נַה צַ'ה שַׂקְנוֹמְי אַוַסְתְהָאתוּםּ בְּהְרַמַתִיוַה צַ'ה מֵא מַנַהּ
נימיתְתָאני צַ'ה פַּשְׂיָאמי ויפַּרִיתָאני קֵשַׂוַה
נַה—אין; צַ'ה—ו-; שַׂקְנוֹמי—אני מסוגל; אַוַסְתְהָאתוּם—לעמוד; בְּהְרַמַתי—מתבלבלת; איוַה—כמו; צַ'ה—ו-; מֵא—שלי; מַנַהּ—מיינד; נימיתְתָאני—סימנים; צַ'ה—ו-; פַּשְׂיָאמי—אני רואה; ויפַּרִיתָאני—מבשרי רע; קֵשַׂוַה—קְרּישְׁנַּה, הורג הזד קֵשִׂי.
תרגום
איני מסוגל עוד לעמוד כאן. שיכחה משתלטת עליי ודעתי מתבלבלת. הו קְרּישְׁנַּה, הורג הדמון קֵשִׂי, רק סימנים מבשרי רע אני רואה.
בגלל קוצר רוח וחולשת לב ביקש אַרְג'וּנַה לנוס משדה הקרב ושיכחה השתלטה עליו. בלבול שכזה מקורו בזיקה עזה מדי למושאים חומריים. בְּהַיַם דְויתִייָאבְּהיניוֵשַׂתַהּ סְיָאת (שְׂרִימַד-בְּהָאגַוַתַם 11.2.37): התניה כזו למצבים חומריים היא שמולידה את החרדות ואת ההתערערות הנפשית. אַרְג'וּנַה חזה רק מכאוב וסבל בשדה הקרב; אפילו ניצחון על אויביו לא ישמח אותו. המילים נימיתְתָאני ויפַּרִיתָאני הן רבות משמעות. בשעה שאדם חוזה רק כאב ותסכול, הוא חושב, "מדוע אני כאן?" הכול מעוניינים בעצמם ובטובתם האישית, ואיש לא מעוניין בעצמי העליון. ברצונו של קְרּישְׁנַּה, אַרְג'וּנַה הפך עתה לנבער לגבי טובתו האמיתית. אלא שטובתו האמיתית של כל אחד מצויה בוישְׁנּוּ, או קְרּישְׁנַּה. סבלה החומרי של הנשמה המותנית מקורו בשִכחת עובדה זו. אַרְג'וּנַה סבר שניצחונו בקרב יוליד רק צער ויגון.