סַנְֹקַרוֹ נַרַקָאיַיְוַה קוּלַה-גְהְנָאנָאםּ קוּלַסְיַה צַ'ה
פַּתַנְתי פּיתַרוֹ הְי אֵשָׁאםּ לוּפְּתַה-פּינְּדּוֹדַקַה-קְרייָאהּ
סַנְֹקַרַהּ—ריבוי אוכלוסיה בלתי רצויה; נַרַקָאיַה—מזמין חיי תופת; אֵוַה—אכן; קוּלַה-גְהְנָאנָאם—למהרסי המסורת המשפחתית; קוּלַסְיַה—למשפחה; צַ'ה—ו-; פַּתַנְתי—נופלים; פּיתַרַהּ—האבות; הי—אכן; אֵשָׁאם—שלהם; לוּפְּתַה—ללא; פּינְּדַּה—של טקס מנחת המזון; אוּדַקַה—והמים; קְרייָאהּ—טקסים.
תרגום
אין ספק שריבויה של אוכלוסייה בלתי רצויה מזמין חיי תופת למשפחה, כמו גם למהרסי המסורת המשפחתית. אבותיהם הקדומים של משפחות מושחתות שכאלה נופלים אז ומתדרדרים, משום שאין מעלים להם עוד מנחת מזון ומים.
על פי כלליה של פעילות למען פרי, יש להגיש מדי פעם מנחות מזון ומים לאבות המשפחה הקדומים. מנחות אלה מוגשות על ידי סגידה לוישְׁנּוּ, שהרי אכילת שאריות מזונו גואלת מן התגובות לחטאים כולם. ייתכן שאבות המשפחה סובלים מתגובות נפשעות כלשהן, ולעתים אפילו אינם זכאים לגוף גשמי ונאלצים להישאר בגוף סמוי, כרוח רפאים. אולם בשעה שצאצאיהם מעלים להם את מִנחת הפְּרַסָאדַם, הם נגאלים מסבלותיהם. עזרה שכזו לאבות המשפחה הקדומים מהווה חלק מן המסורת המשפחתית, ומי שאינם מתרגלים שירות מסור חייבים לבצע את הטקסים הללו. מי שעוסק בשירות מסור פטור מאלה, שהרי די בשירות המסור כדי לגאול מאות ואלפי אבות קדומים מן המצוקות כולן. בבְּהָאגַוַתַם (11.5.41) נאמר:
דֵוַרְשׁי-בְּהֻוּתָאפְּתַה-נְרּינָּאםּ פּיתְרִּינָּאםּ
נַה קינְֹקַרוֹ נָאיַם רּינִּי צַ'ה רָאגַ'ן
סַרְוָאתְמַנָא יַהּ שַׂרַנַּםּ שַׂרַנְּיַםּ
גַתוֹ מוּקוּנְדַםּ פַּריהְרּיתְיַה קַרְתַם
"מי שמוצא מקלט בכפות רגלי הלוטוס של מוּקוּנְדַה, מעניק הגאולה, זונח כל התחייבות אחרת ופוסע בדרכו ברצינות, אינו חייב עוד לאלים למחצה, גם לא לחכמים הדגולים, לכלל ישויות החיים, לבני המשפחה, לאנושות או לאבות הקדומים." עם ביצוע שירות מסור לאל, ההתחייבויות הללו כולן מתמלאות אוטומטית.