אַנָאדי-מַדְהְיָאנְתַם אַנַנְתַה-וִירְיַם אַנַנְתַה-בָּאהוּםּ שַׂשׂי-סֻוּרְיַה-נֵתְרַם פַּשְׂיָאמי תְוָאםּ דִיפְּתַה-הוּתָאשַׂה-וַקְתְרַםּ סְוַה-תֵגַ'סָא וישְׂוַם אידַםּ תַפַּנְתַם
אַנָאדי—ללא ראשית; מַדְהְיַה—אמצע; אַנְתַם—או סוף; אַנַנְתַה—בלתי מוגבלת; וִירְיַם—תהילתך; אַנַנְתַה—אינספור; בָּאהוּם—זרועות; שַׂשׂי—ירח; סֻוּרְיַה—שמש; נֵתְרַם—עיניך; פַּשְׂיָאמי—אני רואה; תְוָאם—אותך; דִיפְּתַה—בוערת; הוּתָאשַׂה-וַקְתְרַם—אש פורצת מפיך; סְוַה-תֵגַ'סָא—באמצעות קרינתך שלך; וישְׂוַם—את היקום; אידַם—הזה; תַפַּנְתַם—מחמם.
תרגום
אתה ללא מקור, אמצע או סוף, ולתהילתך אין גבול. זרועותיך רבות מספור והחמה והלבנה הן עיניך. אני רואה להבות אש פורצות מפיך וקרינתך שורפת את היקום כולו.
ששת שפעיו של האל מתרחבים ללא גבול. אנו מוצאים אמנם חזרה כלשהי בתיאורים אלה ובאחרים, אלא שלפי הכתובים, חזרה כזו על תפארתו של קְרּישְׁנַּה אינה ביטוי לחולשה ספרותית. נאמר שבשעת בלבול או השתאות או מתוך ריגוש רב חוזרים ואומרים את אותם דברים שוב ושוב. אין בזה כל פסול.