תַתַהּ סַה ויסְמַיָאוישְׁטוֹ הְרּישְׁטַה-רוֹמָא דְהַנַנְֿגַ'יַהּ פְּרַנַּמְיַה שׂירַסָא דֵוַםּ קְרּיתָאנְֿגַ'ליר אַבְּהָאשַׁתַה
תַתַהּ—אז; סַהּ—הוא; ויסְמַיַה-אָוישְׁטַהּ—מוכה תדהמה; הְרּישְׁטַה-רוֹמָא—שערותיו סומרות בשל אקסטזה גדולה; דְהַנַם-גַ'יַהּ—אַרְג'וּנַה; פְּרַנַּמְיַה—השתחווה; שׂירַסָא—באמצעות הראש; דֵוַם—לאל האישי העליון; קְרּיתַה-אַנְֿגַ'ליהּ—בכפיים צמודות; אַבְּהָאשַׁתַה—החל לדבר.
תרגום
ואז, נבוך ומשתאה ושערותיו סומרות, כפף אַרְג'וּנַה את ראשו והשתחווה, ובכפיים צמודות נשא תפילה לאל.
מיד משנגלה החיזיון האלוהי, השתנו היחסים שבין קְרּישְׁנַּה לאַרְג'וּנַה כליל. בדרך כלל הם הושתתו על ידידות. אולם לאחר הגילוי, אַרְג'וּנַה משתחווה בכבוד ונושא תפילה בכפיים צמודות ומפאר את דמות היקום. במקום ידידות, הפכו עכשיו יחסיו לפליאה והתפעמות. דְבֵקים מתקדמים רואים את קְרּישְׁנַּה כמאגר היחסים כולם. הכתובים מונים שתים-עשרה מערכות יחסים בסיסיות וכולן מצויות בקְרּישְׁנַּה. נאמר עליו שהוא כמו ים של כל מערכות היחסים — אלה שנחוות בין שתי ישויות חיים, אלה שבין האלים למחצה, או אלה שבין האל העליון לדְבֵקיו. עתה חדורים יחסיו של אַרְג'וּנַה בפליאה; ובפליאתו, אף שבדרך כלל היה שקול ומפוכח, הוא הפך פתאום לנרגש כולו ושערותיו סמרו, והחל משתחווה לאל בכפיים צמודות. הוא לא פחד כמובן, אלא שנפעם מפלאיו של האל. הביטוי המידי היה פליאה; הפליאה גברה על אהבתו וידידותו הטבעית והכתיבה עתה את התנהגותו.