוגמאות לאפשרות לעבוד למען קְרּישְׁנַּה. המילה מַת-פַּרַמַהּ מתייחסת למי שמחשיב את חברתו של קְרּישְׁנַּה במשכנו העליון לשלמות החיים העליונה. הוא אינו מבקש להתעלות לכוכבים גבוהים כגון הירח, השמש או כוכבי עדן, ואינו מתאווה לכוכב העליון ביקום, בְּרַהְמַלוֹקַה. הוא אינו נמשך לאלה. חפצו הוא רק להתעלות לרקיע הרוחני. ואפילו שם, הוא אינו שואף להיטמע בזוהר הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי; יעדו הוא הכוכב הרוחני העליון, קְרּישְׁנַּלוֹקַה, או גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה. הוא יודע הכול על כוכב זה, ואינו חפץ בדבר זולתו. המילים מַד-בְּהַקְתַהּ מציינות שהוא עוסק כולו בשירות מסור, ובייחוד בתשעת תהליכי המסירות: שמיעה, זמרה, זכירה, סגידה, שירות לכפות רגלי הלוטוס של האל, אמירת תפילות, מילוי צוויו של האל, התיידדות עמו והתמסרות מוחלטת לו. אפשר לעסוק בתשעה אלה כולם, או רק בשמונה, או בשבעה, או לפחות באחד, וההצלחה מובטחת. המונח סַנְֹגַה-וַרְג'יתַהּ הוא רב משמעות. על הדָבֵק להימנע מאלה שמתנגדים לקְרּישְׁנַּה. ואלה אינם רק האתיאיסטים, אלא גם מי שקשורים לפעילות למען פרי ולשכלתנות עיונית. בבְּהַקְתי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדהוּ (1.1.11) מתוארת צורתו הטהורה של שירות מסור: אַנְיָאבְּהילָאשׁיתָא-שֻׂוּנְיַםּ גְ'נָֿאנַה-קַרְמָאדְי-אַנָאוְרּיתַם אָנוּקֻוּלְיֵנַה קְרּישְׁנָּאנוּ- שִׂילַנַםּ בְּהַקְתיר אוּתְתַמָא בפסוק זה שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי מסביר שמי שמבקש לבצע שירות מסור וטהור חייב להשתחרר מסוגי הטומאה החומרית כולם. עליו להימנע מחברתם של מי שמכורים לפעילות למען פרי ולשכלתנות עקרה. כשהוא משתחרר מחברה בלתי רצויה שכזו ומטומאת התשוקות החומריות, או אז הוא מפתח ידע חיובי על אודות קְרּישְׁנַּה. זה נקרא שירות טהור. אָנוּקֻוּלְיַסְיַה סַנְֹקַלְפַּהּ פְּרָאתיקֻוּלְיַסְיַה וַרְגַ'נַם (הַרי-בְּהַקְתי-וילָאסַה 11.676). צריך לחשוב על קְרּישְׁנַּה ולפעול למענו באורח חיובי, ולא שלילי. קַמְּסַה היה אויבו של קְרּישְׁנַּה. הוא תכנן להורגו בדרכים שונות כבר משחר ילדותו. אולם מאחר שכל ניסיונותיו נכשלו, הוא הגה בקְרּישְׁנַּה תמיד. בשעת עבודה, בשעת אכילה ובשעת שינה, תמיד היה מודע לקְרּישְׁנַּה כליל. אלא שתודעת קְרּישְׁנַּה כזו אינה חיובית. ומכאן שאף על פי שהגה בקְרּישְׁנַּה עשרים וארבע שעות ביממה, הוא דמון, ולבסוף קְרּישְׁנַּה הרג אותו. כמובן, מי שנהרג בידי קְרּישְׁנַּה זוכה מייד בגאולה, אולם זו אינה מטרתו של הדָבֵק הטהור. הוא אינו מעוניין אפילו בגאולה, ואינו מבקש להגיע לכוכב העליון, גוֹלוֹקַה וְרּינְדָאוַנַה. מטרתו היחידה היא לשרת את קְרּישְׁנַּה בכל מקום שהוא נמצא בו. דְבֵקו של קְרּישְׁנַּה הוא ידיד לכול. משום כך נאמר כאן שהוא משולל אויבים (נירְוַיְרַהּ). כיצד זה אפשרי? דָבֵק השרוי בתודעת קְרּישְׁנַּה יודע שרק שירות מסור משחרר מכל בעיות החיים. הוא מתנסה בכך בעצמו ומשום כך מבקש ללמד זאת לחברה האנושית כולה. רבות הדוגמאות בתולדות העולם לדְבֵקים שסיכנו את חייהם לצורך הפצתה של תודעת אלוהים. ישוע הנוצרי הוא דוגמה מוכרת לכול. הוא הקריב את חייו להפצתה של תודעת אלוהים, ולבסוף נצלב בידי לא דְבֵקים. כמובן, יהיה זה שטחי לחשוב שאכן הומת. גם בהודו רבות הדוגמאות, כגון טְהָאקוּרַה הַרידָאסַה ופְּרַהְלָאדַה מַהָארָאגַ'ה. ומדוע הם הסתכנו? כיוון שביקשו להפיץ תודעת קְרּישְׁנַּה, וזה דבר קשה עד מאוד. אדם מודע לקְרּישְׁנַּה יודע שסבלו של אדם מקורו בשִכחת יחסיו הנצחיים עם קְרּישְׁנַּה. מכאן שמי שגואל את זולתו מכל הבעיות החומריות מבצע את השירות העליון לאנושות. כזהו שירותו של הדָבֵק הטהור לאלוהים. אנו יכולים רק לדמות את החסד שמטה קְרּישְׁנַּה למי שעוסקים בשירותו ומסכנים הכול למענו. אין ספק שהם מגיעים לכוכב העליון לאחר נוטשם את גופם. לסיכום, קְרּישְׁנַּה הציג את דמות היקום, שהיא תופעה חולפת, וכן את צורת הזמן המכלה כול, לרבות דמותו של וישְׁנּוּ בעלת ארבע הידיים. מכאן שהוא מקורם של כל הגילויים הללו. קְרּישְׁנַּה הוא מקור הדמויות כולן, ואינו התגלות של הוישְׂוַה-רֻוּפַּה המקורית, כלומר של וישְׁנּוּ. ישנן מאות ואלפי דמויות של וישְׁנּוּ, אולם אף לא אחת מאלה חשובה לדָבֵק, לבד מדמותו המקורית, שְׂיָאמַסוּנְדַרַה בעל שתי הידיים. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נאמר שמי שאוהבים ומסורים לדמותו של קְרּישְׁנַּה כשְׂיָאמַסוּנְדַרַה, יכולים לראותו בתוך ליבם תמיד, ואינם רואים דבר מלבדו. משמעות הפרק האחד-עשר היא שדמותו של קְרּישְׁנַּה היא החשובה מכול והעליונה. בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק האחד-עשר של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בדמות היקום.