סַנְֿגַ'יַה אוּוָאצַ'ה
אֵוַם אוּקְתְוָארְג'וּנַהּ סַנְֹקְהְיֵא רַתְהוֹפַּסְתְהַה אוּפָּאוישַׂת
ויסְרּיגְ'יַה סַה-שַׂרַםּ צָ'אפַּםּ שׂוֹקַה-סַמְּויגְנַה-מָאנַסַהּ
סַנְֿגַ'יַהּ אוּוָאצַ'ה—סַנְֿגַ'יַהּ אמר; אֵוַם—כך; אוּקְתְוָא—אמר; אַרְג'וּנַהּ—אַרְג'וּנַה; סַנְֹקְהְיֵא—בשדה הקרב; רַתְהַה—המרכבה; אוּפַּסְתְהֵא—בתוך; אוּפָּאוישַׂת—התיישב; ויסְרּיגְ'יַה—השליך; סַה-שַׂרַם—וחיציו; צָ'אפַּם—את קשתו; שׂוֹקַה—יגון; סַמְּויגְנַה—מוכה; מָאנַסַהּ—בלב.
תרגום
סַנְגַ'יַה אמר: אַרְג'וּנַה סיים אז את דבריו בשדה הקרב, השליך את קשתו וחציו והתיישב במרכבתו בלב מוכה יגון.
אַרְג'וּנַה נעמד במרכבתו בשעה שהשקיף בהיערכות האויב. אולם ברוב יגונו שב והתיישב, והשליך מידיו את קשתו וחציו. אדם חנון ורחום שכזה, שעוסק בשירות מסור לאל, הוא מועמד מתאים ללמוד על אודות העצמי.
בזאת מסתיימות התעמקויות בְּהַקְתיוֵדָאנְתַה בפרק הראשון של שְׂרִימַד בְּהַגַוַד-גִיתָא שדן בתצפית בכוחות הצבא בשדה הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה.