קיםּ נוֹ רָאגְ'יֵנַה גוֹוינְדַה קיםּ בְּהוֹגַיְר גִ'יויתֵנַה וָא
יֵשָׁאם אַרְתְהֵא קָאנְֹקְשׁיתַםּ נוֹ רָאגְ'יַםּ בְּהוֹגָאהּ סוּקְהָאני צַ'ה
תַה אימֵא 'וַסְתְהיתָא יוּדְדְהֵא פְּרָאנָּאמְּס תְיַקְתְוָא דְהַנָאני צַ'ה
אָצָ'ארְיָאהּ פּיתַרַהּ פּוּתְרָאס תַתְהַיְוַה צַ'ה פּיתָאמַהָאהּ
מָאתוּלָאהּ שְׂוַשׂוּרָאהּ פַּוּתְרָאהּ שְׂיָאלָאהּ סַמְבַּנְדְהינַס תַתְהָא
אֵתָאן נַה הַנְתוּם איצְ'צְ'הָאמי גְהְנַתוֹ 'פּי מַדְהוּסֻוּדַנַה
אַפּי תְרַיְלוֹקְיַה-רָאג'יַסְיַה הֵתוֹהּ קיםּ נוּ מַהִי-קְרּיתֵא
ניהַתְיַה דְהָארְתַרָאשְׁטְרָאן נַהּ קָא פְּרִיתיהּ סְיָאג' גַ'נָארְדַנַה
קים—מה תועיל; נַהּ—לנו; רָאגְ'יֵנַה—ממלכה; גוֹוינְדַה—הו קְרּישְׁנַּה; קים—מה יועילו; בְּהוֹגַיְהּ—אושר; גִ'יויתֵנַה—חיים; וָא—או; יֵשָׁאם אַרְתְהֵא—מי שעבורם; קָאנְֹקְשׁיתַם—רצוי; נַהּ—עבורינו; רָאגְ'יַם—ממלכה; בְּהוֹגָאהּ—עינוגים; סוּקְהָאני—אושר; צַ'ה—ו-; תֵא—הם; אימֵא—האלו; אַוַסְתְהיתָאהּ—ערוכים; יוּדְדְהֵא—לקרב; פְּרָאנָּאן—את החיים; תְיַקְתְוָא—נכונים להקריב; דְהַנָאני—את העושר; צַ'ה—ו-; אָצָ'ארְיָאהּ—מורים; פּיתַרַהּ—אבות; פּוּתְרָאהּ—בנים; תַתְהָא—כמו גם; אֵוַה—אכן; צַ'ה—ו-; פּיתָאמַהָאהּ—סבים; מָאתוּלָאהּ—דודים מצד האם; שְׂוַשׂוּרָאהּ—חותנים; פַּוּתְרָאהּ—נכדים; שְׂיָאלָאהּ—דודנים; סַמְבַּנְדְהינַהּ—קרובים; תַתְהָא—כמו גם; אֵתָאן—אותם; נַה—איני; הַנְתוּם—להרוג; איצְ'צְ'הָאמי—רוצה; גְהְנַתַהּ—רוצחים; אַפּי—אף על פי ש-; מַדְהוּסֻוּדַנַה—הו הורג הזד מַדְהוּ (קְרּישְׁנַּה); אַפּי—אפילו; תְרַי-לוֹקְיַה—על שלושת העולמות; רָאגְ'יַסְיַה—של מלכות; הֵתוֹהּ—עבור סיבה; קים נוּ—קל וחומר; מַהִי-קְרּיתֵא—עבור ממלכה ארצית; ניהַתְיַה—בהרגנו; דְהָארְתַרָאשְׁטְרָאן—את בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה; נַהּ—לנו; קָא—איזה; פְּרִיתיהּ—תענוג; סְיָאת—יהיה; גַ'נָארְדַנַה—הו המקיים את כל ישויות החיים.
תרגום
הו גוֹוינְדַה, מה יועילו לנו ממלכה, אושר או אף החיים עצמם, בשעה שמי שעבורם אנו משתוקקים לכל אלה ערוכים עתה לקרב? הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, הנה מורים, אבות, בנים, סבים, דודים מצד אמי, חותנים, נכדים, דודנים וקרובים — כולם עומדים למולי, נכונים להקריב את חייהם ורכושם. אולם מדוע שאחפוץ להורגם, אפילו שהם מבקשים להורגני? הו מקיים כל ישויות החיים, איני מוכן להילחם בהם אפילו עבור שלושת העולמות, קל וחומר עבור כוכב זה. איזה תענוג נפיק מהרג בני דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה?
אַרְג'וּנַה קורא לקְרּישְׁנַּה "גוֹוינְדַה" כיוון שקְרּישְׁנַּה הוא מקור תענוגם של הפּרות והחושים. אַרְג'וּנַה מבקש להדגיש בכך שקְרּישְׁנַּה אמור לדעת מה יספק את חושיו. אלא שגוֹוינְדַה לא נועד לספק את חושינו. אדרבה, חושינו מסופקים אוטומטית כשאנו מנסים לספק את חושיו. הכול בעולם החומרי מנסים להשביע את חושיהם ומצפים מאלוהים לספק את מבוקשם. ואכן, אלוהים מספק את חושיהם, אולם כפי שמגיע להם, ולא כמידת חמדנותם. מכל מקום, מי שגישתו הפוכה — כלומר, מי שמנסה לספק את חושיו של גוֹוינְדַה ללא כל שאיפה לסיפוק אישי — הרי שבחסדו של גוֹוינְדַה, כל מאווייו יתגשמו. זיקתו העמוקה של אַרְג'וּנַה לקהילה ולבני משפחה נובעת בחלקה מחמלתו הטבעית. משום כך הוא אינו נכון להילחם. הכול שמחים להציג את הישגיהם בפני ידידים וקרובים. אלא שאַרְג'וּנַה חושש שכולם ייהרגו בקרב, ולא יוכל להתחלק עמם בניצחונו. זהו חישוב אופייני לחיים חומריים. חיים נשגבים הם שונים; הדָבֵק מבקש לרַצות את אלוהים. ברצונו של האל, אפשר שיוקף בשפע רב, לצורך שירותו, אולם ללא רצון האל, אל לו לקבל ולוּ גם אגורה שחוקה. אַרְג'וּנַה לא רצה להרוג את קרוביו; אם הם צריכים למות, אז שקְרּישְׁנַּה יהרוג אותם בעצמו. הוא לא ידע כמובן שעוד לפני הקרב קְרּישְׁנַּה כבר הרגם והוא נועד רק לשמש מכשיר בידיו. עובדה זו תתגלה בפרקים הבאים. אַרְג'וּנַה, שניחן בטבעו של דָבֵק, לא נטה לנקום בדודניו וקרוביו השפלים. הייתה זו תוכניתו של האל להורגם. הדָבֵק אינו נוטר טינה למעוללי הרע, אולם האל אינו סולח להם. הוא נכון לסלוח למי שחוטאים כלפיו, אולם לא למי שפוגעים בדְבֵקיו. לכן היה האל החלטי להמית את הרשעים, אף שאַרְג'וּנַה ביקש לסלוח להם.