אני משתחווה בענווה לכפות רגלי הלוטוס של מורי הרוחני ולרגלי כל הוַיְשְׁנַּוים. אני משתחווה לרגליהם של שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי ושל אחיו הבכור, סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי, כמו גם לרַגְהוּנָאתְהַה דָאסַה ורַגְהוּנָאתְהַה בְּהַטְטַה, גוֹפָּאלַה בְּהַטְטַה ושְׂרִילַה גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי. אני משתחווה גם לפני שְׂרִי קרישנה צ'איטניה ושְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה, ולפני אַדְוַיְתַה אָצָ'ארְיַה, גַדָאדְהַרַה, שְׂרִיוָאסַה ושאר בני לווייתם. הריני משתחווה לפני שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי ושְׂרִי קרישנה, ולפני בנות לווייתם, שְׂרִי לַליתָא ושְׂרִי וישָׂאקְהָא.
הֵא קרישנה קַרוּנָּא-סינְדְהוֹ דִינַה בַּנְדְהוֹ גַ'גַת-פַּתֵא
גוֹפֵּשַׂה גוֹפּיקָא-קָאנְתַה רָאדְהָא-קָאנְתַה נַמוֹ 'סְתוּ תֵא
הו קרישנה יקירי, אתה רעו של הסובל ומקור הבריאה. אתה אדון הגוֹפִּיות ואהובה של רָאדְהָארָאנִּי. הריני משתחווה לפניך.
תַפְּתַה-קָאנְֿצַ'נַה-גַוּרָאנְֹגי רָאדְהֵא וְרּינְדָאוַנֵשְׂוַרי
וְרּישַׁבְּהָאנוּ-סוּתֵא דֵוי פְּרַנַּמָאמי הַרי-פְּרייֵא
אני משתחווה לרָאדְהָארָאנִּי, מלכת ורינדאוון, שגון גופה הוא כזהב מוּתך. את בתו של המלך וְרּישַׁבְּהָאנוּ ואת יקרה עד מאוד לקרישנה.
וָאנְֿצְ'הָא-קַלְפַּה-תַרוּבְּהְיַשׂ צַ'ה קְרּיפָּא-סינְדְהוּבְּהְיַה אֵוַה צַ'ה
פַּתיתָאנָאםּ פָּאוַנֵבְּהְיוֹ וַיְשְׁנַּוֵבְּהְיוֹ נַמוֹ נַמַהּ
אני משתחווה בענווה לפני כל הוַיְשְׁנַוים, דְבֵקיו של האל. כמו עצי משאלה, ביכולתם למלא משאלות לב כול, והם מלאי רחמים לנשמות הכושלות.
שְׂרִי-קרישנה-צ'איטניה פְּרַבְּהוּ-ניתְיָאנַנְדַה
שְׂרִי-אַדְוַיְתַה גַדָאדְהַרַה שְׂרִיוָאסָאדי-גַוּרַה-בְּהַקְתַה-וְרּינְדַה
הבהגווד גיטה, שידועה גם כגִיתוֹפַּנישַׁד, היא תמצית הידע הוֵדי ואחת מן האוּפַּנישַׁדות החשובות בספרות הוֵדית. רבות הפרשנויות באנגלית לבהגווד גיטה, ואפשר לשאול מדוע דרושה פרשנות נוספת. את המהדורה הנוכחית אפשר להסביר בדרך הבאה: גברת אמריקנית אחת ביקשה ממני לאחרונה להמליץ לה על מהדורה אנגלית של הבהגווד גיטה. כמובן, ישנם באמריקה תרגומים רבים, אלא שמאלה שראיתי — ולא רק באמריקה, גם בהודו — אף לא אחד הוא ממש מוסמך. זאת משום שכמעט בכל אחד מאלה ביטא המחבר את דעתו האישית, מבלי לגעת ברוח הבהגווד גיטה כפי שהיא.
רוח הבהגווד גיטה נזכרת בבהגווד גיטה עצמה. תרופה, למשל, צריך לקחת על פי ההוראות שמצוינות על תווית הבקבוק, ולא באופן שרירותי, או סתם על פי עצת ידיד; צריך לעקוב אחרי הוראות התווית, או הוראותיו של רופא. גם את הגיטה צריך לקבל על פי הוראות דוברה. דובר הבהגווד גיטה הוא שְׂרִי קרישנה. הוא נזכר בכל עמוד כאל האישי העליון, בְּהַגַוָאן. לעתים המילה בְּהַגַוָאן מתייחסת אמנם לאדם רב עוצמה או לאל למחצה, וגם פה המילה מתארת את קרישנה כאישיות דגולה, אלא שבו בזמן צריך לדעת ששְׂרִי קרישנה הוא האל האישי העליון. האָצָ'ארְיות (המורים הרוחניים הדגולים) כגון שַנְֹקַרָאצָ'ארְיַה, רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה, מַדְהְוָאצָ'ארְיַה, נימְבָּארְקַה סְוָאמִי, שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, ועוד רבים נוספים בהודו אשר מוסמכים לידע הוֵדי, כולם מאששים זאת. גם האל מאשש בעצמו בבהגווד גיטה את מעמדו כאל האישי העליון, וגם הבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא וכל הפּוּרָאנּות, ובייחוד השרימד בהאגותם, שידוע כבְּהָאגַוַתַה פּוּרָאנַּה, מקבלים אותו ככזה (קְרּישְׁנַּס תוּ בְּהַגַוָאן סְוַיַם). מכאן שיש לקבל את הבהגווד גיטה כפי שמורה האל בעצמו.
כאן הוא מסביר לארג'ונה ששיטת היוגה הזו, הבהגווד גיטה, נאמרה לראשונה לאל השמש, הוא הסביר אותה למַנוּ, מַנוּ הסבירה לאיקְשְׁוָאקוּ, וכך היא ירדה בשושלת מורים, מדובר אחד למשנהו. אלא שבמרוצת הזמן היא אבדה, והיה על האל לשוב ולומר אותה, והפעם לארג'ונה, בשדה הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה.
האל אומר לארג'ונה שהוא מורה לו סוד נשגב זה משום שארג'ונה הוא דְבֵקו ורעו. מכאן שהבהגווד גיטה נועדה במיוחד לדְבֵקיו של האל. החותרים לנשגב נחלקים לשלושה: גְ'נָֿאנִי, יוגי ובְּהַקְתַה, שפירושם אימפרסונליסט, מתרגל הגות ודָבֵק. מאחר שהשושלת הישנה ניתקה, הרי שקרישנה מציב את ארג'ונה כראשון בפַּרַמְפַּרָא (שושלת מורים) חדשה. הוא חפץ לכונן פַּרַמְפַּרָא חדשה באותו קו מחשבה שירד מאל השמש, וחפץ שידע זה ישוב ויופץ על ידי ארג'ונה. הוא ביקש להפוך את ארג'ונה לסמכות בהבנת הגיטה. ארג'ונה נבחר אם כן לשמוע את הבהגווד גיטה במיוחד משום שדבק באלוהים, והיה תלמיד ישיר של קרישנה וידידו הקרוב. מכאן שהגיטה מובנת ביותר על ידי מי שניחן בתכונות דומות, כלומר, שהוא דָבֵק בעל יחסים ישירים עם האל. היחסים הישירים הללו מתפתחים כשהופכים לדְבֵקים. אף שזה נושא רחב מאוד, בקצרה אפשר לתאר חמישה יחסים שונים שבין הדָבֵק לאלוהים:
דָבֵק ביחס סביל
דָבֵק ביחס פעיל
דָבֵק ביחסי חברות
דָבֵק ביחסי הורות
דָבֵק ביחסי נאהבים
יחסיו של ארג'ונה עם האל היו יחסי חברות. כמובן, יש הבדל מהותי בין ידידות כזו לבין ידידות בעולם החומרי. זוהי ידידות נשגבת שאינה מתקיימת עם כל אחד. כל אחד ניחן ביחסים ייחודיים עם האל, ואלה מתעוררים כשמגיעים לשלמות בשירות מסור. אלא שבמצבנו הנוכחי שכחנו את האל, כמו גם את יחסינו הנצחיים עמו. כל אחת ממיליארדי וטריליארדי ישויות החיים ניחנת במערכת יחסים נצחית וייחודית עם האל. מערכת יחסים זו נקראת סְוַרֻוּפַּה. באמצעות שירות מסור שב וניעור הסְוַרֻוּפַּה, ומצב זה נקרא סְוַרֻוּפַּה-סידְדְהי – שלמות המעמד היסודי. אם כן, ארג'ונה היה דָבֵק ששרוי ביחסי ידידות עם האל.
ראויה לציון הדרך שבה ארג'ונה קיבל את הבהגווד גיטה. דרך זו מתוארת בפרק העשירי (10.12-14):
ארג'ונה אמר: "אתה האישיות העליונה, המשכן העליון, הטהור מכול והאמת המוחלטת. אתה האישיות המקורית, הנשגבת והנצחית, אתה בלתי נולד והגדול מכול. גדולי החכמים והקדושים כנָארַדַה, אַסיתַה, דֵוַלַה ווְיָאסַה, כולם מאששים אמת זו לגביך, וכעת אתה אומר לי אותה בעצמך. הו קרישנה, כל מה שאמרת לי הריני מקבל כאמת. הו אלי, לא האלים למחצה ולא הדמונים יכולים להבין את אישיותך." לאחר שארג'ונה שמע את הבהגווד גיטה מהאל, הוא מקבל את קרישנה כפַּרַם בְּרַהְמַה, הברהמן העליון. כל ישות חיה היא ברהמן, בעוד שהאל, או ישות החיים העליונה, הוא הברהמן העליון. פַּרַם דְהָאמַה פירושו שהוא המשען או המשכן העליון לכול; פַּויתְרַם פירושו שהוא טהור ובלתי נגוע בטומאה חומרית; פּוּרוּשַׁם פירושו שהוא המתענג העליון; שָׂאשְׂוַתַם — מקורי; דיוְיַם — נשגב; אָדי-דֵוַם — האל העליון; אַגַ'ם — בלתי נולד; וויבְּהוּם — הגדול מכול.
מאחר שקרישנה היה ידידו של ארג'ונה, אפשר לחשוב אולי שארג'ונה אומר את כל זה כדי להחניף לו. אלא שכדי לסלק ספק זה מלב הקורא, בפסוק הבא ארג'ונה נוקב בשמותיהם של בני סמכא כנָארַדַה, אַסיתַה, דֵוַלַה ווְיָאסַדֵוַה, שכמותו, מקבלים את קרישנה כאל עליון. אלה הם אישים דגולים שהפיצו את הידע הוֵדי כפי שהוא מקובל על כל האָצָ'ארְיות. לכן ארג'ונה אומר לקרישנה שהוא מקבל את כל דבריו כמושלמים. סַרְוַם אֵתַד רּיתַםּ מַנְיֵא: "אני מקבל כאמת לאמיתה כל שאמרת לי." הוא מוסיף גם שקשה מאוד להבין את אישיותו של האל. אפילו גדולי האלים למחצה מתקשים להבינה. מכאן שגם ישויות נעלות מבני אדם לא מסוגלות להבין את אלוהים. כיצד אפוא יכול בן אנוש להבינו מבלי להיות לדְבֵקו?
מכאן שיש ללמוד את הבהגווד גיטה ברוח של מסירות ואהבה. אל לנו לחשוב את עצמנו שווים לקרישנה, או לחשוב שהוא אישיות רגילה, או אפילו אישיות דגולה מאוד, שהרי הוא אלוהים. יש לקבלו ככזה, לפחות מבחינה תאורטית, על סמך דברי הבהגווד גיטה, או דבריו של ארג'ונה, שמנסה להבינה. ברוח צייתנית שכזו גם אנו נוכל להבין את הגיטה. מבלי לקרוא את הגיטה ברוח זו, אי אפשר להבינה והיא נשארת בגדר תעלומה גדולה.
ומהי הבהגווד גיטה? מטרת הגיטה היא לגאול את האנושות מבערות הקיום החומרי. קשייו של ארג'ונה בשעה שנאלץ להילחם בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה דומים לקשיים הרבים שכולנו נתונים להם. ארג'ונה התמסר לשְׂרִי קרישנה, וכתוצאה מכך דוברה הבהגווד גיטה. כמו ארג'ונה, גם כל אחד מאתנו שרוי בחרדה מתמדת בקיום החומרי. עצם קיומנו חדור באווירה של חידלון, אף שלא נועדנו לחוות איום של חידלון. קיומנו נצחי, אולם בדרך כלשהי הוטלנו לאַסַת. אַסַת פירושו זה שלא קיים.
מתוך אינספור אנשים סובלים, רק אחדים שואלים על מצבם — מי הם, מדוע הוטלו למצב קשה שכזה וכן הלאה. אדם שאינו שואל על סבלו, שאינו מבין שהסבל אינו רצוי ושיש לשים לו קץ, אינו נחשב לבן אנוש מושלם. אנושיות מתחילה עם התעוררותן של שאלות שכאלה. בבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה שאלות כאלה נקראות בְּרַהְמַה ג'יגְ'נָֿאסָא. אַתְהָאתוֹ בְּרַהְמַה-ג'יגְ'נָֿאסָא. מעשיו של אדם, אם אינם מלווים בחקירה על אודות האמת המוחלטת, נחשבים כולם לכישלון. מכאן שמי שמתחיל ושואל מדוע הוא סובל, מהיכן בא ולאן ילך לאחר המוות — הוא תלמיד ראוי להבנת הגיטה. על התלמיד הרציני גם לרכוש כבוד רב לאל. וארג'ונה היה תלמיד כזה.
קרישנה יורד עלי אדמות במיוחד כדי לשוב ולכונן את מטרת החיים האמיתית בשעה שהיא נשכחת. אולם גם מבין אנשים רבים שניעורו לחיים רוחניים, אולי אחד מבין את מעמדו באמת. הבהגווד גיטה דוברה לאדם שכזה. נמר הבערות בלע למעשה את כולנו, אלא שהאל, ברוב רחמיו לישויות החיים, ובמיוחד לבני האדם, אמר את הבהגווד גיטה והפך את ידידו ארג'ונה לתלמידו.
ארג'ונה הוא בן לווייתו של קרישנה, ומכאן שהוא מעל לכל בערות. אלא שהוא כוסה בבערות בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה. זאת כדי שיוכל לשאול בנוגע לבעיות החיים, וכדי שקרישנה ישיב לו למען טובתם של הדורות הבאים ויתווה תוכנית לחייהם, כדי שיוכלו לפעול בהתאם ולהשלים את משימת חייהם כבני אנוש.
הבהגווד גיטה דנה בחמש אמיתות יסודיות. תחילה מוסבר מדע האלוהים, ואחר מעמדן היסודי של ישויות החיים, הגִ'יווֹת. ישנו אִישְׂוַרַה, שליט, וישנן גִ'יוות, ישויות חיים נשלטות. אותה ישות חיים שטוענת שאינה נשלטת אלא חופשייה, היא בלתי שפויה. ישויות החיים כולן נשלטות כליל, לפחות במצבן המותנה. הבהגווד גיטה דנה אפוא באִישְׂוַרַה, השליט העליון, ובגִ'יוַה, ישות החיים הנשלטת. היא דנה גם בפְּרַקְרּיתי (הטבע החומרי), בזמן (משך קיומו של היקום, או של התגלות הטבע החומרי), ובקארמה (פעילות). עולם התופעות מלא בפעילות, שהרי ישויות החיים כולן שרויות בפעילויות שונות. הבהגווד גיטה מלמדת מהו אלוהים, מהן ישויות החיים, מהי פְּרַקְרּיתי, מהו עולם התופעות, כיצד הוא נשלט על ידי הזמן, ומהי פעילותן של ישויות החיים.
מבין חמשת הנושאים היסודיים הללו, הבהגווד גיטה מבססת את עמדתו של האל, שְׂרִי קרישנה, או ברהמן, שנקרא גם השליט העליון, או פַּרַמָאתְמָא — או כל שם שתרצו — כגדול מכול. האל שולט במתרחש בטבע החומרי. זה יוסבר בפרקים המתקדמים יותר של הבהגווד גיטה. הטבע החומרי אינו עצמאי, אלא פועל בהכוונתו של אלוהים. קרישנה אומר, מַיָאדְהְיַקְשֵׁנַּה פְּרַקְרּיתיהּ סֻוּיַתֵא סַה-צַ'רָאצַ'רַם: "הטבע החומרי פועל בהכוונתי." למראה הדברים המופלאים שמתחוללים בטבע, עלינו לדעת כי מאחורי עולם התופעות ישנו שליט. שום דבר לא יכול להתקיים בלי שיהיה נשלט. התעלמות מהשליט היא שטותית וילדותית. ילד חושב, למשל, שזו תופעה מופלאה שמכונית נוסעת מעצמה, ללא סוס או חיה שגוררת אותה. אולם אדם נבון מכיר את טבע המנוע, ויודע שיש במכונית אדם, נהג. אלוהים הוא הנהג שהכול פועל על פי הכוונתו. ישויות החיים שוות באיכותן לשליט העליון. הגִ'יוות, ישויות החיים, כפי שהוא מסביר בהמשך, הן חלקיקים שלו. חלקיק זהב גם הוא זהב, וגם טיפת מי ים מלוחה. בדומה לכך אף אנו, ישויות החיים, חלקיקיו של השליט העליון, אִישְׂוַרַה, או בְּהַגַוָאן שְׂרִי קרישנה, ניחנים במידה מזערית מתכונותיו. זאת משום שאנו אִישְׂוַרַה מזעריים, או אִישְׂוַרַה נשלטים. מאחר שקיימת בו הנטייה לשלוט, הרי שהיא קיימת גם בנו. אנו מנסים לשלוט בטבע החומרי, כמו כיום, למשל, ניסיוננו לכבוש את החלל וכוכבים נוספים. אלא שלמרות הנטייה לשלוט, הגיטה מורה שאיננו השליטים העליונים.
מהו הטבע החומרי? הוא מוסבר בבהגווד גיטה כפְּרַקְרּיתי נחותה, כלומר טבע נחות. ישויות החיים נחשבות לפְּרַקְרּיתי עילית. פְּרַקְרּיתי, בין שנחותה ובין שעילית, נשלטת תמיד. פְּרַקְרּיתי כפופה תמיד ונשלטת על ידי האל, השליט. מכאן שישויות החיים והטבע החומרי שניהם כפופים לאל ונשלטים בידיו. לפי הבהגווד גיטה, אף על פי שישויות החיים הן חלקיקים של האל, הן נחשבות לפְּרַקְרּיתי. זה מוסבר בפרק השביעי. אַפַּרֵיַם איתַס תְו אַנְיָאםּ פְּרַקְרּיתיםּ וידְדְהי מֵא פַּרָאם/ גִ'יוַה-בְּהֻוּתָאם: "הטבע החומרי הוא פְּרַקְרּיתי נחותה שלי, אולם מעבר לו יש פְּרַקְרּיתי נוספת — גִ'יוַה-בְּהֻוּתָאם, ישויות החיים."
הטבע החומרי נחלק לשלוש מידות: טוֹבוּת, להיטות ובערות. מעל לאלה נמצא הזמן הנצחי. פעילות, שנקראת קארמה, נוצרת מצירופן של המידות הללו, בשליטתו ובתחום פעולתו של הזמן הנצחי. פעילות זו מתבצעת משכבר הימים, ואנו סובלים ונהנים מפירותיה. נניח, למשל, שאני איש עסקים שעמל בחריצות ובתבונה וצבר לו חשבון בנק גדול. עתה אני נהנה. אך נאמר שאחר כך אבד לי כספי בעסקים, והנה אני סובל. כך אנו נהנים או סובלים מתוצאות מעשינו בכל תחומי החיים. זה נקרא קארמה.
אִישְׂוַרַה (השליט העליון), גִ'יוַה (ישות החיים), פְּרַקְרּיתי (טבע), קָאלַה (הזמן הנצחי) וקארמה (פעילות) — אלו הם נושאי הגיטה. מבין חמישה אלה, אלוהים, ישויות החיים, הטבע החומרי והזמן הם נצחיים. הפְּרַקְרּיתי מתגלה אמנם לפרקים, אולם אינה כוזבת. יש הוגי דעות שגורסים שעולם התופעות החומרי הוא שקרי, אלא שהבהגווד גיטה, או פילוסופיית הווישנויזם, אינה מקבלת זאת. עולם התופעות אינו כוזב, אלא אמיתי, אף שהוא זמני. זה משול לענן שחולף בשמיים, או להופעתה של עונת הגשמים שמזינה את התבואה. מייד כשהיא חולפת והעננים נעלמים, נובלות כל אותן שיבולים שלבליבו בגשם. כמותן, גם עולם התופעות מופיע במרווחי זמן מסוימים, שוהה לזמן מה, ואז נעלם. זוהי דרך פעולתה של פְּרַקְרּיתי, אולם מחזוריות זו פועלת לעד. פְּרַקְרּיתי אינה שקרית אם כן, אלא נצחית. האל מתייחס אליה כאל "פְּרַקְרּיתי שלי". הטבע החומרי הוא האון הנפרד של האל, בעוד שישויות החיים הן אנרגיה שאינה נפרדת אלא קשורה אליו לעד. האל, ישות החיים, הטבע החומרי וזמן — אלה קשורים זה בזה ונצחיים, בעוד שהגורם החמישי, קארמה, אינו נצחי, אף שהשפעותיה של קארמה יכולות להיות עתיקות יומין. אנו נהנים או סובלים מתוצאות מעשינו מימים רבים רבים, אולם בכוחנו לשנות את תוצאות הקארמה שלנו, כלומר את תגובות פעילותנו. שינוי זה תלוי בשלמות הידע שברשותנו. אנו מעורבים בפעולות רבות, ואין ספק שאיננו יודעים כיצד להשתחרר מן התגובות לכל המעשים הללו. אולם גם זה מוסבר בבהגווד גיטה.
אִישְׂוַרַה, אלוהים, הוא התודעה העליונה. ישויות החיים הן חלקיקיו, וגם הן מודעות. ישויות החיים והטבע החומרי שניהם מוסברים כפְּרַקְרּיתי, אונו של אלוהים. אלא שמן השניים, הגִ'יוַה מודעת. הפְּרַקְרּיתי השנייה, לעומת זאת, אינה מודעת. הגִ'יוַה פְּרַקְרּיתי נקראת עילית כיוון שתודעתה דומה לזו של אלוהים. אולם תודעתו שלו היא עליונה, ואל לו לאיש לחשוב שגם לגִ'יוַה, לישות החיים, תודעה עליונה. היא לא תוכל בשום שלב של שלמות להיות בעלת תודעה עליונה. תאוריה שגורסת אחרת בסך הכול מוליכה שולל. ישות החיים אמנם מודעת, אולם אינה מודעת בשלמות.
ההבדל שבין הגִ'יוַה לאִישְׂוַרַה יוסבר בפרק השלושה-עשר של הבהגווד גיטה. האל הוא קְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה, כלומר מודע, ממש כמו ישות החיים, אלא שהיא מודעת לגופה המסוים, בעוד שהוא מודע לגופים כולם. כיוון שהוא שוכן בלב כול, הרי שהוא מודע להיפעלויותיה הנפשיות של כל גִ'יוַה. אל לנו לשכוח זאת. מוסבר גם שהפַּרַמָאתְמָא, האל, שוכן בלב כול כאִישְׂוַרַה, כשליט, ומנחה את ישות החיים לפעול כרצונה. היא שוכחת מה לעשות; תחילה היא נחושה לנהוג בדרך מסוימת, אולם אחר כך היא מסתבכת בפעולות ובתגובות לקארמה שלה. היא עוזבת גוף אחד ונכנסת לאחר, ממש כשם שלובשים ופושטים בגד. בנדודיה היא סובלת מפעולות ומתגובות למעשי עברה. אולם כשהיא מתעלה למידת הטוֹבוּת, כלומר לשפיות, ומבינה כיצד לנהוג, היא יכולה לשנות את פעילותה. או אז כל מעשיה והתגובות לפעילות עברה משתנים. מכאן שקארמה אינה נצחית. משום כך אנו אומרים שמבין חמשת הנושאים (אִישְׂוַרַה, גִ'יוַה, פְּרַקְרּיתי, זמן וקארמה), ארבעה נצחיים, ואילו קארמה אינה נצחית.
הדמיון שבין המודע העליון, אִישְׂוַרַה, לישות החיים, מתבטא בעובדה שתודעת שניהם נשגבת ואינה תולדת התרכבות חומרית. הרעיון שתודעה נוצרת בתנאים מסוימים של התרכבות חומרית אינו נכון והבהגווד גיטה דוחה אותו. תודעתנו אולי משתקפת באופן מעוות דרך מעטה התנאים החומריים, כשם שאור שמשתקף דרך זכוכית צבעונית מקבל את צבעה, אולם תודעתו של אלוהים אינה מושפעת מחומר. הוא אומר, מַיָאדְהְיַקְשֵׁנַּה פְּרַקְרּיתיהּ (9.10). בשעה שהוא יורד לעולם החומרי, תודעתו אינה מושפעת מחומר. כי לו היה מושפע, לא היה ראוי לדבר על הנושאים הנשגבים שנזכרים בבהגווד גיטה. מי שאינו פטור מתודעה חומרית אינו יכול לדבר על העולם הנשגב. אם כן, האל אינו נגוע בחומר, בעוד שתודעתנו נגועה כרגע בזיהום חומרי. הבהגווד גיטה מורה לנו לטהר את תודעתנו החומרית, וכאשר היא מיטהרת, משתלבים מעשינו ברצונו של אִישְׂוַרַה, ואנו נמלאים שמחה. איננו צריכים לחדול מפעילות, אלא לטהר את מעשינו. פעילות מטוהרת נקראת בהקטי. אפשר שפעילות בבהקטי תיראה כמו פעילות רגילה, אלא שהיא נקייה מטומאה. לאדם בור נראים אולי מעשיו של הדָבֵק כמעשים רגילים, אולם הוא אינו יודע שפעולות הדְבֵקים, כמו פעולות האל, אינן נגועות בתודעה בלתי טהורה או בחומר, אלא נשגבות לשלוש מידות הטבע החומרי. מכל מקום, עלינו לדעת שכרגע תודעתנו אינה טהורה.
בשעה שאנו נגועים בחומר, אנו נקראים מותנים. תודעה כוזבת מתבטאת בתפיסה שאנו תוצרי הטבע החומרי. תפיסה כזו נקראת עצמי כוזב. מי שחושב על פי תפיסת חיים גופנית אינו מסוגל להבין את מצבו. הבהגווד גיטה דוברה כדי לשחרר מתפיסת החיים הגופנית, וארג'ונה שם את עצמו במצב שכזה כדי לשמוע את הידע הזה מהאל. מכאן שהשתחררות מתפיסת חיים גופנית היא הצעד הראשון בחתירה לנשגב. מי שמבקש להשתחרר, שחפץ בגאולה, צריך קודם כול ללמוד שאינו גופו החומרי. מוּקְתי, כלומר גאולה, פירושה היטהרות מתודעה חומרית. זו גם הגדרת השרימד בהאגותם, מוּקְתיר היתְוָאנְיַתְהָא-רֻוּפַּםּ סְוַרֻוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ: (שרימד בהאגותם 2.10.6) מוּקְתי פירושה השתחררות מתודעה נגועה בחומר, והימצאות בתודעה טהורה. הוראות הבהגווד גיטה כולן נועדו לעורר את אותה תודעה טהורה, ומשום כך נמצא שבסופן שואל קרישנה את ארג'ונה אם תודעתו היטהרה. תודעה טהורה פירושה לפעול על פי הוראותיו של האל. זהו למעשה ביטויה האמיתי של תודעה טהורה. מאחר שאנו חלקיקים של אלוהים, הרי שאנו ניחנים בתודעה. אלא שאנו נוטים ליפול להשפעתן של המידות הנחותות, בעוד שהאל, העליון, אינו מושפע מהן לעולם. זהו ההבדל שבין אלוהים לנשמות הייחודיות, המזעריות.
ומהי תודעה? תודעה זה "אני". ומהו ה"אני"? כאשר התודעה אינה טהורה, "אני" פירושו "אני אדון כל הסובב אותי. אני הנהנה." כל ישות חיים חושבת שהיא אדון העולם ויוצרו, והלך מחשבה זה מהווה את הבסיס לקיומו של העולם החומרי. לתודעה חומרית שני היבטים ראשיים — האחד הוא שאני הבורא, והשני, שאני הנהנה. אלא שאלוהים הוא שניהם — הבורא והנהנה, ואילו ישות החיים, חלקיקו של האל, אינה אלא משתפת פעולה; היא נבראת ותפקידה לענג. חלק של מכונה, למשל, משתף פעולה עם המכונה השלמה; ואיבר בגוף משתלב בפעילות הגוף כולו. הידיים, הרגליים, העיניים ושאר איברי הגוף אינם למעשה הנהנים האמיתיים. הקיבה היא זו שמתענגת. הרגליים נעות, הידיים מספקות מזון, השיניים לועסות, וכך פועלים איברי הגוף כולם לסיפוק הקיבה. זאת משום שהקיבה היא החלק העיקרי בהזנת מערכת הגוף. הכול אפוא נמסר לה. עץ מזינים על ידי השקיית שורשיו, והגוף ניזון על ידי השבעת הקיבה. לצורך בריאות תקינה חייבים האיברים לשתף פעולה ולהשביע את הקיבה. באופן דומה, האל הוא הנהנה והבורא, ואנו, ישויות החיים הכפופות לו, נועדנו לשתף עמו פעולה ולספקו. למעשה, שיתוף הפעולה הזה עוזר גם לנו, ממש כשם שהמזון שמתעכל בקיבה מזין את שאר איברי הגוף. אם ינסו אצבעות היד להתענג מהמזון לבדן, מבלי להעבירו לקיבה, הן יחוו רק תסכול. אלוהים, אם כן, הוא הבורא והנהנה המרכזי, בעוד שישויות החיים הן משתפות פעולה. הן נהנות משיתוף פעולה. היחסים שביניהם הם כיחסים שבין אדון למשרת; אם האדון מרוצה, גם המשרת מרוצה. לכן, אף על פי שהנטייה להיות בורא ונהנה בעולם החומרי קיימת גם בישויות החיים, שהרי נטייה זו מצויה באל שברא את עולם התופעות, על הכול לפעול לסיפוקו של האל.
הבהגווד גיטה מלמדת, אם כן, שהשלמות במלואה מורכבת מהשליט העליון, מישויות החיים הנשלטות, מעולם התופעות, מהזמן הנצחי ומקארמה (פעילות), ואף מסבירה אותם. אלה לקוחים באופן מוחלט מן המלא המושלם, שנקרא האמת המוחלטת העליונה. המלא המושלם והאמת המוחלטת השלמה — זהו האל המושלם שְׂרִי קרישנה. התופעות כולן אינן אלא אוניו השונים, ומכאן שהוא המלא המושלם.
בבהגווד גיטה מוסבר שגם הברהמן הבלתי אישי כפוף לאישיות העליונה (בְּרַהְמַנּוֹ הי פְּרַתישְׁטְהָאהַם). זה מושווה בבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה לקרני השמש. הברהמן הבלתי אישי הוא קרינתו הזוהרת של האל. הברהמן הבלתי אישי מהווה רק הבנה חלקית של המלא המוחלט, וכמותו גם היבט הפַּרַמָאתְמָא. בפרק החמישה-עשר נראה שהאל האישי, פּוּרוּשׁוֹתְתַמַה, הוא מעל לברהמן הבלתי אישי ולהבנה החלקית של פַּרַמָאתְמָא. האל נקרא סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה. הבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נפתח כך: אִישְׂוַרַהּ פַּרַמַהּ קרישנה סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַהּ/ אַנָאדיר אָדיר גוֹוינְדַהּ סַרְוַה-קָארַנַּה-קָארַנַּם. "גוֹוינְדַה, קרישנה, הוא סיבת כל הסיבות. הוא הסיבה הראשונית, והוא דמות הנצחיות, הידע והחדווה." הבנת הברהמן הבלתי אישי היא הבנת היבט הסַת (הנצחיות) שלו. הבנת הפַּרַמָאתְמָא היא הבנת היבט הסַת-צ'ית (נצחיות וידע). ואילו הבנת האל שְׂרִי קרישנה כוללת את ההיבטים הנשגבים כולם: סַת, צ'ית ואָנַנְדַה (נצחיות, ידע וחדווה) בויגְרַהַה (דמות) מושלמת.
יש כאלה שבחוסר תבונה גורסים שהאמת המוחלטת משוללת אישיות, אף שהספרות הוֵדית כולה מאששת שהיא אישיות נישגבת. ניתְיוֹ ניתְיָאנָאםּ צֵ'תַנַשׂ צֵ'תַנָאנָאם. (קַטְהַה אוּפַּנישַׁד 2.2.13) האמת המוחלטת בהיבטה העליון היא אישיות ייחודית, ממש כשם שכל אחד מאתנו הוא אישיות ייחודית. מכאן שהבנת האל פירושה הבנת כל ההיבטים הנשגבים שבדמותו השלמה. המלא המושלם אינו משולל דמות, כי לו היה נטול דמות, או פחוּת במשהו משאר הישויות, הרי שלא היה מלא ומושלם. המלא המושלם חייב שיהיה בו כל דבר שבתחום תפיסתנו, ואף מעבר לתפיסתנו; אחרת אין הוא מושלם.
המלא המושלם מכיל בהכרח כל דבר שבתחומי התנסותנו ומעבר לזה, כי אלמלא כן לא היה מושלם. אוניו של המלא המושלם, האל, הם רבים לאינספור (פַּרָאסְיַה שַׂקְתיר ויוידְהַיְוַה שְׂרֻוּיַתֵא, [שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 6.8]). הבהגווד גיטה מסבירה גם כיצד קרישנה פועל באמצעות האונים הללו. עולם התופעות, כלומר העולם שאנו חיים בו, אף הוא מושלם בפני עצמו. שהרי על פי פילוסופיית הסָאנְֹקְהְיַה, עשרים וארבעה מרכיביו של העולם החומרי הזמני מותאמים באופן מושלם כדי לייצר את מלוא המשאבים אשר דרושים לקיום היקום. שום גורם חיצוני לא מתערב בזה, היקום גם אינו זקוק לדבר. הוא מופיע במועדים קבועים, באמצעות אונו של המלא העליון, ועם תום זמנו הוא נכחד, בתהליך מושלם של המושלם. היחידה המזערית השלמה, כלומר ישות החיים, מצויה בתנאים מושלמים להבנת השלם, וכל אי שלמות נחווית בגלל ידע בלתי מושלם על המושלם. הבהגווד גיטה מכילה את הידע המושלם של החכמה הוֵדית.
הידע הוֵדי הוא מעל לטעות, וההינדים מקבלים אותו כמושלם ונקי מפגמים. על פי הסְמְרּיתי, ההוראות הוֵדיות, למשל, מי שנוגע בצואת חיה חייב להתרחץ ולהיטהר. אולם אף שזבל פרות הוא צואת חיה, לפי הספרות הוֵדית הוא נחשב לחומר מטהר. לכאורה זו סתירה, אולם כיוון שזו הוראה וֵדית, אנו מקבלים אותה. ואמנם אין בקבלה שכזו כל פגם; לאחרונה הוכיח המדע שזבל פרות אכן מכיל חומרים מחטאים רבים. הידע הוֵדי הוא מושלם ומעל לטעות, והבהגווד גיטה מהווה את תמצית כל הידע הזה.
הידע הוֵדי אינו פריו של מחקר. מחקרינו כולם אינם מושלמים, שהרי אנו חוקרים באמצעות חושים בלתי מושלמים. על פי הבהגווד גיטה, ידע מושלם נמסר בשיטת פַּרַמְפַּרָא (שושלת מורים); יש לקבלו ממקור נכון שקשור לשושלת מורים, שראשיתה במורה הרוחני העליון, האל עצמו. ארג'ונה היה תלמידו של שְׂרִי קרישנה, וקיבל את כל דבריו ולא ניסה לסותרם. גם אי אפשר לקבל חלק אחד של הבהגווד גיטה ולהתעלם מאחר; צריך לקבלה ללא פרשנות, ללא השמטות, ומבלי לערב נטיות אישיות. צריך לראותה כייצוג המושלם ביותר של הידע הוֵדי. מקורותיו של הידע הוֵדי נשגבים; האל בעצמו אמר אותו לראשונה. מילים שהאל אמר נקראות אַפַּוּרוּשֵׁיַה, כלומר, הן שונות מדבריו של אדם בן העולם הארצי שלוקה בארבעה פגמים. אדם שכזה (1) מוּעד לבצע שגיאות, (2) נתון תמיד לאשליה, (3) נוטה לרמות ו-(4) מוגבל על ידי חושים בלתי מושלמים. ארבעת הפגמים הללו מונעים מאתנו להעביר ידע מושלם ומקיף כול.
הידע הוֵדי ניתן על ידי האל ולא על ידי ישויות חיים בלתי מושלמות. הידע נמסר לליבו של ברהמה, הנברא הראשון, והלה העבירו כפי שקיבלו מהאל לבניו ולתלמידיו. אלוהים הוא פֻּוּרְנַּם, שפירושו מושלם כולו, ואינו כפוף לחוקי הטבע החומרי לעולם. חשוב לכן להבין שהוא אדון הכול ביקום זה, והבורא המקורי, אפילו בוראו של ברהמה. בפרק האחד-עשר האל מכונה פְּרַפּיתָאמַהַה (11.38). זאת משום שברהמה מכונה פּיתָאמַהַה, כלומר הסב, אך הוא בורא הסב. מכאן שאל לו לאיש להכריז בעלות על דבר, אלא להסתפק באותם דברים שהאל הקצה לו למחייתו.
הגיטה מציגה דוגמאות רבות לשימוש נכון בדברים שנתן האל. בתחילה ארג'ונה החליט להימנע מן הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה; אלא שהייתה זו החלטה אישית שהתבססה על תפיסה גופנית — הוא טען שלא יוכל ליהנות מממלכה לאחר הריגת בני משפחתו. מאחר שחשב את גופו לעצמו, הרי שחשב את אחיו, אחייניו, גיסיו, סביו וכו' להתרחבויות או קשרים גופניים. הוא ביקש למעשה לספק את תביעות הגוף. האל דיבר את הבהגווד גיטה כדי לשנות את תפיסתו. ואכן, בסופה החליט ארג'ונה להילחם תחת הדרכת האל. הוא אמר, קַרּישְׁיֵא וַצַ'נַםּ תַוַה (18.73): "אנהג על פי מצוותך."
האנשים בעולם זה לא נועדו להילחם כמו כלבים וחתולים. אל לו לאדם להיכנע לתכתיבי התנהגות חייתיים, אלא להשתמש בתבונתו לצורך הבנת חשיבותם של חיים אנושיים. חובתו להבין את מטרת חייו, והספרות הוֵדית, שהבהגווד גיטה היא תמציתה, נועדה להדריך אותו. זו ספרות שנועדה לאנשים ולא לחיות. בשעה שחיות הורגות זו את זו, אין המעשה כרוך בחטא, אך כאשר אדם הורג חיה כדי לספק את לשונו הבלתי נשלטת, הוא הופך לאחראי להפרת חוקי הטבע.
הבהגווד גיטה מסבירה פעילות על פי שלושת סוגיה: פעילות בטובות, פעילות בלהיטות ופעילות בבערות. גם המזון נחלק לשלושה סוגים: בטוֹבוּת, בלהיטות ובבערות. כל זה מוסבר בגיטה בבהירות, ומי שידע ליישם את הוראותיה, חייו ייטהרו כליל, ובסופו של דבר יתעלה ליעד שמעבר לרקיע החומרי: יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵא תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה (15.6).
יעד זה נקרא רקיע הסַנָאתַנַה, או הרקיע הרוחני, הנצחי. כל דבר בעולם החומרי הוא זמני ובן חלוף — כלומר, מתהווה, שוהה לפרק זמן כלשהו, מייצר תוצרי לוואי, קמל ונכחד. זהו חוק העולם החומרי, וזה נכון לגבי גופנו, לגבי פרי קטן ולגבי כל דבר. אלא שמעבר לעולם הזמני ידוע שישנו עולם אחר; עולם בעל טבע אחר — סַנָאתַנַה, נצחי. בפרק החמישה-עשר של הגיטה גם הגִ'יוַה מתוארת כסַנָאתַנַה, נצחית, וגם האל. יש בין שניהם יחסי קרבה. מאחר שמבחינה איכותית כולנו שווים — כלומר הסַנָאתַנַה דְהָאמַה, או הרקיע, האל הסַנָאתַנַה, וישויות החיים הסַנָאתַנַה — הרי שתכלית הבהגווד גיטה כולה היא לשוב ולעורר את תודעת הסַנָאתַנַה שלנו, את הסַנָאתַנַה-דהרמה, כלומר, את עיסוקה הנצחי של ישות החיים. כולנו עוסקים באופן זמני בפעילויות שונות, אך עלינו לטהר את טבע פעולותינו. זאת על ידי נטישת הפעילויות בנות החלוף, ועיסוק בפעילות שמומלצת על ידי האל. חיים שכאלה נחשבים לחיים טהורים.
האל העליון ומשכנו הנשגב שניהם סַנָאתַנַה, וכך גם ישויות החיים. שלמות חיי אנוש היא לזכות להתרועע עם אלוהים במשכן הסַנָאתַנַה. האל מלא חמלה לישויות החיים, ילדיו. קרישנה אומר בבהגווד גיטה, סַרְוַה-יוֹנישׁוּ…אַהַםּ בִּיגַ'ה-פְּרַדַהּ פּיתָא (14.4): "אני אבי כול." ישויות החיים הן כמובן מסוגים שונים, בהתאם לקארמה שלהן, אלא שהאל אומר שהוא אבי כולן. הוא יורד עלי אדמות כדי להחזיר למוטב את ישויות החיים המותנות והכושלות הללו ולהזמינן חזרה לרקיע הסַנָאתַנַה הנצחי. זאת כדי שישויות הסַנָאתַנַה ישובו למעמד הסַנָאתַנַה הנצחי, בחברתו הנצחית של האל. האל בא לגאול אותן בעצמו בהתגלויות שונות, או שהוא שולח את משרתיו הנאמנים, כגון בניו, בני לווייתו או האָצָ'ארְיות.
מכאן שסַנָאתַנַה-דהרמה אינה מתייחסת לשום תהליך דתי כיתתי. זהו תפקודה הנצחי של ישות החיים הנצחית ביחסיה עם האל הנצחי. כנאמר קודם, היא מתייחסת לעיסוקה הנצחי של ישות החיים. שְׂרִיפָּאדַה רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה הסביר את המילה סַנָאתַנַה כ"זה שמשולל ראשית ואחרית". מכאן שעל פי קביעתו הסמכותית, סַנָאתַנַה-דהרמה היא ללא התחלה או סוף.
המילה דת שונה קצת מן המילה סַנָאתַנַה-דהרמה. מדת משתמעת אמונה, ואמונה יכולה להשתנות. אפשר להאמין בתהליך כלשהו, ואחר כך לחדול, ולהאמין באחר, בעוד שסַנָאתַנַה-דהרמה מתייחסת לאותה פעילות שאינה ניתנת לשינוי. תכונת הנזילות, למשל, אינה נפרדת ממים לעולם. גם אי אפשר להפריד חום מאש. באופן דומה לא נפרד עיסוקה הנצחי של ישות החיים ממנה עצמה. סַנָאתַנַה-דהרמה אינה נפרדת אפוא מישות החיים לעד. על פי שְׂרִיפָּאדַה רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה רב הסמכא, אין ראשית לסַנָאתַנַה-דהרמה, גם לא אחרית. וזה שמשולל ראשית ואחרית הוא גם לא כיתתי, שהרי אינו נתחם בשום גבולות. מי שמשתייכים לאמונה כיתתית כלשהי יטעו אולי לחשוב גם את הסַנָאתַנַה-דהרמה לכיתתית, אולם אם נעמיק בנושא ונחקור אותו באופן מדעי, ניווכח שסַנָאתַנַה-דהרמה היא עיסוקם של כלל אנשי העולם — או אף של כלל ישויות החיים ביקום.
אמונות דתיות שאינן סַנָאתַנַה התחילו בזמן כלשהו בתולדות האנושות, בעוד שאין ראשית לתולדות הסַנָאתַנַה-דהרמה; היא מצויה עם ישות החיים תמיד. בשָׂאסְתְרַה המוסמכת נאמר שישות החיים לא נולדת, גם לא מתה; בגיטה נאמר שזו לא נולדה מעולם ולא תמות. היא נצחית ובלתי נכחדת, וממשיכה להתקיים לאחר כליון גופה הזמני. לצורך הבנת סַנָאתַנַה-דהרמה, חשוב להבין את מושג הדהרמה מתוך שורש המילה הסנסקריטית. דהרמה זה מה שנלווה בדרך קבע לדבר מסויים. אור וחום למשל, אינם נפרדים מאש, שהרי בלעדיהם אין כל מובן למילה אש. עלינו לגלות איפוא, אותו גורם מהותי בישות החיים, שאינו נפרד ממנה לעולם. אותו בן לוויה בלתי נפרד הוא תכונתה הנצחית, וזוהי דתה הנצחית.
כאשר סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי שאל את שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ אודות הסְוַרֻוּפַּה של ישות החיים, השיבו האל שהסְוַרֻוּפַּה, המעמד היסודי, הוא עיסוק בשירותו של האל. ואכן, לא קשה להבחין, לאור קביעה זו, שכל ישות חיה עוסקת כל הזמן בשירות לישות חיים אחרת. רבות הדרכים שבהן אלה משרתות זו את זו ומפיקות מכך הנאתן. בעלי חיים נחותים משרתים את האדם, כמו היו משרתיו. איש א' משרת את אדון ב', ב' משרת את אדון ג', ג' משרת את אדון ד', וכך הלאה. בדרך זו, חבר משרת את חברו, אם משרתת את בנה, אשה משרתת את בעלה, בעל משרת את אשתו וכו'. אם נמשיך ונחקור ברוח זו, נמצא שאף לא ישות אחת חורגת מכלל זה ופטורה משירות. הפוליטיקאי מציג את מצעו לציבור כדי לשכנעם ביכולתו לשרת, ואלה נותנים לו את קולם רב הערך מתוך תקווה שיבצע שירות חשוב לחברה. סוחר משרת את לקוחותיו ופועל משרת את בעל ההון. בעל ההון משרת את משפחתו, ומשפחתו משרתת את המדינה. כולם עוסקים אפוא, בתפקודה הנצחי של ישות החיים הנצחית. אף לא ישות אחת פטורה משירות לזולת, ומכאן אפשר לסכם בביטחון ששירות מהווה בן לוויה בלתי נפרד של ישות החיים, ונחשב לכן, לדתה הנצחית.
מכל מקום, אנשים נוטים לראות עצמם כמשתייכים לאמונה מסויימת, שמוגבלת לזמן ולמקום מסויימים. הם רואים עצמם כהינדים, מוסלמים, נוצרים, בודהיסטים וכיוצא בזה. אלא שזהויות שכאלה אינן סַנָאתַנַה-דהרמה. הינדי יכול להמיר את אמונתו ולהפוך למוסלמי, ומוסלמי יכול להפוך להינדי. גם נוצרי יכול להמיר את דתו וכו'. מכל מקום, כל שינויי האמונה הללו אינם משפיעים על התפקוד הנצחי — מתן שירות לזולת. ההינדי, המוסלמי או הנוצרי, כולם משרתים מישהו תמיד. מכאן שלדבוק באמונה כלשהי אין פירושו עיסוק בסַנָאתַנַה-דהרמה, שהרי משמעותה — מתן שירות.
למעשה קשרינו עם אלוהים מושתתים על שירות. האל הוא המתענג העליון, ואנו, ישויות החיים, הננו משרתיו. נוצרנו לעינוגו, וכאשר אנו משתתפים בעינוגו הנצחי, גם אנו מאושרים. אין כל דרך אחרת לאושר; לא ניתן למוצאו באופן עצמאי, ממש כשם שאיברי הגוף אינם יכולים להיות מאושרים ללא שיתוף פעולה עם הקיבה. מכאן שאושר אפשרי רק על ידי עיסוק בשירות אוהב ונשגב לאלוהים.
הבהגווד גיטה אינה ממליצה על סגידה או שירות לאלים למחצה. בפסוק עשרים של הפרק השביעי נאמר:
"מי שתבונתם נגזלה בידי תשוקות חומריות מתמסרים לאלים למחצה ומקיימים מצוות ודרכי סגידה על פי דרכם." נאמר כאן בבירור שמי שהתאווה מכתיבה את מעשיהם סוגדים לאלים למחצה, ולא לשְׂרִי קרישנה, אלוה עליון. כאשר אנו מציינים את השם קרישנה אין כוונתנו לשם כיתתי כלשהו. קרישנה פירושו העונג העליון, וברור שאלוהים הוא מאגר העונג כולו. כולנו מחפשים אחר אושר. אָנַנְדַה-מַיוֹ 'בְּהְיָאסָאת (וֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה 1.1.12). ישויות החיים, כמו אלוהים, מודעות כליל ושואפות לאושר. אלוהים מאושר תמיד, וישות חיים שבאה איתו במגע ומשתפת עמו פעולה, בחברתו, גם היא הופכת למאושרת.
האל יורד לעולם בני התמותה כדי להציג את עלילותיו המאושרות בוורינדאוון. מעשיו של שְׂרִי קרישנה בוורינדאוון בלוויית חבריו רועי הפרות, חברותיו ושאר התושבים והפרות, כולם היו מלאי שמחה. האוכלוסייה שם לא ידעה דבר מלבד קרישנה. קרישנה אפילו אסר על אביו לסגוד לאל למחצה אינְדְרַה. זאת משום שביקש לבסס את העובדה שאין לסגוד לאלים למחצה, אלא לאלוה עליון, שהרי המטרה העליונה היא לשוב למשכנו.
משכנו של שְׂרִי קרישנה מתואר בפרק החמישה עשר של הבהגווד גיטה, פסוק שישי:
"לא שמש, לא ירח, ולא אש או חשמל מאירים את משכני העילאי. מי שמגיעים אליו לא שבים עוד לעולם חומרי זה."
פסוק זה מתאר את הרקיע הנצחי. לנו כמובן, יש תפיסה חומרית של שמיים. אלה מתקשרים אצלנו לשמש, לירח, לכוכבים וכו'. לעומת זאת, כאן האל מסביר שהרקיע הרוחני אינו זקוק לשמש, גם לא לירח, חשמל או אש. זאת משום שרקיע זה מואר על ידי הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי, או קרינתו של האל. אף שאנו מנסים בעמל רב להגיע לכוכבים אחרים, לא קשה להבין את משכנו של האל העליון. משכן זה נקרא גוֹלוֹקַה. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.37) הוא מתואר בצורה יפהפייה: גוֹלוֹקַה אֵוַה ניוַסַתְי אַקְהילָאתְמַה-בְּהֻוּתַהּ. אף שהאל שוכן לעד במשכנו גוֹלוֹקַה, ביכולתנו לפנות אליו גם מעולמנו. לצורך זה הוא בא ומתגלה בדמותו האמיתית — סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה. כאשר הוא מתגלה בדמותו, איננו צריכים עוד לנסות ולדמיין את מראהו. הוא בא ומתגלה כפי שהוא, כשְׂיָאמַסוּנְדַרַה, כדי להפריך דמיונות וניחושים שכאלה. אלא שלמרבה הצער, פחותי התבונה מקטינים אז בערכו ומזלזלים בו, כיוון שהופיע בדמות אדם והוא נוהג כאחד האדם. אולם בשום אופן אל לנו לחשוב אותו לאחד מאיתנו. הוא מתגלה לעינינו בדמותו האמיתית באמצעות אונו הכל-יכול, ומציג את עלילותיו, שהנן העתק של עלילותיו במשכנו.
אינספור כוכבים מרחפים בזוהר הקרינה של הרקיע הרוחני. הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי מופץ מן המשכן העליון. קְרּישְׁנַּלוֹקַה וכוכבי האָנַנְדַה-מַיַה וצ'ין-מַיַה הרוחניים, מרחפים בקרינה זו. האל אומר, נַה תַד בְּהָאסַיַתֵא סֻוּרְיוֹ נַה שַׂשָׂאנְֹקוֹ נַה פָּאוַקַהּ/ יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵא תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה (15.6). מי שמגיע לשמיים הרוחניים, אינו שב עוד ויורד לשמיים החומריים. בשמיים החומריים, אפילו בכוכב העליון שבהם (בְּרַהְמַלוֹקַה), קל וחומר בירח, נמצא אותם תנאי חיים — כלומר, לידה, מוות, חולי וזיקנה. אף לא כוכב אחד בעולם החומרי פטור מארבעה העקרונות הללו של הקיום החומרי.
ישויות החיים נודדות אמנם מכוכב לכוכב, אלא שלא כך סתם, על פי רצונן, באמצעים מכניים כשלהם. למתאווים להגיע לכוכבים אחרים, ישנו תהליך לכך. גם זה נזכר בגיטה: יָאנְתי דֵוַה-וְרַתָא דֵוָאן פּיתְרִּין יָאנְתי פּיתְרּי-וְרַתָאהּ. מסע בין כוכבי שכזה אינו כרוך בשום אמצעי מכני. הגיטה מורה: יָאנְתי דֵוַה-וְרַתָא דֵוָאן. הירח, השמש ושאר הכוכבים העליונים נקראים סְוַרְגַלוֹקַה. ישנן שלוש מערכות כוכבים — עליונה, אמצעית ותחתונה. כדור הארץ משתייך למערכת הכוכבים האמצעית. הבהגווד גיטה מלמדת שיטה פשוטה כיצד להגיע למערכת הכוכבים העליונה (דֵוַלוֹקַה): יָאנְתי דֵוַה-וְרַתָא דֵוָאן (9.25). צריך בסך הכול לסגוד לאל למחצה המסויים שבאותו כוכב, כגון הירח, השמש, ושאר כוכבי המערכת העליונה.
מכל מקום, הבהגווד גיטה מייעצת לנו שלא להגיע אף לאחד מן הכוכבים החומריים. זאת משום שאפילו אם נגיע לבְּרַהְמַלוֹקַה, הכוכב העליון, באמצעים מכניים כלשהם, לאחר מסע של כארבעים אלף שנה (ומי חי זמן כה רב?), גם שם נפגוש באותה אי נוחות חומרית — לידה, מוות, חולי וזיקנה. מכל מקום, מי שמבקש להגיע לכוכב העילאי, קְרּישְׁנַּלוֹקַה, או לשאר כוכבי הרקיע הרוחני, לא יפגוש באי נוחות שכזו. מבין כוכבי הרקיע הרוחני, ישנו כוכב עליון הנקרא גוֹלוֹקַה ורינדאוון. זהו הכוכב המקורי במשכנו של האל המקורי, שְׂרִי קרישנה. המידע הזה כולו מצוי בבהגווד גיטה. הוראותיה מלמדות כיצד לעזוב את העולם החומרי ולהתחיל בחיי חדווה אמיתיים בעולם הרוחני.
הפרק החמישה עשר של הבהגווד גיטה נותן תמונה אמיתית של העולם החומרי:
העולם החומרי מתואר כאן כעץ ששורשיו צומחים מעלה וענפיו מטה. למעשה, ניתן לפגוש בעץ שכזה: כאשר עומדים לגדות נהר או מקווה מים, העצים שמשתקפים במים נראים הפוכים; ענפיהם פונים כלפי מטה, ושורשיהם מעלה. באופן דומה מהווה העולם החומרי בבואה של העולם הרוחני; הוא בסך הכול צללית של המציאות. הצל משולל מציאות או ממשות, אולם ניתן להסיק ממנו על קיומה של מציאות. המדבר חרב אמנם ממים, אולם חזיון התעתועים מצביע על קיומם של מים כלשהם. גם העולם החומרי חרב ממים — אין בו אושר. אלא שהמים האמיתיים של אושר אמיתי מצויים בעולם הרוחני.
האל מורה על הדרך להגיע לעולם הרוחני (15.5):
רק מי שהוא נירְמָאנַה-מוֹהַה יכול להגיע לפַּדַם אַוְיַיַם, הממלכה הנצחית. מה פירושו של דבר? כולנו מחפשים אחר תארים כלשהם. אחדים רוצים להיות "מר", אחדים "אדון", יש שמתאווים למשרת נשיא, או שמבקשים להיות איש עשיר, או מלך, וכו'. כל עוד אנו קשורים לתארים שכאלה, הרינו קשורים לגוף, שהרי תארים מתייחסים לגוף. אלא שאנו איננו גוף זה, והבנה זו מהווה הצעד הראשון בהבנה רוחנית. אנו מתרועעים עתה עם שלוש מידות הטבע, אולם עלינו להתנתק מאלה באמצעות שירות מסור לאל. מבלי להתקשר לשירות מסור, לא ניתן להתנתק ממידות החומר. התארים החיצוניים הללו וההתקשרויות מקורם בתאווה ותשוקה — ברצון לשלוט בטבע החומרי. אולם מבלי לזנוח את הנטייה השתלטנית הזו, לא ניתן לשוב לממלכתו של העליון, לסַנָאתַנַה-דְהָאמַה. מי שאינו נמשך עוד להנאות חומריות כוזבות, שעוסק בשירות לאל — רק הוא יכול להגיע לממלכה הנצחית הזו, שאינה מתכלה לעולם. במצב שכזה הוא מגיע בקלות רבה למשכן העליון.
במקום אחר בגיטה (8.21) נאמר:
אַוְיַקְתַה פירושו בלתי ניגלה. אפילו לא כל העולם החומרי נגלה לעינינו; בגלל חושינו המוגבלים איננו מסוגלים אפילו לראות את כל הכוכבים שביקום החומרי. הספרות הוֵדית נותנת מידע רב על הכוכבים כולם, ובידינו הברירה להאמין לזה או לא. בספרות הוֵדית, ובמיוחד בשרימד בהאגותם, ניתן מידע רב על החשובים שבכוכבים. מכל מקום, העולם הרוחני, שמצוי מעבר לעולם החומרי, מתואר כאַוְיַקְתַה, או בלתי ניגלה. על כולם לשאוף ולהתאוות לממלכה העילאית הזו, כי מי שמגיע לשם, לא שב עוד לעולם החומרי.
כיצד מגיעים למשכנו של אלוהים? המידע לכך ניתן בפרק השמיני:
"ומי שבקץ חייו, בנוטשו את גופו, זוכר רק אותי, זוכה מייד בטבעי. אין כל ספק בכך." (8.5) מי שחושב על קרישנה בשעת מותו, יגיע לקרישנה. עליו לזכור את דמותו, ואם יחשוב על דמות זו בעת נטישת גופו, מובטח לו שיגיע לממלכה הרוחנית. מַד-בְּהָאוַם מתייחס לטבעה העילאי של הישות העליונה. הישות העליונה, האל, הוא סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה, כלומר, דמותו נצחית ומלאה בידע וחדווה. גופנו לעומת זאת, אינו סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה; הוא אַסַת, לא סַת, כלומר, אינו נצחי אלא בן חלוף, גם אינו צ'ית, מלא בידע, אלא חדור כולו בבערות. איננו יודעים אודות הממלכה הרוחנית, גם איננו יודעים בשלמות אודות העולם החומרי ורבים מדבריו נעלמים מאיתנו לחלוטין. הגוף גם נירָאנַנְדַה; במקום חדווה מלאה, הוא מלא בסבל. מצוקות הקיום שבעולם החומרי כולן מקורן בגוף. אולם, מי שנוטש את גופו בחושבו על קרישנה, האל האישי העליון, זוכה מייד בגוף סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה.
תהליך נטישת הגוף וקבלת גוף אחר גם הוא מתבצע על פי תוכנית וסדר. אדם מת רק לאחר שנקבעה עבורו צורת גופו הבאה. החלטה זו נתונה בידיהם של בני סמכא גבוהים ולא בידי ישות החיים עצמה. על פי פעילותנו בחיים אלה נקבע האם נתעלה או נתדרדר. חיים אלה מכינים את החיים הבאים. מכאן שאם נתכונן בחיים אלה להתעלות לממלכת אלוהים, הרי שעם נטישת הגוף החומרי נזכה בגוף רוחני כמו זה של האל.
קודם כבר הוסבר שהחותרים לנשגב הם מסוגים שונים — בְּרַהְמַה-וָאדִי, פַּרַמָאתְמַה-וָאדִי ודָבֵק. נזכר גם שבבְּרַהְמַגְ'יוֹתי (הרקיע הרוחני) מצויים כוכבים רוחניים לאינספור. מספרם רב לאין ערוך ממספר הכוכבים שבעולם החומרי. העולם החומרי נאמד ברבע בלבד מכלל הבריאה (אֵקָאמְּשֵׂנַה סְתְהיתוֹ גַ'גַת). בחלק החומרי ישנם מיליוני ומיליארדי יקומים שבהם טריליארדי כוכבי לכת, שמשות, כוכבים וירחים. אלא שהבריאה החומרית כולה מהווה בסך הכול חלקיק מכלל הבריאה, שברובה הנה הרקיע הרוחני. מי שמבקש להיטמע בקיומו של הברהמן העליון, מגיע בשמיים הרוחניים לבְּרַהְמַגְ'יוֹתי של האל. דָבֵק לעומת זאת, חפץ ליהנות בחברתו של אלוהים. הוא נכנס לכן, לכוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה הרבים לאינספור, ומתרועע שם עם התרחבויותיו המוחלטות של האל, בדמות נָארָאיַנַּה בעל ארבע הידיים, על שמותיהם הרבים, כגון פְּרַדְיוּמְנַה, אַנירוּדְדְהַה וגוֹוינְדַה. הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי, פַּרַמָאתְמָא, והאל האישי העליון שְׂרִי קרישנה — מהווים מושאי הגותם השונים של החותרים לנשגב בעת נטישת גופם. כל אלה מגיעים אמנם לרקיע הרוחני, אלא שרק הדְבֵקים, שפיתחו יחסים אישיים עם האל, נכנסים לכוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה או לגוֹלוֹקַה ורינדאוון. האל עוד מוסיף ש"אין ספק בכך". צריך לכן, להאמין בזה באמונה שלמה. אל לנו לדחות דברים שאינם מתיישבים עם דמיוננו; גישתנו צריכה להיות כמו זו של ארג'ונה: "אני מאמין לכל שהגדת." לאור דבריו של קרישנה, אין ספק שמי שיחשוב אודותיו בשעת מותו, בין אם כברהמן, ובין אם כפַּרַמָאתְמָא או כאל האישי, הרי שייכנס לרקיע הרוחני. אל לו לאיש לפקפק בכך.
הבהגווד גיטה (8.6) מסבירה גם אותו עיקרון שמאפשר את הכניסה לממלכת אלוהים באמצעות הגות בעליון בשעת המוות:
"אותה הוויה שזוכר האדם בעוזבו את הגוף, היא ההוויה שאליה יגיע תמיד." תחילה יש להבין אם כן, שהטבע החומרי מייצג רק אחד מאוניו של אלוהים. בווישנו פּוּרָאנַּה (6.7.61) מתוארים כלל אוניו של האל:
וישנו-שַׂקְתיהּ פַּרָא פְּרוֹקְתָא קְשֵׁתְרַה-גְ'נָֿאקְהְיָא תַתְהָא פַּרָא
אַוידְיָא-קארמה-סַמְּגְ'נָֿאנְיָא תְרּיתִייָא שַׂקְתיר אישְׁיַתֵא
אוניו של האל רבים לאינספור ומעבר לתפיסתנו. מכל מקום, חכמים דגולים ואנשים בני חורין למדו אונים אלה ומיינו אותם לשלוש מחלקות. כל האונים משתייכים לווישנו-שַׂקְתי, כלומר, הם אוניו השונים של וישנו. האנרגיה הראשונה היא פַּרָא, נשגבת. כפי שהוסבר כבר, גם ישויות החיים משתייכות לאון העילי. שאר האונים, או האונים החומריים, חדורים במידת הבערות. בשעת המוות ביכולתנו להישאר בתחומי האנרגיה הנחותה של העולם החומרי, או לעבור לאנרגיית העולם הרוחני. בבהגווד גיטה (8.6) נאמר:
יַםּ יַםּ וָאפּי סְמַרַן בְּהָאוַםּ תְיַגַ'תְי אַנְתֵא קַלֵוַרַם
תַםּ תַם אֵוַיְתי קַוּנְתֵיַה סַדָא תַד-בְּהָאוַה-בְּהָאויתַהּ
"אותה הוויה שזוכר האדם בעוזבו את גופו, אליה הוא יגיע תמיד."
המחשבה יכולה להשתקע באון החומרי או ברוחני. כיצד אפשר להעתיק את המחשבה מן החומר לרוח? ישנה ספרות עניפה שממלאת את מחשבותינו באנרגיה חומרית — כגון עיתונים, שבועונים, רומנים וכו'. עלינו להעתיק את מחשבתנו מספרות שכזו לספרות הוֵדית. לשם כך כתבו החכמים הדגולים ספרות וֵדית רבה, כגון הפּוּרָאנּות. הפּוּרָאנּות אינן יצירות דמיוניות, אלא רשומות היסטוריות. בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרִּתַה (מַדְהְיַה 20.122) נאמר:
ישויות החיים השכחניות, או הנשמות המותנות, שכחו את יחסיהן עם אלוהים, ושקועות עתה במחשבות אודות פעילות חומרית. קרישנה-דְוַיְפָּאיַנַה וְיָאסַה כתב את הספרות הוֵדית הענפה כדי להעתיק את יכולת חשיבתן לעולם הרוחני. תחילה הוא חילק את הוודות לארבע, ואחר הסביר אותן בפּוּרָאנּות. לפחות משכילים הוא כתב את המַהָאבְּהָארַתַה, שהבהגווד גיטה מהווה חלק ממנה. אחר כך הוא תימצת את הספרות הוֵדית כולה בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, ולצורך הדרכה נוספת, הוא כתב הסבר טבעי שנקרא שרימד בהאגותם. מחשבתנו צריכה איפוא, לעסוק תמיד בקריאת הספרות הזו. עלינו להשתקע בספרותו של וְיָאסַדֵוַה, ממש כשם שהחומרנים שקועים בקריאת עיתונים ארציים, בטאונים וכיוצא בזה. בדרך זו נוכל לזכור את אלוהים ברגע המוות. זו הדרך היחידה שהאל מציע, והוא מבטיח את תוצאותיה: "אין ספק בכך."
תַסְמָאת סַרְוֵשׁוּ קָאלֵשׁוּ מָאם אַנוּסְמַרַה יוּדְהְיַה צַ'ה
מַיְי אַרְפּיתַה-מַנוֹ-בּוּדְדְהיר מָאם אֵוַיְשְׁיַסְי אַסַמְּשַׂיַהּ
"לכן, ארג'ונה, חשוב עליי תמיד בדמותי כקרישנה, ובד בבד מלא את חובת המלחמה המוטלת עליך. בהקדישך לי את מעשיך ובמקדך בי את מחשבתך ואת תבונתך, אין ספק כי תגיע אליי." (8.7)
הוא אינו מורה לארג'ונה לזוכרו ולנטוש לצורך זה את עיסוקו. לא, האל לעולם לא מציע דבר שאינו מעשי. העבודה בעולם החומרי הכרחית לצורך קיום הגוף. החברה האנושית נחלקת לארבעה מעמדות חברתיים על פי משלח ידם — ברהמנה, קְשַׁתְרייַה, וַיְשְׂיַה ושֻׂוּדְרַה. הבְּרָאהְמַנּים, או מעמד המשכילים, משלח ידם שונה מזה של הקְשַׁתְרייות, או אנשי המנהל. גם למעמד הסוחרים ולפועלים חובות משלהם. מכל מקום, הכול בחברה האנושית, בין אם פועל, ובין אם סוחר, בין אם איש מנהל, חקלאי, או אפילו בן המעמד העליון כסופר, מדען או איש דת — כולם צריכים לעבוד לקיומם. האל מורה לכן לארג'ונה שלא לנטוש את עיסוקו, אלא לזוכרו במהלך עיסוקו (מָאם אַנוּסְמַרַה). מי שלא מתרגל כיצד לזכור את קרישנה במהלך המאבק לקיום, לא יוכל לזכור אותו בשעת המוות. גם שְׂרִי צ'איטניה הורה, קִירְתַנִייַהּ סַדָא הַריהּ: צריך לתרגל את זימרת שמותיו של אלוהים תמיד. שמותיו של אלוהים אינם שונים ממנו. מכאן ששתי ההוראות, זו של קרישנה לארג'ונה "זכור אותי" וזו של שְׂרִי צ'איטניה, "לזמר את שמותיו של קרישנה תמיד" הן זהות. כיוון שקרישנה ושמו זהים, הרי שאין כל הבדל ביניהם. כדי לזכור את האל תמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, עלינו לזמר את שמותיו ולעצב את פעילות חיינו בדרך שתזכיר אותו תמיד.
כיצד זה אפשרי? האָצָ'ארְיות נותנים את הדוגמה הבאה: משיכתה של אשה נשואה לגבר אחר, או משיכתו של גבר נשוי לאשה אחרת נחשבים לעזים מאוד. מי שנמשך כך חושב על אהובו תמיד. האשה, גם בשעה שממלאת את חובת ביתה, חושבת תמיד כיצד תפגוש את אהובה. למעשה, היא מקפידה עוד יותר בחובותיה, כדי שבעלה לא יחשוד בקשריה. עלינו להגות באופן דומה באהוב העליון, שְׂרִי קרישנה, ובו בזמן להקפיד ולמלא את חובותינו החומריות. זה אפשרי רק מתוך תחושת אהבה עזה, שהרי רק כך ניתן לבצע את החובות ובו בזמן לזוכרו. אולם אהבה שכזו צריך לפתח. ארג'ונה הגה בקרישנה תמיד; הוא היה בן לווייתו הנצחי, ובו זמנית לוחם. קרישנה לא הורה לו לכן, לנטוש את הקרב ולפנות להגות ביער. בשעה שתיאר לפניו את שיטת היוגה, ארג'ונה טען שאינו מסוגל לבצעה.
"ומכל היוגים, מי שמאמין בי באמונה גדולה בלתי מעורערת, שהוגה בי בתוכו ומגיש לי שירות אוהב ונשגב — הוא הקרוב והמאוחד עימי ביותר ביוגה, והוא הנעלה מכולם. זו דעתי." (6.47) מכאן שמי שהוגה תמיד באלוהים הוא הטוב שביוגים, העליון שבגְ'נָֿאנִים, וגדול הדְבֵקים כולם. האל עוד מוסיף ואומר שקְשַׁתְרייַה אינו רשאי לנטוש מלחמה. אולם אם ארג'ונה יוכל לזוכרו במהלך הקרב, הרי שיוכל לזוכרו גם בשעת המוות. אך זה כרוך בהתמסרות מוחלטת ובשירות נשגב ואוהב לאל.
למעשה, איננו פועלים בגופנו, אלא במחשבתנו ובתבונתנו. מכאן שבשעה שאלה ממוקדים באל, גם החושים יעסקו בשירותו. לכאורה אמנם, אפשר שפעילותם כמו לא משתנה, אולם התודעה משתנה. הבהגווד גיטה מלמדת כיצד למקד את המיינד והתבונה באל. התמקדות שכזו בכוחה לרוממנו לממלכת אלוהים. בשעה שהמיינד עוסק בשירותו של קרישנה, החושים מתלווים אליו מוכנית. ההשתקעות המוחלטת בשְׂרִי קרישנה היא אומנות הבהגווד גיטה, כמו גם סודה.
האדם בן זמננו חותר ומתאמץ להגיע לירח, אולם אינו מתאמץ להתקדם מבחינה רוחנית. מי שנותרו לו עוד חמישים שנה לחייו, חייב להקדיש את זמנו הקצר כדי לתרגל ולזכור את האל. תירגול זה הוא תהליך השירות המסור:
(שרימד בהאגותם 7.5.23)
תשעת התהליכים הללו, שהקל שבהם הוא שְׂרַוַנַּם, או שמיעת הבהגווד גיטה מאדם שהגיע להגשמה עצמית, ממקדים את המחשבה באלוהים. מי שהוגה באל גם זוכר אותו. ואז, עם שהוא נוטש את גופו, הוא זוכה בגוף רוחני שמתאים להתרועעות עם האל.
"הו ארג'ונה, מי שהוגה בי כאל האישי העליון ומחשבתו מועסקת בזכירתי תמיד ואינו סוטה מן הדרך, אכן יגיע אליי." (8.8)
התהליך אינו קשה ביותר, אולם צריך ללמוד אותו מאדם מנוסה. תַד- ויגְ'נָֿאנָארְתְהַםּ סַה גוּרוּם אֵוָאבְּהיגַצְ'צְ'הֵת (מוּנְדַקַה אוּפַּנישַׁד 1.2.12): צריך לפנות לאדם שבקיא בתירגולו. המיינד נודד תמיד ונסחף, אלא שצריך לאמנו להתמקד בדמותו של האל, שְׂרִי קרישנה, או בצליל שמו, תמיד. אף שהמיינד חסר מנוח מטבעו וקופץ מעניין לעניין, הוא מוצא מנוחתו ברטט הצליל של קרישנה. מכאן שעל ידי הגות בפַּרַמַםּ פּוּרוּשַׁם, באל האישי העליון שבממלכה הרוחנית, או הרקיע הרוחני — מגיעים אליו. הבהגווד גיטה מורה את הדרכים והאמצעים להשגת הבנה או הגשמה עליונה, ודלתותיו של ידע זה פתוחות לכול, ללא יוצא מן הכלל. כולם יכולים לפנות לשְׂרִי קרישנה ולהגות בו ולשמוע אודותיו.
האל אומר שאפילו סוחר, אשה מופקרת, פועל, או אפילו הנחות באדם — כולם יכולים להגיע אליו. תבונה מפותחת אינה הכרחית, שהרי מה שחשוב זה לקבל את עקרונותיה של בהקטי-יוגה. כי מי שמקבל שהאל הוא מטרת החיים העליונה, היעד העליון והתכלית הסופית, הרי שיגיע לרקיע הרוחני. קיום עקרונות הבהגווד גיטה הופך את החיים למושלמים ומביא פתרון קבע לכל בעיות החיים. זהו עיקר ותמצית הבהגווד גיטה כולה.
לסיכום, הבהגווד גיטה היא ספרות נשגבת שמצריכה קריאה זהירה ודקדקנית. גיטה-שָׂאסְתְרַם אידַםּ פּוּנְּיַםּ יַהּ פַּטְהֵת פְּרַיַתַהּ פּוּמָאן: מי שימלא כראוי אחר הוראותיה, ישתחרר מחרדות ומצוקות החיים כולן. בְּהַיַה-שׂוֹקָאדי-וַרְג'יתַהּ, הוא ישתחרר מכל פחד בחיים אלה, ובבאים יזכה בחיים רוחניים. (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 1).
"נטוש את כל צורות הדת (הדהרמה) והתמסר רק לי. אני אגאלך מן התגובות לחטא כולן. אל תירא." הוא לוקח את מלוא האחריות לגבי מי שמתמסר לו ומבטיחו מפני התגובות לחטאיו כולם.
מַלָה-נירְמוֹצַ'נַםּ פּוּמְּסָאםּ גַ'לַה-סְנָאנַםּ דינֵא דינֵא
סַקְרּיד גיטהמְרּיתַה-סְנָאנַםּ סַמְּסָארַה-מַלַה-נָאשַׂנַם
"אדם יכול להתרחץ מדי יום, אולם רחצה אחת במימי הגנגס הקדושים של הבהגווד גיטה דיה להדיח ממנו אחת ולתמיד את כל זוהמת החיים החומריים." (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 3)
גיטה סוּ-גיטה קַרְתַוְיָא קים אַנְיַיְהּ שָׂאסְתְרַה-ויסְתַרַיְהּ
יָא סְוַיַםּ פַּדְמַנָאבְּהַסְיַה מוּקְתַה-פַּדְמָאד ויניהְּסְרּיתָא
מאחר שהבהגווד גיטה דוברה על ידי אלוהים, הרי שאין עוד צורך בשום ספרות נוספת. צריך רק לשומעה ולקוראה בדרך קבע וברוב קשב. האנשים כיום שקועים כל כך בפעילות ארצית, עד כי אינם מסוגלים לקרוא את כל הספרות הוֵדית. אולם אין גם צורך בכך. די בספר אחד זה, הבהגווד גיטה, שהרי זה מכיל את תמצית הספרות הוֵדית כולה, ובמיוחד משום שדובר על ידי האל האישי העליון. (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 4)
נאמר:
"מי ששותה את מי הגנגס זוכה בגאולה; קל וחומר מי שלוגם את נקטר הבהגווד גיטה. זו תמצית הנקטר של המַהָאבְּהָארַתַה, ודוברה על ידי קרישנה עצמו, וישנו המקורי." (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 5) הבהגווד גיטה נבעה מפיו של האל, והגנגס נבע מכפות רגליו. אין כמובן, הבדל בין פיו של האל לכפות רגליו, אולם מלימוד חסר פניות ניתן לראות שחשיבותה של הגיטה רבה אף מזו של מימי הגנגס.
סַרְווֹפַּנישַׁדוֹ גָאווֹ דוֹגְדְהָא גוֹפָּאלַה-נַנְדַנַהּ
פָּארְתְהוֹ וַתְסַהּ סוּ-דְהִיר בְּהוֹקְתָא דוֹגְדְהַםּ גיטהמְרּיתַםּ מַהַת
"הגִיתוֹפַּנישַׁד, או הבהגווד גיטה, מהווה תמצית האוּפַּנישַׁדים כולם, ומשולה לפרה. קרישנה, רועה הפרות המופרסם, חולב פרה זו. ארג'ונה הוא העגל, ומלומדים דגולים ודְבֵקים טהורים שותים את נקטר חלבה." (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 6)
ֵקַםּ שָׂאסְתְרַםּ דֵוַקִי-פּוּתְרַה-גִיתָם אֵקוֹ דֵווֹ דֵוַקִי-פּוּתְרַה אֵוַה
אֵקוֹ מַנְתְרַס תַסְיַה נָאמָאני יָאני קַרְמָאפְּי אֵקַםּ תַסְיַה דֵוַסְיַה סֵוָא
(גיטה-מָאהָאתְמְיַה 7)
האנשים כיום משתוקקים מאד לספר קודש אחד, לאלוהים אחד, לדת אחת ולמשלח יד אחד. משום כך, אֵקַםּ שָׂאסְתְרַםּ דֵוַקִי-פּוּתְרַה-גִיתָם: הבה ויהיה רק ספר אחד, ספר קודש משותף לעולם כולו — הבהגווד גיטה. אֵקוֹ דֵווֹ דֵוַקִי-פּוּתְרַה אֵוַה: הבה ויהיה רק אלוהים אחד לעולם — שְׂרִי קרישנה. אֵקוֹ מַנְתְרַס תַסְיַה נָאמָאני יָאני: הבה ויהיה רק מזמור אחד, מנטרה אחת, תפילה אחת — זימרת שמותיו של האל: הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא. קַרְמָאפְּי אֵקַםּ תַסְיַה דֵוַסְיַה סֵוָא: לבסוף, הבה ותהיה רק עבודה אחת — שירות לאל.
תפילה אחת — זימרת שמותיו של האל: הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא. קַרְמָאפְּי אֵקַםּ תַסְיַה דֵוַסְיַה סֵוָא: לבסוף, הבה ותהיה רק עבודה אחת — שירות לאישיות אלוה.
מאת א. צ'. בהקטיוֵדָאנְתַה סְוָאמי פרבהופאדה
אוֹםּ אַגְ'נָֿאנַה-תימירָאנְדְהַסְיַה גְ'נָֿאנָאנְֿגַ'נַה-שַׂלָאקַיָא
צַ'קְשׁוּר אוּנְמִיליתַםּ יֵנַה תַסְמַי שְׂרִי-גוּרַוֵא נַמַהּ
נולדתי בחשכת הבערות ומורי הרוחני פקח את עיניי באמצעות לפיד הידע. אני משתחווה בענווה לפניו.
שְׂרִי-צ'איטניה-מַנוֹ-'בְּהִישְׁטַםּ סְתְהָאפּיתַםּ יֵנַה בְּהֻוּ-תַלֵא
סְוַיַםּ רֻוּפַּה קַדָא מַהְיַםּ דַדָאתי סְוַה-פַּדָאנְתיקַם
מתי שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי פרבהופאדה, שכונן בעולם החומרי את הדרך להגשמת שאיפתו של שְׂרִי צ'איטניה, ייתן לי מחסה תחת כפות רגלי הלוטוס שלו?
וַנְדֵא 'הַםּ שְׂרִי-גוּרוֹהּ שְׂרִי-יוּתַה-פַּדַה-קַמַלַםּ שְׂרִי-גוּרֻוּן וַיְשְׁנַּוָאמְּשׂ צַ'ה
שְׂרִי-רֻוּפַּםּ סָאגְרַגָ'אתַםּ סַהַה-גַנַּה-רַגְהוּנָאתְהָאנְויתַםּ תַםּ סַה-גִ'יוַם
סָאדְוַיְתַםּ סָאוַדְהֻוּתַםּ פַּריגַ'נַה-סַהיתַםּ קרישנה-צ'איטניה דֵוַםּ
שְׂרִי-רָאדְהָא-קרישנה-פָּאדָאן סַהַה-גַנַּה-לַליתָא-שְׂרִי-וישָׂאקְהָאנְויתָאמְּשׂ צַ'ה
אני משתחווה בענווה לכפות רגלי הלוטוס של מורי הרוחני ולרגלי כל הוַיְשְׁנַּוים. אני משתחווה לרגליהם של שְׂרִילַה רֻוּפַּה גוֹסְוָאמִי ושל אחיו הבכור, סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי, כמו גם לרַגְהוּנָאתְהַה דָאסַה ורַגְהוּנָאתְהַה בְּהַטְטַה, גוֹפָּאלַה בְּהַטְטַה ושְׂרִילַה גִ'יוַה גוֹסְוָאמִי. אני משתחווה גם לפני שְׂרִי קרישנה צ'איטניה ושְׂרִי ניתְיָאנַנְדַה, ולפני אַדְוַיְתַה אָצָ'ארְיַה, גַדָאדְהַרַה, שְׂרִיוָאסַה ושאר בני לווייתם. הריני משתחווה לפני שְׂרִימַתִי רָאדְהָארָאנִּי ושְׂרִי קרישנה, ולפני בנות לווייתם, שְׂרִי לַליתָא ושְׂרִי וישָׂאקְהָא.
הֵא קרישנה קַרוּנָּא-סינְדְהוֹ דִינַה בַּנְדְהוֹ גַ'גַת-פַּתֵא
גוֹפֵּשַׂה גוֹפּיקָא-קָאנְתַה רָאדְהָא-קָאנְתַה נַמוֹ 'סְתוּ תֵא
הו קרישנה יקירי, אתה רעו של הסובל ומקור הבריאה. אתה אדון הגוֹפִּיות ואהובה של רָאדְהָארָאנִּי. הריני משתחווה לפניך.
תַפְּתַה-קָאנְֿצַ'נַה-גַוּרָאנְֹגי רָאדְהֵא וְרּינְדָאוַנֵשְׂוַרי
וְרּישַׁבְּהָאנוּ-סוּתֵא דֵוי פְּרַנַּמָאמי הַרי-פְּרייֵא
אני משתחווה לרָאדְהָארָאנִּי, מלכת ורינדאוון, שגון גופה הוא כזהב מוּתך. את בתו של המלך וְרּישַׁבְּהָאנוּ ואת יקרה עד מאוד לקרישנה.
וָאנְֿצְ'הָא-קַלְפַּה-תַרוּבְּהְיַשׂ צַ'ה קְרּיפָּא-סינְדְהוּבְּהְיַה אֵוַה צַ'ה
פַּתיתָאנָאםּ פָּאוַנֵבְּהְיוֹ וַיְשְׁנַּוֵבְּהְיוֹ נַמוֹ נַמַהּ
אני משתחווה בענווה לפני כל הוַיְשְׁנַוים, דְבֵקיו של האל. כמו עצי משאלה, ביכולתם למלא משאלות לב כול, והם מלאי רחמים לנשמות הכושלות.
שְׂרִי-קרישנה-צ'איטניה פְּרַבְּהוּ-ניתְיָאנַנְדַה
שְׂרִי-אַדְוַיְתַה גַדָאדְהַרַה שְׂרִיוָאסָאדי-גַוּרַה-בְּהַקְתַה-וְרּינְדַה
הריני משתחווה לפני שְׂרִי קרישנה צ'איטניה, פְּרַבְּהוּ ניתְיָאנַנְדַה, שְׂרִי אַדְוַיְתַה, גַדָאדְהַרַה, שְׂרִיוָאסַה וכל השאר שבדרך המסירות.
הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא
הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא
הבהגווד גיטה, שידועה גם כגִיתוֹפַּנישַׁד, היא תמצית הידע הוֵדי ואחת מן האוּפַּנישַׁדות החשובות בספרות הוֵדית. רבות הפרשנויות באנגלית לבהגווד גיטה, ואפשר לשאול מדוע דרושה פרשנות נוספת. את המהדורה הנוכחית אפשר להסביר בדרך הבאה: גברת אמריקנית אחת ביקשה ממני לאחרונה להמליץ לה על מהדורה אנגלית של הבהגווד גיטה. כמובן, ישנם באמריקה תרגומים רבים, אלא שמאלה שראיתי — ולא רק באמריקה, גם בהודו — אף לא אחד הוא ממש מוסמך. זאת משום שכמעט בכל אחד מאלה ביטא המחבר את דעתו האישית, מבלי לגעת ברוח הבהגווד גיטה כפי שהיא.
רוח הבהגווד גיטה נזכרת בבהגווד גיטה עצמה. תרופה, למשל, צריך לקחת על פי ההוראות שמצוינות על תווית הבקבוק, ולא באופן שרירותי, או סתם על פי עצת ידיד; צריך לעקוב אחרי הוראות התווית, או הוראותיו של רופא. גם את הגיטה צריך לקבל על פי הוראות דוברה. דובר הבהגווד גיטה הוא שְׂרִי קרישנה. הוא נזכר בכל עמוד כאל האישי העליון, בְּהַגַוָאן. לעתים המילה בְּהַגַוָאן מתייחסת אמנם לאדם רב עוצמה או לאל למחצה, וגם פה המילה מתארת את קרישנה כאישיות דגולה, אלא שבו בזמן צריך לדעת ששְׂרִי קרישנה הוא האל האישי העליון. האָצָ'ארְיות (המורים הרוחניים הדגולים) כגון שַנְֹקַרָאצָ'ארְיַה, רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה, מַדְהְוָאצָ'ארְיַה, נימְבָּארְקַה סְוָאמִי, שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ, ועוד רבים נוספים בהודו אשר מוסמכים לידע הוֵדי, כולם מאששים זאת. גם האל מאשש בעצמו בבהגווד גיטה את מעמדו כאל האישי העליון, וגם הבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא וכל הפּוּרָאנּות, ובייחוד השרימד בהאגותם, שידוע כבְּהָאגַוַתַה פּוּרָאנַּה, מקבלים אותו ככזה (קְרּישְׁנַּס תוּ בְּהַגַוָאן סְוַיַם). מכאן שיש לקבל את הבהגווד גיטה כפי שמורה האל בעצמו.
בפרק הרביעי של הגיטה (4.1-3) האל אומר:
אימַםּ ויוַסְוַתֵא יוֹגַםּ פְּרוֹקְתַוָאן אַהַם אַוְיַיַם
ויוַסְוָאן מַנַוֵא פְּרָאהַה מַנוּר איקְשְׁוָאקַוֵא 'בְּרַוִית
אֵוַםּ פַּרַמְפַּרָא-פְּרָאפְּתַם אימַםּ רָאגַ'רְשַׁיוֹ וידוּהּ
סַה קָאלֵנֵהַה מַהַתָא יוֹגוֹ נַשְׁטַהּ פַּרַנְתַפַּה
סַה אֵוָאיַםּ מַיָא תֵא 'דְיַה יוגהּ פְּרוֹקְתַהּ פּוּרָאתַנַהּ
בְּהַקְתוֹ 'סי מֵא סַקְהָא צֵ'תי רַהַסְיַםּ הְי אֵתַד אוּתְתַמַם
כאן הוא מסביר לארג'ונה ששיטת היוגה הזו, הבהגווד גיטה, נאמרה לראשונה לאל השמש, הוא הסביר אותה למַנוּ, מַנוּ הסבירה לאיקְשְׁוָאקוּ, וכך היא ירדה בשושלת מורים, מדובר אחד למשנהו. אלא שבמרוצת הזמן היא אבדה, והיה על האל לשוב ולומר אותה, והפעם לארג'ונה, בשדה הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה.
האל אומר לארג'ונה שהוא מורה לו סוד נשגב זה משום שארג'ונה הוא דְבֵקו ורעו. מכאן שהבהגווד גיטה נועדה במיוחד לדְבֵקיו של האל. החותרים לנשגב נחלקים לשלושה: גְ'נָֿאנִי, יוגי ובְּהַקְתַה, שפירושם אימפרסונליסט, מתרגל הגות ודָבֵק. מאחר שהשושלת הישנה ניתקה, הרי שקרישנה מציב את ארג'ונה כראשון בפַּרַמְפַּרָא (שושלת מורים) חדשה. הוא חפץ לכונן פַּרַמְפַּרָא חדשה באותו קו מחשבה שירד מאל השמש, וחפץ שידע זה ישוב ויופץ על ידי ארג'ונה. הוא ביקש להפוך את ארג'ונה לסמכות בהבנת הגיטה. ארג'ונה נבחר אם כן לשמוע את הבהגווד גיטה במיוחד משום שדבק באלוהים, והיה תלמיד ישיר של קרישנה וידידו הקרוב. מכאן שהגיטה מובנת ביותר על ידי מי שניחן בתכונות דומות, כלומר, שהוא דָבֵק בעל יחסים ישירים עם האל. היחסים הישירים הללו מתפתחים כשהופכים לדְבֵקים. אף שזה נושא רחב מאוד, בקצרה אפשר לתאר חמישה יחסים שונים שבין הדָבֵק לאלוהים:
דָבֵק ביחס סביל
דָבֵק ביחס פעיל
דָבֵק ביחסי חברות
דָבֵק ביחסי הורות
דָבֵק ביחסי נאהבים
יחסיו של ארג'ונה עם האל היו יחסי חברות. כמובן, יש הבדל מהותי בין ידידות כזו לבין ידידות בעולם החומרי. זוהי ידידות נשגבת שאינה מתקיימת עם כל אחד. כל אחד ניחן ביחסים ייחודיים עם האל, ואלה מתעוררים כשמגיעים לשלמות בשירות מסור. אלא שבמצבנו הנוכחי שכחנו את האל, כמו גם את יחסינו הנצחיים עמו. כל אחת ממיליארדי וטריליארדי ישויות החיים ניחנת במערכת יחסים נצחית וייחודית עם האל. מערכת יחסים זו נקראת סְוַרֻוּפַּה. באמצעות שירות מסור שב וניעור הסְוַרֻוּפַּה, ומצב זה נקרא סְוַרֻוּפַּה-סידְדְהי – שלמות המעמד היסודי. אם כן, ארג'ונה היה דָבֵק ששרוי ביחסי ידידות עם האל.
ראויה לציון הדרך שבה ארג'ונה קיבל את הבהגווד גיטה. דרך זו מתוארת בפרק העשירי (10.12-14):
ארג'ונה אוּוָאצַ'ה פַּרַםּ בְּרַהְמַה פַּרַםּ דְאָהמַה פַּויתְרַםּ פַּרַמַםּ בְּהַוָאן
פּוּרוּשַׁםּ שָׂאשְׂוַתַםּ דיוְיַם אָדי-דֵוַם אַגַ'םּ ויבְּהוּם
אָהוּס תְוָאם רּישַׁיַהּ סַרְוֵא דֵוַרְשׁיר נָארַדַס תַתְהָא
אַסיתוֹ דֵוַלוֹ וְיָאסַהּ סְוַיַםּ צַ'יְוַה בְּרַוִישׁי מֵא
סַרְוַם אֵתַד רּיתַםּ מַנְיֵא יַן מָאםּ וַדַסי קֵשַׂוַה
נַה הי תֵא בְּהַגַוַן וְיַקְתיםּ וידוּר דֵוָא נַה דָאנַוָאהּ
ארג'ונה אמר: "אתה האישיות העליונה, המשכן העליון, הטהור מכול והאמת המוחלטת. אתה האישיות המקורית, הנשגבת והנצחית, אתה בלתי נולד והגדול מכול. גדולי החכמים והקדושים כנָארַדַה, אַסיתַה, דֵוַלַה ווְיָאסַה, כולם מאששים אמת זו לגביך, וכעת אתה אומר לי אותה בעצמך. הו קרישנה, כל מה שאמרת לי הריני מקבל כאמת. הו אלי, לא האלים למחצה ולא הדמונים יכולים להבין את אישיותך." לאחר שארג'ונה שמע את הבהגווד גיטה מהאל, הוא מקבל את קרישנה כפַּרַם בְּרַהְמַה, הברהמן העליון. כל ישות חיה היא ברהמן, בעוד שהאל, או ישות החיים העליונה, הוא הברהמן העליון. פַּרַם דְהָאמַה פירושו שהוא המשען או המשכן העליון לכול; פַּויתְרַם פירושו שהוא טהור ובלתי נגוע בטומאה חומרית; פּוּרוּשַׁם פירושו שהוא המתענג העליון; שָׂאשְׂוַתַם — מקורי; דיוְיַם — נשגב; אָדי-דֵוַם — האל העליון; אַגַ'ם — בלתי נולד; וויבְּהוּם — הגדול מכול.
מאחר שקרישנה היה ידידו של ארג'ונה, אפשר לחשוב אולי שארג'ונה אומר את כל זה כדי להחניף לו. אלא שכדי לסלק ספק זה מלב הקורא, בפסוק הבא ארג'ונה נוקב בשמותיהם של בני סמכא כנָארַדַה, אַסיתַה, דֵוַלַה ווְיָאסַדֵוַה, שכמותו, מקבלים את קרישנה כאל עליון. אלה הם אישים דגולים שהפיצו את הידע הוֵדי כפי שהוא מקובל על כל האָצָ'ארְיות. לכן ארג'ונה אומר לקרישנה שהוא מקבל את כל דבריו כמושלמים. סַרְוַם אֵתַד רּיתַםּ מַנְיֵא: "אני מקבל כאמת לאמיתה כל שאמרת לי." הוא מוסיף גם שקשה מאוד להבין את אישיותו של האל. אפילו גדולי האלים למחצה מתקשים להבינה. מכאן שגם ישויות נעלות מבני אדם לא מסוגלות להבין את אלוהים. כיצד אפוא יכול בן אנוש להבינו מבלי להיות לדְבֵקו?
מכאן שיש ללמוד את הבהגווד גיטה ברוח של מסירות ואהבה. אל לנו לחשוב את עצמנו שווים לקרישנה, או לחשוב שהוא אישיות רגילה, או אפילו אישיות דגולה מאוד, שהרי הוא אלוהים. יש לקבלו ככזה, לפחות מבחינה תאורטית, על סמך דברי הבהגווד גיטה, או דבריו של ארג'ונה, שמנסה להבינה. ברוח צייתנית שכזו גם אנו נוכל להבין את הגיטה. מבלי לקרוא את הגיטה ברוח זו, אי אפשר להבינה והיא נשארת בגדר תעלומה גדולה.
ומהי הבהגווד גיטה? מטרת הגיטה היא לגאול את האנושות מבערות הקיום החומרי. קשייו של ארג'ונה בשעה שנאלץ להילחם בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה דומים לקשיים הרבים שכולנו נתונים להם. ארג'ונה התמסר לשְׂרִי קרישנה, וכתוצאה מכך דוברה הבהגווד גיטה. כמו ארג'ונה, גם כל אחד מאתנו שרוי בחרדה מתמדת בקיום החומרי. עצם קיומנו חדור באווירה של חידלון, אף שלא נועדנו לחוות איום של חידלון. קיומנו נצחי, אולם בדרך כלשהי הוטלנו לאַסַת. אַסַת פירושו זה שלא קיים.
מתוך אינספור אנשים סובלים, רק אחדים שואלים על מצבם — מי הם, מדוע הוטלו למצב קשה שכזה וכן הלאה. אדם שאינו שואל על סבלו, שאינו מבין שהסבל אינו רצוי ושיש לשים לו קץ, אינו נחשב לבן אנוש מושלם. אנושיות מתחילה עם התעוררותן של שאלות שכאלה. בבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה שאלות כאלה נקראות בְּרַהְמַה ג'יגְ'נָֿאסָא. אַתְהָאתוֹ בְּרַהְמַה-ג'יגְ'נָֿאסָא. מעשיו של אדם, אם אינם מלווים בחקירה על אודות האמת המוחלטת, נחשבים כולם לכישלון. מכאן שמי שמתחיל ושואל מדוע הוא סובל, מהיכן בא ולאן ילך לאחר המוות — הוא תלמיד ראוי להבנת הגיטה. על התלמיד הרציני גם לרכוש כבוד רב לאל. וארג'ונה היה תלמיד כזה.
קרישנה יורד עלי אדמות במיוחד כדי לשוב ולכונן את מטרת החיים האמיתית בשעה שהיא נשכחת. אולם גם מבין אנשים רבים שניעורו לחיים רוחניים, אולי אחד מבין את מעמדו באמת. הבהגווד גיטה דוברה לאדם שכזה. נמר הבערות בלע למעשה את כולנו, אלא שהאל, ברוב רחמיו לישויות החיים, ובמיוחד לבני האדם, אמר את הבהגווד גיטה והפך את ידידו ארג'ונה לתלמידו.
ארג'ונה הוא בן לווייתו של קרישנה, ומכאן שהוא מעל לכל בערות. אלא שהוא כוסה בבערות בקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה. זאת כדי שיוכל לשאול בנוגע לבעיות החיים, וכדי שקרישנה ישיב לו למען טובתם של הדורות הבאים ויתווה תוכנית לחייהם, כדי שיוכלו לפעול בהתאם ולהשלים את משימת חייהם כבני אנוש.
הבהגווד גיטה דנה בחמש אמיתות יסודיות. תחילה מוסבר מדע האלוהים, ואחר מעמדן היסודי של ישויות החיים, הגִ'יווֹת. ישנו אִישְׂוַרַה, שליט, וישנן גִ'יוות, ישויות חיים נשלטות. אותה ישות חיים שטוענת שאינה נשלטת אלא חופשייה, היא בלתי שפויה. ישויות החיים כולן נשלטות כליל, לפחות במצבן המותנה. הבהגווד גיטה דנה אפוא באִישְׂוַרַה, השליט העליון, ובגִ'יוַה, ישות החיים הנשלטת. היא דנה גם בפְּרַקְרּיתי (הטבע החומרי), בזמן (משך קיומו של היקום, או של התגלות הטבע החומרי), ובקארמה (פעילות). עולם התופעות מלא בפעילות, שהרי ישויות החיים כולן שרויות בפעילויות שונות. הבהגווד גיטה מלמדת מהו אלוהים, מהן ישויות החיים, מהי פְּרַקְרּיתי, מהו עולם התופעות, כיצד הוא נשלט על ידי הזמן, ומהי פעילותן של ישויות החיים.
מבין חמשת הנושאים היסודיים הללו, הבהגווד גיטה מבססת את עמדתו של האל, שְׂרִי קרישנה, או ברהמן, שנקרא גם השליט העליון, או פַּרַמָאתְמָא — או כל שם שתרצו — כגדול מכול. האל שולט במתרחש בטבע החומרי. זה יוסבר בפרקים המתקדמים יותר של הבהגווד גיטה. הטבע החומרי אינו עצמאי, אלא פועל בהכוונתו של אלוהים. קרישנה אומר, מַיָאדְהְיַקְשֵׁנַּה פְּרַקְרּיתיהּ סֻוּיַתֵא סַה-צַ'רָאצַ'רַם: "הטבע החומרי פועל בהכוונתי." למראה הדברים המופלאים שמתחוללים בטבע, עלינו לדעת כי מאחורי עולם התופעות ישנו שליט. שום דבר לא יכול להתקיים בלי שיהיה נשלט. התעלמות מהשליט היא שטותית וילדותית. ילד חושב, למשל, שזו תופעה מופלאה שמכונית נוסעת מעצמה, ללא סוס או חיה שגוררת אותה. אולם אדם נבון מכיר את טבע המנוע, ויודע שיש במכונית אדם, נהג. אלוהים הוא הנהג שהכול פועל על פי הכוונתו. ישויות החיים שוות באיכותן לשליט העליון. הגִ'יוות, ישויות החיים, כפי שהוא מסביר בהמשך, הן חלקיקים שלו. חלקיק זהב גם הוא זהב, וגם טיפת מי ים מלוחה. בדומה לכך אף אנו, ישויות החיים, חלקיקיו של השליט העליון, אִישְׂוַרַה, או בְּהַגַוָאן שְׂרִי קרישנה, ניחנים במידה מזערית מתכונותיו. זאת משום שאנו אִישְׂוַרַה מזעריים, או אִישְׂוַרַה נשלטים. מאחר שקיימת בו הנטייה לשלוט, הרי שהיא קיימת גם בנו. אנו מנסים לשלוט בטבע החומרי, כמו כיום, למשל, ניסיוננו לכבוש את החלל וכוכבים נוספים. אלא שלמרות הנטייה לשלוט, הגיטה מורה שאיננו השליטים העליונים.
מהו הטבע החומרי? הוא מוסבר בבהגווד גיטה כפְּרַקְרּיתי נחותה, כלומר טבע נחות. ישויות החיים נחשבות לפְּרַקְרּיתי עילית. פְּרַקְרּיתי, בין שנחותה ובין שעילית, נשלטת תמיד. פְּרַקְרּיתי כפופה תמיד ונשלטת על ידי האל, השליט. מכאן שישויות החיים והטבע החומרי שניהם כפופים לאל ונשלטים בידיו. לפי הבהגווד גיטה, אף על פי שישויות החיים הן חלקיקים של האל, הן נחשבות לפְּרַקְרּיתי. זה מוסבר בפרק השביעי. אַפַּרֵיַם איתַס תְו אַנְיָאםּ פְּרַקְרּיתיםּ וידְדְהי מֵא פַּרָאם/ גִ'יוַה-בְּהֻוּתָאם: "הטבע החומרי הוא פְּרַקְרּיתי נחותה שלי, אולם מעבר לו יש פְּרַקְרּיתי נוספת — גִ'יוַה-בְּהֻוּתָאם, ישויות החיים."
הטבע החומרי נחלק לשלוש מידות: טוֹבוּת, להיטות ובערות. מעל לאלה נמצא הזמן הנצחי. פעילות, שנקראת קארמה, נוצרת מצירופן של המידות הללו, בשליטתו ובתחום פעולתו של הזמן הנצחי. פעילות זו מתבצעת משכבר הימים, ואנו סובלים ונהנים מפירותיה. נניח, למשל, שאני איש עסקים שעמל בחריצות ובתבונה וצבר לו חשבון בנק גדול. עתה אני נהנה. אך נאמר שאחר כך אבד לי כספי בעסקים, והנה אני סובל. כך אנו נהנים או סובלים מתוצאות מעשינו בכל תחומי החיים. זה נקרא קארמה.
אִישְׂוַרַה (השליט העליון), גִ'יוַה (ישות החיים), פְּרַקְרּיתי (טבע), קָאלַה (הזמן הנצחי) וקארמה (פעילות) — אלו הם נושאי הגיטה. מבין חמישה אלה, אלוהים, ישויות החיים, הטבע החומרי והזמן הם נצחיים. הפְּרַקְרּיתי מתגלה אמנם לפרקים, אולם אינה כוזבת. יש הוגי דעות שגורסים שעולם התופעות החומרי הוא שקרי, אלא שהבהגווד גיטה, או פילוסופיית הווישנויזם, אינה מקבלת זאת. עולם התופעות אינו כוזב, אלא אמיתי, אף שהוא זמני. זה משול לענן שחולף בשמיים, או להופעתה של עונת הגשמים שמזינה את התבואה. מייד כשהיא חולפת והעננים נעלמים, נובלות כל אותן שיבולים שלבליבו בגשם. כמותן, גם עולם התופעות מופיע במרווחי זמן מסוימים, שוהה לזמן מה, ואז נעלם. זוהי דרך פעולתה של פְּרַקְרּיתי, אולם מחזוריות זו פועלת לעד. פְּרַקְרּיתי אינה שקרית אם כן, אלא נצחית. האל מתייחס אליה כאל "פְּרַקְרּיתי שלי". הטבע החומרי הוא האון הנפרד של האל, בעוד שישויות החיים הן אנרגיה שאינה נפרדת אלא קשורה אליו לעד. האל, ישות החיים, הטבע החומרי וזמן — אלה קשורים זה בזה ונצחיים, בעוד שהגורם החמישי, קארמה, אינו נצחי, אף שהשפעותיה של קארמה יכולות להיות עתיקות יומין. אנו נהנים או סובלים מתוצאות מעשינו מימים רבים רבים, אולם בכוחנו לשנות את תוצאות הקארמה שלנו, כלומר את תגובות פעילותנו. שינוי זה תלוי בשלמות הידע שברשותנו. אנו מעורבים בפעולות רבות, ואין ספק שאיננו יודעים כיצד להשתחרר מן התגובות לכל המעשים הללו. אולם גם זה מוסבר בבהגווד גיטה.
אִישְׂוַרַה, אלוהים, הוא התודעה העליונה. ישויות החיים הן חלקיקיו, וגם הן מודעות. ישויות החיים והטבע החומרי שניהם מוסברים כפְּרַקְרּיתי, אונו של אלוהים. אלא שמן השניים, הגִ'יוַה מודעת. הפְּרַקְרּיתי השנייה, לעומת זאת, אינה מודעת. הגִ'יוַה פְּרַקְרּיתי נקראת עילית כיוון שתודעתה דומה לזו של אלוהים. אולם תודעתו שלו היא עליונה, ואל לו לאיש לחשוב שגם לגִ'יוַה, לישות החיים, תודעה עליונה. היא לא תוכל בשום שלב של שלמות להיות בעלת תודעה עליונה. תאוריה שגורסת אחרת בסך הכול מוליכה שולל. ישות החיים אמנם מודעת, אולם אינה מודעת בשלמות.
ההבדל שבין הגִ'יוַה לאִישְׂוַרַה יוסבר בפרק השלושה-עשר של הבהגווד גיטה. האל הוא קְשֵׁתְרַה-גְ'נַֿה, כלומר מודע, ממש כמו ישות החיים, אלא שהיא מודעת לגופה המסוים, בעוד שהוא מודע לגופים כולם. כיוון שהוא שוכן בלב כול, הרי שהוא מודע להיפעלויותיה הנפשיות של כל גִ'יוַה. אל לנו לשכוח זאת. מוסבר גם שהפַּרַמָאתְמָא, האל, שוכן בלב כול כאִישְׂוַרַה, כשליט, ומנחה את ישות החיים לפעול כרצונה. היא שוכחת מה לעשות; תחילה היא נחושה לנהוג בדרך מסוימת, אולם אחר כך היא מסתבכת בפעולות ובתגובות לקארמה שלה. היא עוזבת גוף אחד ונכנסת לאחר, ממש כשם שלובשים ופושטים בגד. בנדודיה היא סובלת מפעולות ומתגובות למעשי עברה. אולם כשהיא מתעלה למידת הטוֹבוּת, כלומר לשפיות, ומבינה כיצד לנהוג, היא יכולה לשנות את פעילותה. או אז כל מעשיה והתגובות לפעילות עברה משתנים. מכאן שקארמה אינה נצחית. משום כך אנו אומרים שמבין חמשת הנושאים (אִישְׂוַרַה, גִ'יוַה, פְּרַקְרּיתי, זמן וקארמה), ארבעה נצחיים, ואילו קארמה אינה נצחית.
הדמיון שבין המודע העליון, אִישְׂוַרַה, לישות החיים, מתבטא בעובדה שתודעת שניהם נשגבת ואינה תולדת התרכבות חומרית. הרעיון שתודעה נוצרת בתנאים מסוימים של התרכבות חומרית אינו נכון והבהגווד גיטה דוחה אותו. תודעתנו אולי משתקפת באופן מעוות דרך מעטה התנאים החומריים, כשם שאור שמשתקף דרך זכוכית צבעונית מקבל את צבעה, אולם תודעתו של אלוהים אינה מושפעת מחומר. הוא אומר, מַיָאדְהְיַקְשֵׁנַּה פְּרַקְרּיתיהּ (9.10). בשעה שהוא יורד לעולם החומרי, תודעתו אינה מושפעת מחומר. כי לו היה מושפע, לא היה ראוי לדבר על הנושאים הנשגבים שנזכרים בבהגווד גיטה. מי שאינו פטור מתודעה חומרית אינו יכול לדבר על העולם הנשגב. אם כן, האל אינו נגוע בחומר, בעוד שתודעתנו נגועה כרגע בזיהום חומרי. הבהגווד גיטה מורה לנו לטהר את תודעתנו החומרית, וכאשר היא מיטהרת, משתלבים מעשינו ברצונו של אִישְׂוַרַה, ואנו נמלאים שמחה. איננו צריכים לחדול מפעילות, אלא לטהר את מעשינו. פעילות מטוהרת נקראת בהקטי. אפשר שפעילות בבהקטי תיראה כמו פעילות רגילה, אלא שהיא נקייה מטומאה. לאדם בור נראים אולי מעשיו של הדָבֵק כמעשים רגילים, אולם הוא אינו יודע שפעולות הדְבֵקים, כמו פעולות האל, אינן נגועות בתודעה בלתי טהורה או בחומר, אלא נשגבות לשלוש מידות הטבע החומרי. מכל מקום, עלינו לדעת שכרגע תודעתנו אינה טהורה.
בשעה שאנו נגועים בחומר, אנו נקראים מותנים. תודעה כוזבת מתבטאת בתפיסה שאנו תוצרי הטבע החומרי. תפיסה כזו נקראת עצמי כוזב. מי שחושב על פי תפיסת חיים גופנית אינו מסוגל להבין את מצבו. הבהגווד גיטה דוברה כדי לשחרר מתפיסת החיים הגופנית, וארג'ונה שם את עצמו במצב שכזה כדי לשמוע את הידע הזה מהאל. מכאן שהשתחררות מתפיסת חיים גופנית היא הצעד הראשון בחתירה לנשגב. מי שמבקש להשתחרר, שחפץ בגאולה, צריך קודם כול ללמוד שאינו גופו החומרי. מוּקְתי, כלומר גאולה, פירושה היטהרות מתודעה חומרית. זו גם הגדרת השרימד בהאגותם, מוּקְתיר היתְוָאנְיַתְהָא-רֻוּפַּםּ סְוַרֻוּפֵּנַּה וְיַוַסְתְהיתיהּ: (שרימד בהאגותם 2.10.6) מוּקְתי פירושה השתחררות מתודעה נגועה בחומר, והימצאות בתודעה טהורה. הוראות הבהגווד גיטה כולן נועדו לעורר את אותה תודעה טהורה, ומשום כך נמצא שבסופן שואל קרישנה את ארג'ונה אם תודעתו היטהרה. תודעה טהורה פירושה לפעול על פי הוראותיו של האל. זהו למעשה ביטויה האמיתי של תודעה טהורה. מאחר שאנו חלקיקים של אלוהים, הרי שאנו ניחנים בתודעה. אלא שאנו נוטים ליפול להשפעתן של המידות הנחותות, בעוד שהאל, העליון, אינו מושפע מהן לעולם. זהו ההבדל שבין אלוהים לנשמות הייחודיות, המזעריות.
ומהי תודעה? תודעה זה "אני". ומהו ה"אני"? כאשר התודעה אינה טהורה, "אני" פירושו "אני אדון כל הסובב אותי. אני הנהנה." כל ישות חיים חושבת שהיא אדון העולם ויוצרו, והלך מחשבה זה מהווה את הבסיס לקיומו של העולם החומרי. לתודעה חומרית שני היבטים ראשיים — האחד הוא שאני הבורא, והשני, שאני הנהנה. אלא שאלוהים הוא שניהם — הבורא והנהנה, ואילו ישות החיים, חלקיקו של האל, אינה אלא משתפת פעולה; היא נבראת ותפקידה לענג. חלק של מכונה, למשל, משתף פעולה עם המכונה השלמה; ואיבר בגוף משתלב בפעילות הגוף כולו. הידיים, הרגליים, העיניים ושאר איברי הגוף אינם למעשה הנהנים האמיתיים. הקיבה היא זו שמתענגת. הרגליים נעות, הידיים מספקות מזון, השיניים לועסות, וכך פועלים איברי הגוף כולם לסיפוק הקיבה. זאת משום שהקיבה היא החלק העיקרי בהזנת מערכת הגוף. הכול אפוא נמסר לה. עץ מזינים על ידי השקיית שורשיו, והגוף ניזון על ידי השבעת הקיבה. לצורך בריאות תקינה חייבים האיברים לשתף פעולה ולהשביע את הקיבה. באופן דומה, האל הוא הנהנה והבורא, ואנו, ישויות החיים הכפופות לו, נועדנו לשתף עמו פעולה ולספקו. למעשה, שיתוף הפעולה הזה עוזר גם לנו, ממש כשם שהמזון שמתעכל בקיבה מזין את שאר איברי הגוף. אם ינסו אצבעות היד להתענג מהמזון לבדן, מבלי להעבירו לקיבה, הן יחוו רק תסכול. אלוהים, אם כן, הוא הבורא והנהנה המרכזי, בעוד שישויות החיים הן משתפות פעולה. הן נהנות משיתוף פעולה. היחסים שביניהם הם כיחסים שבין אדון למשרת; אם האדון מרוצה, גם המשרת מרוצה. לכן, אף על פי שהנטייה להיות בורא ונהנה בעולם החומרי קיימת גם בישויות החיים, שהרי נטייה זו מצויה באל שברא את עולם התופעות, על הכול לפעול לסיפוקו של האל.
הבהגווד גיטה מלמדת, אם כן, שהשלמות במלואה מורכבת מהשליט העליון, מישויות החיים הנשלטות, מעולם התופעות, מהזמן הנצחי ומקארמה (פעילות), ואף מסבירה אותם. אלה לקוחים באופן מוחלט מן המלא המושלם, שנקרא האמת המוחלטת העליונה. המלא המושלם והאמת המוחלטת השלמה — זהו האל המושלם שְׂרִי קרישנה. התופעות כולן אינן אלא אוניו השונים, ומכאן שהוא המלא המושלם.
בבהגווד גיטה מוסבר שגם הברהמן הבלתי אישי כפוף לאישיות העליונה (בְּרַהְמַנּוֹ הי פְּרַתישְׁטְהָאהַם). זה מושווה בבְּרַהְמַה-סֻוּתְרַה לקרני השמש. הברהמן הבלתי אישי הוא קרינתו הזוהרת של האל. הברהמן הבלתי אישי מהווה רק הבנה חלקית של המלא המוחלט, וכמותו גם היבט הפַּרַמָאתְמָא. בפרק החמישה-עשר נראה שהאל האישי, פּוּרוּשׁוֹתְתַמַה, הוא מעל לברהמן הבלתי אישי ולהבנה החלקית של פַּרַמָאתְמָא. האל נקרא סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה. הבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא נפתח כך: אִישְׂוַרַהּ פַּרַמַהּ קרישנה סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַהּ/ אַנָאדיר אָדיר גוֹוינְדַהּ סַרְוַה-קָארַנַּה-קָארַנַּם. "גוֹוינְדַה, קרישנה, הוא סיבת כל הסיבות. הוא הסיבה הראשונית, והוא דמות הנצחיות, הידע והחדווה." הבנת הברהמן הבלתי אישי היא הבנת היבט הסַת (הנצחיות) שלו. הבנת הפַּרַמָאתְמָא היא הבנת היבט הסַת-צ'ית (נצחיות וידע). ואילו הבנת האל שְׂרִי קרישנה כוללת את ההיבטים הנשגבים כולם: סַת, צ'ית ואָנַנְדַה (נצחיות, ידע וחדווה) בויגְרַהַה (דמות) מושלמת.
יש כאלה שבחוסר תבונה גורסים שהאמת המוחלטת משוללת אישיות, אף שהספרות הוֵדית כולה מאששת שהיא אישיות נישגבת. ניתְיוֹ ניתְיָאנָאםּ צֵ'תַנַשׂ צֵ'תַנָאנָאם. (קַטְהַה אוּפַּנישַׁד 2.2.13) האמת המוחלטת בהיבטה העליון היא אישיות ייחודית, ממש כשם שכל אחד מאתנו הוא אישיות ייחודית. מכאן שהבנת האל פירושה הבנת כל ההיבטים הנשגבים שבדמותו השלמה. המלא המושלם אינו משולל דמות, כי לו היה נטול דמות, או פחוּת במשהו משאר הישויות, הרי שלא היה מלא ומושלם. המלא המושלם חייב שיהיה בו כל דבר שבתחום תפיסתנו, ואף מעבר לתפיסתנו; אחרת אין הוא מושלם.
המלא המושלם מכיל בהכרח כל דבר שבתחומי התנסותנו ומעבר לזה, כי אלמלא כן לא היה מושלם. אוניו של המלא המושלם, האל, הם רבים לאינספור (פַּרָאסְיַה שַׂקְתיר ויוידְהַיְוַה שְׂרֻוּיַתֵא, [שְׂוֵתָאשְׂוַתַרַה אוּפַּנישַׁד 6.8]). הבהגווד גיטה מסבירה גם כיצד קרישנה פועל באמצעות האונים הללו. עולם התופעות, כלומר העולם שאנו חיים בו, אף הוא מושלם בפני עצמו. שהרי על פי פילוסופיית הסָאנְֹקְהְיַה, עשרים וארבעה מרכיביו של העולם החומרי הזמני מותאמים באופן מושלם כדי לייצר את מלוא המשאבים אשר דרושים לקיום היקום. שום גורם חיצוני לא מתערב בזה, היקום גם אינו זקוק לדבר. הוא מופיע במועדים קבועים, באמצעות אונו של המלא העליון, ועם תום זמנו הוא נכחד, בתהליך מושלם של המושלם. היחידה המזערית השלמה, כלומר ישות החיים, מצויה בתנאים מושלמים להבנת השלם, וכל אי שלמות נחווית בגלל ידע בלתי מושלם על המושלם. הבהגווד גיטה מכילה את הידע המושלם של החכמה הוֵדית.
הידע הוֵדי הוא מעל לטעות, וההינדים מקבלים אותו כמושלם ונקי מפגמים. על פי הסְמְרּיתי, ההוראות הוֵדיות, למשל, מי שנוגע בצואת חיה חייב להתרחץ ולהיטהר. אולם אף שזבל פרות הוא צואת חיה, לפי הספרות הוֵדית הוא נחשב לחומר מטהר. לכאורה זו סתירה, אולם כיוון שזו הוראה וֵדית, אנו מקבלים אותה. ואמנם אין בקבלה שכזו כל פגם; לאחרונה הוכיח המדע שזבל פרות אכן מכיל חומרים מחטאים רבים. הידע הוֵדי הוא מושלם ומעל לטעות, והבהגווד גיטה מהווה את תמצית כל הידע הזה.
הידע הוֵדי אינו פריו של מחקר. מחקרינו כולם אינם מושלמים, שהרי אנו חוקרים באמצעות חושים בלתי מושלמים. על פי הבהגווד גיטה, ידע מושלם נמסר בשיטת פַּרַמְפַּרָא (שושלת מורים); יש לקבלו ממקור נכון שקשור לשושלת מורים, שראשיתה במורה הרוחני העליון, האל עצמו. ארג'ונה היה תלמידו של שְׂרִי קרישנה, וקיבל את כל דבריו ולא ניסה לסותרם. גם אי אפשר לקבל חלק אחד של הבהגווד גיטה ולהתעלם מאחר; צריך לקבלה ללא פרשנות, ללא השמטות, ומבלי לערב נטיות אישיות. צריך לראותה כייצוג המושלם ביותר של הידע הוֵדי. מקורותיו של הידע הוֵדי נשגבים; האל בעצמו אמר אותו לראשונה. מילים שהאל אמר נקראות אַפַּוּרוּשֵׁיַה, כלומר, הן שונות מדבריו של אדם בן העולם הארצי שלוקה בארבעה פגמים. אדם שכזה (1) מוּעד לבצע שגיאות, (2) נתון תמיד לאשליה, (3) נוטה לרמות ו-(4) מוגבל על ידי חושים בלתי מושלמים. ארבעת הפגמים הללו מונעים מאתנו להעביר ידע מושלם ומקיף כול.
הידע הוֵדי ניתן על ידי האל ולא על ידי ישויות חיים בלתי מושלמות. הידע נמסר לליבו של ברהמה, הנברא הראשון, והלה העבירו כפי שקיבלו מהאל לבניו ולתלמידיו. אלוהים הוא פֻּוּרְנַּם, שפירושו מושלם כולו, ואינו כפוף לחוקי הטבע החומרי לעולם. חשוב לכן להבין שהוא אדון הכול ביקום זה, והבורא המקורי, אפילו בוראו של ברהמה. בפרק האחד-עשר האל מכונה פְּרַפּיתָאמַהַה (11.38). זאת משום שברהמה מכונה פּיתָאמַהַה, כלומר הסב, אך הוא בורא הסב. מכאן שאל לו לאיש להכריז בעלות על דבר, אלא להסתפק באותם דברים שהאל הקצה לו למחייתו.
הגיטה מציגה דוגמאות רבות לשימוש נכון בדברים שנתן האל. בתחילה ארג'ונה החליט להימנע מן הקרב בקוּרוּקְשֵׁתְרַה; אלא שהייתה זו החלטה אישית שהתבססה על תפיסה גופנית — הוא טען שלא יוכל ליהנות מממלכה לאחר הריגת בני משפחתו. מאחר שחשב את גופו לעצמו, הרי שחשב את אחיו, אחייניו, גיסיו, סביו וכו' להתרחבויות או קשרים גופניים. הוא ביקש למעשה לספק את תביעות הגוף. האל דיבר את הבהגווד גיטה כדי לשנות את תפיסתו. ואכן, בסופה החליט ארג'ונה להילחם תחת הדרכת האל. הוא אמר, קַרּישְׁיֵא וַצַ'נַםּ תַוַה (18.73): "אנהג על פי מצוותך."
האנשים בעולם זה לא נועדו להילחם כמו כלבים וחתולים. אל לו לאדם להיכנע לתכתיבי התנהגות חייתיים, אלא להשתמש בתבונתו לצורך הבנת חשיבותם של חיים אנושיים. חובתו להבין את מטרת חייו, והספרות הוֵדית, שהבהגווד גיטה היא תמציתה, נועדה להדריך אותו. זו ספרות שנועדה לאנשים ולא לחיות. בשעה שחיות הורגות זו את זו, אין המעשה כרוך בחטא, אך כאשר אדם הורג חיה כדי לספק את לשונו הבלתי נשלטת, הוא הופך לאחראי להפרת חוקי הטבע.
הבהגווד גיטה מסבירה פעילות על פי שלושת סוגיה: פעילות בטובות, פעילות בלהיטות ופעילות בבערות. גם המזון נחלק לשלושה סוגים: בטוֹבוּת, בלהיטות ובבערות. כל זה מוסבר בגיטה בבהירות, ומי שידע ליישם את הוראותיה, חייו ייטהרו כליל, ובסופו של דבר יתעלה ליעד שמעבר לרקיע החומרי: יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵא תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה (15.6).
יעד זה נקרא רקיע הסַנָאתַנַה, או הרקיע הרוחני, הנצחי. כל דבר בעולם החומרי הוא זמני ובן חלוף — כלומר, מתהווה, שוהה לפרק זמן כלשהו, מייצר תוצרי לוואי, קמל ונכחד. זהו חוק העולם החומרי, וזה נכון לגבי גופנו, לגבי פרי קטן ולגבי כל דבר. אלא שמעבר לעולם הזמני ידוע שישנו עולם אחר; עולם בעל טבע אחר — סַנָאתַנַה, נצחי. בפרק החמישה-עשר של הגיטה גם הגִ'יוַה מתוארת כסַנָאתַנַה, נצחית, וגם האל. יש בין שניהם יחסי קרבה. מאחר שמבחינה איכותית כולנו שווים — כלומר הסַנָאתַנַה דְהָאמַה, או הרקיע, האל הסַנָאתַנַה, וישויות החיים הסַנָאתַנַה — הרי שתכלית הבהגווד גיטה כולה היא לשוב ולעורר את תודעת הסַנָאתַנַה שלנו, את הסַנָאתַנַה-דהרמה, כלומר, את עיסוקה הנצחי של ישות החיים. כולנו עוסקים באופן זמני בפעילויות שונות, אך עלינו לטהר את טבע פעולותינו. זאת על ידי נטישת הפעילויות בנות החלוף, ועיסוק בפעילות שמומלצת על ידי האל. חיים שכאלה נחשבים לחיים טהורים.
האל העליון ומשכנו הנשגב שניהם סַנָאתַנַה, וכך גם ישויות החיים. שלמות חיי אנוש היא לזכות להתרועע עם אלוהים במשכן הסַנָאתַנַה. האל מלא חמלה לישויות החיים, ילדיו. קרישנה אומר בבהגווד גיטה, סַרְוַה-יוֹנישׁוּ…אַהַםּ בִּיגַ'ה-פְּרַדַהּ פּיתָא (14.4): "אני אבי כול." ישויות החיים הן כמובן מסוגים שונים, בהתאם לקארמה שלהן, אלא שהאל אומר שהוא אבי כולן. הוא יורד עלי אדמות כדי להחזיר למוטב את ישויות החיים המותנות והכושלות הללו ולהזמינן חזרה לרקיע הסַנָאתַנַה הנצחי. זאת כדי שישויות הסַנָאתַנַה ישובו למעמד הסַנָאתַנַה הנצחי, בחברתו הנצחית של האל. האל בא לגאול אותן בעצמו בהתגלויות שונות, או שהוא שולח את משרתיו הנאמנים, כגון בניו, בני לווייתו או האָצָ'ארְיות.
מכאן שסַנָאתַנַה-דהרמה אינה מתייחסת לשום תהליך דתי כיתתי. זהו תפקודה הנצחי של ישות החיים הנצחית ביחסיה עם האל הנצחי. כנאמר קודם, היא מתייחסת לעיסוקה הנצחי של ישות החיים. שְׂרִיפָּאדַה רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה הסביר את המילה סַנָאתַנַה כ"זה שמשולל ראשית ואחרית". מכאן שעל פי קביעתו הסמכותית, סַנָאתַנַה-דהרמה היא ללא התחלה או סוף.
המילה דת שונה קצת מן המילה סַנָאתַנַה-דהרמה. מדת משתמעת אמונה, ואמונה יכולה להשתנות. אפשר להאמין בתהליך כלשהו, ואחר כך לחדול, ולהאמין באחר, בעוד שסַנָאתַנַה-דהרמה מתייחסת לאותה פעילות שאינה ניתנת לשינוי. תכונת הנזילות, למשל, אינה נפרדת ממים לעולם. גם אי אפשר להפריד חום מאש. באופן דומה לא נפרד עיסוקה הנצחי של ישות החיים ממנה עצמה. סַנָאתַנַה-דהרמה אינה נפרדת אפוא מישות החיים לעד. על פי שְׂרִיפָּאדַה רָאמָאנוּגָ'אצָ'ארְיַה רב הסמכא, אין ראשית לסַנָאתַנַה-דהרמה, גם לא אחרית. וזה שמשולל ראשית ואחרית הוא גם לא כיתתי, שהרי אינו נתחם בשום גבולות. מי שמשתייכים לאמונה כיתתית כלשהי יטעו אולי לחשוב גם את הסַנָאתַנַה-דהרמה לכיתתית, אולם אם נעמיק בנושא ונחקור אותו באופן מדעי, ניווכח שסַנָאתַנַה-דהרמה היא עיסוקם של כלל אנשי העולם — או אף של כלל ישויות החיים ביקום.
אמונות דתיות שאינן סַנָאתַנַה התחילו בזמן כלשהו בתולדות האנושות, בעוד שאין ראשית לתולדות הסַנָאתַנַה-דהרמה; היא מצויה עם ישות החיים תמיד. בשָׂאסְתְרַה המוסמכת נאמר שישות החיים לא נולדת, גם לא מתה; בגיטה נאמר שזו לא נולדה מעולם ולא תמות. היא נצחית ובלתי נכחדת, וממשיכה להתקיים לאחר כליון גופה הזמני. לצורך הבנת סַנָאתַנַה-דהרמה, חשוב להבין את מושג הדהרמה מתוך שורש המילה הסנסקריטית. דהרמה זה מה שנלווה בדרך קבע לדבר מסויים. אור וחום למשל, אינם נפרדים מאש, שהרי בלעדיהם אין כל מובן למילה אש. עלינו לגלות איפוא, אותו גורם מהותי בישות החיים, שאינו נפרד ממנה לעולם. אותו בן לוויה בלתי נפרד הוא תכונתה הנצחית, וזוהי דתה הנצחית.
כאשר סַנָאתַנַה גוֹסְוָאמִי שאל את שְׂרִי צ'איטניה מַהָאפְּרַבְּהוּ אודות הסְוַרֻוּפַּה של ישות החיים, השיבו האל שהסְוַרֻוּפַּה, המעמד היסודי, הוא עיסוק בשירותו של האל. ואכן, לא קשה להבחין, לאור קביעה זו, שכל ישות חיה עוסקת כל הזמן בשירות לישות חיים אחרת. רבות הדרכים שבהן אלה משרתות זו את זו ומפיקות מכך הנאתן. בעלי חיים נחותים משרתים את האדם, כמו היו משרתיו. איש א' משרת את אדון ב', ב' משרת את אדון ג', ג' משרת את אדון ד', וכך הלאה. בדרך זו, חבר משרת את חברו, אם משרתת את בנה, אשה משרתת את בעלה, בעל משרת את אשתו וכו'. אם נמשיך ונחקור ברוח זו, נמצא שאף לא ישות אחת חורגת מכלל זה ופטורה משירות. הפוליטיקאי מציג את מצעו לציבור כדי לשכנעם ביכולתו לשרת, ואלה נותנים לו את קולם רב הערך מתוך תקווה שיבצע שירות חשוב לחברה. סוחר משרת את לקוחותיו ופועל משרת את בעל ההון. בעל ההון משרת את משפחתו, ומשפחתו משרתת את המדינה. כולם עוסקים אפוא, בתפקודה הנצחי של ישות החיים הנצחית. אף לא ישות אחת פטורה משירות לזולת, ומכאן אפשר לסכם בביטחון ששירות מהווה בן לוויה בלתי נפרד של ישות החיים, ונחשב לכן, לדתה הנצחית.
מכל מקום, אנשים נוטים לראות עצמם כמשתייכים לאמונה מסויימת, שמוגבלת לזמן ולמקום מסויימים. הם רואים עצמם כהינדים, מוסלמים, נוצרים, בודהיסטים וכיוצא בזה. אלא שזהויות שכאלה אינן סַנָאתַנַה-דהרמה. הינדי יכול להמיר את אמונתו ולהפוך למוסלמי, ומוסלמי יכול להפוך להינדי. גם נוצרי יכול להמיר את דתו וכו'. מכל מקום, כל שינויי האמונה הללו אינם משפיעים על התפקוד הנצחי — מתן שירות לזולת. ההינדי, המוסלמי או הנוצרי, כולם משרתים מישהו תמיד. מכאן שלדבוק באמונה כלשהי אין פירושו עיסוק בסַנָאתַנַה-דהרמה, שהרי משמעותה — מתן שירות.
למעשה קשרינו עם אלוהים מושתתים על שירות. האל הוא המתענג העליון, ואנו, ישויות החיים, הננו משרתיו. נוצרנו לעינוגו, וכאשר אנו משתתפים בעינוגו הנצחי, גם אנו מאושרים. אין כל דרך אחרת לאושר; לא ניתן למוצאו באופן עצמאי, ממש כשם שאיברי הגוף אינם יכולים להיות מאושרים ללא שיתוף פעולה עם הקיבה. מכאן שאושר אפשרי רק על ידי עיסוק בשירות אוהב ונשגב לאלוהים.
הבהגווד גיטה אינה ממליצה על סגידה או שירות לאלים למחצה. בפסוק עשרים של הפרק השביעי נאמר:
קָאמַיְס תַיְס תַיְר הְרּיתַה-גְ'נָֿאנָאהּ פְּרַפַּדְיַנְתֵא 'נְיַה-דֵוַתָאהּ
תַםּ תַםּ נייַמַם אָסְתְהָאיַה פְּרַקְרּיתְיָא נייַתָאהּ סְוַיָא
"מי שתבונתם נגזלה בידי תשוקות חומריות מתמסרים לאלים למחצה ומקיימים מצוות ודרכי סגידה על פי דרכם." נאמר כאן בבירור שמי שהתאווה מכתיבה את מעשיהם סוגדים לאלים למחצה, ולא לשְׂרִי קרישנה, אלוה עליון. כאשר אנו מציינים את השם קרישנה אין כוונתנו לשם כיתתי כלשהו. קרישנה פירושו העונג העליון, וברור שאלוהים הוא מאגר העונג כולו. כולנו מחפשים אחר אושר. אָנַנְדַה-מַיוֹ 'בְּהְיָאסָאת (וֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה 1.1.12). ישויות החיים, כמו אלוהים, מודעות כליל ושואפות לאושר. אלוהים מאושר תמיד, וישות חיים שבאה איתו במגע ומשתפת עמו פעולה, בחברתו, גם היא הופכת למאושרת.
האל יורד לעולם בני התמותה כדי להציג את עלילותיו המאושרות בוורינדאוון. מעשיו של שְׂרִי קרישנה בוורינדאוון בלוויית חבריו רועי הפרות, חברותיו ושאר התושבים והפרות, כולם היו מלאי שמחה. האוכלוסייה שם לא ידעה דבר מלבד קרישנה. קרישנה אפילו אסר על אביו לסגוד לאל למחצה אינְדְרַה. זאת משום שביקש לבסס את העובדה שאין לסגוד לאלים למחצה, אלא לאלוה עליון, שהרי המטרה העליונה היא לשוב למשכנו.
משכנו של שְׂרִי קרישנה מתואר בפרק החמישה עשר של הבהגווד גיטה, פסוק שישי:
נַה תַד בְּהָאסַיַתֵא סֻוּרְיוֹ נַה שַׂשָׂאנְֹקוֹ נַה פָּאוַקַהּ
יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵא תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה
"לא שמש, לא ירח, ולא אש או חשמל מאירים את משכני העילאי. מי שמגיעים אליו לא שבים עוד לעולם חומרי זה."
פסוק זה מתאר את הרקיע הנצחי. לנו כמובן, יש תפיסה חומרית של שמיים. אלה מתקשרים אצלנו לשמש, לירח, לכוכבים וכו'. לעומת זאת, כאן האל מסביר שהרקיע הרוחני אינו זקוק לשמש, גם לא לירח, חשמל או אש. זאת משום שרקיע זה מואר על ידי הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי, או קרינתו של האל. אף שאנו מנסים בעמל רב להגיע לכוכבים אחרים, לא קשה להבין את משכנו של האל העליון. משכן זה נקרא גוֹלוֹקַה. בבְּרַהְמַה-סַמְּהיתָא (5.37) הוא מתואר בצורה יפהפייה: גוֹלוֹקַה אֵוַה ניוַסַתְי אַקְהילָאתְמַה-בְּהֻוּתַהּ. אף שהאל שוכן לעד במשכנו גוֹלוֹקַה, ביכולתנו לפנות אליו גם מעולמנו. לצורך זה הוא בא ומתגלה בדמותו האמיתית — סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה. כאשר הוא מתגלה בדמותו, איננו צריכים עוד לנסות ולדמיין את מראהו. הוא בא ומתגלה כפי שהוא, כשְׂיָאמַסוּנְדַרַה, כדי להפריך דמיונות וניחושים שכאלה. אלא שלמרבה הצער, פחותי התבונה מקטינים אז בערכו ומזלזלים בו, כיוון שהופיע בדמות אדם והוא נוהג כאחד האדם. אולם בשום אופן אל לנו לחשוב אותו לאחד מאיתנו. הוא מתגלה לעינינו בדמותו האמיתית באמצעות אונו הכל-יכול, ומציג את עלילותיו, שהנן העתק של עלילותיו במשכנו.
אינספור כוכבים מרחפים בזוהר הקרינה של הרקיע הרוחני. הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי מופץ מן המשכן העליון. קְרּישְׁנַּלוֹקַה וכוכבי האָנַנְדַה-מַיַה וצ'ין-מַיַה הרוחניים, מרחפים בקרינה זו. האל אומר, נַה תַד בְּהָאסַיַתֵא סֻוּרְיוֹ נַה שַׂשָׂאנְֹקוֹ נַה פָּאוַקַהּ/ יַד גַתְוָא נַה ניוַרְתַנְתֵא תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה (15.6). מי שמגיע לשמיים הרוחניים, אינו שב עוד ויורד לשמיים החומריים. בשמיים החומריים, אפילו בכוכב העליון שבהם (בְּרַהְמַלוֹקַה), קל וחומר בירח, נמצא אותם תנאי חיים — כלומר, לידה, מוות, חולי וזיקנה. אף לא כוכב אחד בעולם החומרי פטור מארבעה העקרונות הללו של הקיום החומרי.
ישויות החיים נודדות אמנם מכוכב לכוכב, אלא שלא כך סתם, על פי רצונן, באמצעים מכניים כשלהם. למתאווים להגיע לכוכבים אחרים, ישנו תהליך לכך. גם זה נזכר בגיטה: יָאנְתי דֵוַה-וְרַתָא דֵוָאן פּיתְרִּין יָאנְתי פּיתְרּי-וְרַתָאהּ. מסע בין כוכבי שכזה אינו כרוך בשום אמצעי מכני. הגיטה מורה: יָאנְתי דֵוַה-וְרַתָא דֵוָאן. הירח, השמש ושאר הכוכבים העליונים נקראים סְוַרְגַלוֹקַה. ישנן שלוש מערכות כוכבים — עליונה, אמצעית ותחתונה. כדור הארץ משתייך למערכת הכוכבים האמצעית. הבהגווד גיטה מלמדת שיטה פשוטה כיצד להגיע למערכת הכוכבים העליונה (דֵוַלוֹקַה): יָאנְתי דֵוַה-וְרַתָא דֵוָאן (9.25). צריך בסך הכול לסגוד לאל למחצה המסויים שבאותו כוכב, כגון הירח, השמש, ושאר כוכבי המערכת העליונה.
מכל מקום, הבהגווד גיטה מייעצת לנו שלא להגיע אף לאחד מן הכוכבים החומריים. זאת משום שאפילו אם נגיע לבְּרַהְמַלוֹקַה, הכוכב העליון, באמצעים מכניים כלשהם, לאחר מסע של כארבעים אלף שנה (ומי חי זמן כה רב?), גם שם נפגוש באותה אי נוחות חומרית — לידה, מוות, חולי וזיקנה. מכל מקום, מי שמבקש להגיע לכוכב העילאי, קְרּישְׁנַּלוֹקַה, או לשאר כוכבי הרקיע הרוחני, לא יפגוש באי נוחות שכזו. מבין כוכבי הרקיע הרוחני, ישנו כוכב עליון הנקרא גוֹלוֹקַה ורינדאוון. זהו הכוכב המקורי במשכנו של האל המקורי, שְׂרִי קרישנה. המידע הזה כולו מצוי בבהגווד גיטה. הוראותיה מלמדות כיצד לעזוב את העולם החומרי ולהתחיל בחיי חדווה אמיתיים בעולם הרוחני.
הפרק החמישה עשר של הבהגווד גיטה נותן תמונה אמיתית של העולם החומרי:
אֻוּרְדְהְוַה-מֻוּלַם אַדְהַהּ-שָׂאקְהַם אַשְׂוַתְתְהַםּ פְּרָאהוּר אַוְיַיַם
צְ'הַנְדָאמְּסי יַסְיַה פַּרְנָּאני יַס תַםּ וֵדַה סַה וֵדַה-וית
העולם החומרי מתואר כאן כעץ ששורשיו צומחים מעלה וענפיו מטה. למעשה, ניתן לפגוש בעץ שכזה: כאשר עומדים לגדות נהר או מקווה מים, העצים שמשתקפים במים נראים הפוכים; ענפיהם פונים כלפי מטה, ושורשיהם מעלה. באופן דומה מהווה העולם החומרי בבואה של העולם הרוחני; הוא בסך הכול צללית של המציאות. הצל משולל מציאות או ממשות, אולם ניתן להסיק ממנו על קיומה של מציאות. המדבר חרב אמנם ממים, אולם חזיון התעתועים מצביע על קיומם של מים כלשהם. גם העולם החומרי חרב ממים — אין בו אושר. אלא שהמים האמיתיים של אושר אמיתי מצויים בעולם הרוחני.
האל מורה על הדרך להגיע לעולם הרוחני (15.5):
נירְמָאנַה-מוֹהָא ג'יתַה-סַנְֹגַה-דוֹשָׁא
אַדְהְיָאתְמַה-ניתְיָא ויניוְרּיתְתַה-קָאמָאהּ
דְוַנְדְוַיְר וימוּקְתָאהּ סוּקְהַה-דוּהְּקְהַה-סַמְּגְ'נַֿיְר
גַצְ'צְ'הַנְתְי אַמֻוּדְּהָאהּ פַּדַם אַוְיַיַםּ תַת
רק מי שהוא נירְמָאנַה-מוֹהַה יכול להגיע לפַּדַם אַוְיַיַם, הממלכה הנצחית. מה פירושו של דבר? כולנו מחפשים אחר תארים כלשהם. אחדים רוצים להיות "מר", אחדים "אדון", יש שמתאווים למשרת נשיא, או שמבקשים להיות איש עשיר, או מלך, וכו'. כל עוד אנו קשורים לתארים שכאלה, הרינו קשורים לגוף, שהרי תארים מתייחסים לגוף. אלא שאנו איננו גוף זה, והבנה זו מהווה הצעד הראשון בהבנה רוחנית. אנו מתרועעים עתה עם שלוש מידות הטבע, אולם עלינו להתנתק מאלה באמצעות שירות מסור לאל. מבלי להתקשר לשירות מסור, לא ניתן להתנתק ממידות החומר. התארים החיצוניים הללו וההתקשרויות מקורם בתאווה ותשוקה — ברצון לשלוט בטבע החומרי. אולם מבלי לזנוח את הנטייה השתלטנית הזו, לא ניתן לשוב לממלכתו של העליון, לסַנָאתַנַה-דְהָאמַה. מי שאינו נמשך עוד להנאות חומריות כוזבות, שעוסק בשירות לאל — רק הוא יכול להגיע לממלכה הנצחית הזו, שאינה מתכלה לעולם. במצב שכזה הוא מגיע בקלות רבה למשכן העליון.
במקום אחר בגיטה (8.21) נאמר:
אַוְיַקתוֹ 'קְשַׁרַה איתְי אוּקְתַס תַם אָהוּהּ פַּרַמָאםּ גַתים
יַם פְּרָאפְּיַה נַה ניוַרְתַנְתֵא תַד דְהָאמַה פַּרַמַםּ מַמַה
אַוְיַקְתַה פירושו בלתי ניגלה. אפילו לא כל העולם החומרי נגלה לעינינו; בגלל חושינו המוגבלים איננו מסוגלים אפילו לראות את כל הכוכבים שביקום החומרי. הספרות הוֵדית נותנת מידע רב על הכוכבים כולם, ובידינו הברירה להאמין לזה או לא. בספרות הוֵדית, ובמיוחד בשרימד בהאגותם, ניתן מידע רב על החשובים שבכוכבים. מכל מקום, העולם הרוחני, שמצוי מעבר לעולם החומרי, מתואר כאַוְיַקְתַה, או בלתי ניגלה. על כולם לשאוף ולהתאוות לממלכה העילאית הזו, כי מי שמגיע לשם, לא שב עוד לעולם החומרי.
כיצד מגיעים למשכנו של אלוהים? המידע לכך ניתן בפרק השמיני:
ַנְתַה-קָאלֵא צַ'ה מָאם אֵוַה סְמַרַן מוּקְתְוָא קַלֵוַרַם
יַהּ פְּרַיָאתי סַה מַד-בְּהָאוַםּ יָאתי נָאסְתְי אַתְרַה סַמְּשַׂיַהּ
"ומי שבקץ חייו, בנוטשו את גופו, זוכר רק אותי, זוכה מייד בטבעי. אין כל ספק בכך." (8.5) מי שחושב על קרישנה בשעת מותו, יגיע לקרישנה. עליו לזכור את דמותו, ואם יחשוב על דמות זו בעת נטישת גופו, מובטח לו שיגיע לממלכה הרוחנית. מַד-בְּהָאוַם מתייחס לטבעה העילאי של הישות העליונה. הישות העליונה, האל, הוא סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה-ויגְרַהַה, כלומר, דמותו נצחית ומלאה בידע וחדווה. גופנו לעומת זאת, אינו סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה; הוא אַסַת, לא סַת, כלומר, אינו נצחי אלא בן חלוף, גם אינו צ'ית, מלא בידע, אלא חדור כולו בבערות. איננו יודעים אודות הממלכה הרוחנית, גם איננו יודעים בשלמות אודות העולם החומרי ורבים מדבריו נעלמים מאיתנו לחלוטין. הגוף גם נירָאנַנְדַה; במקום חדווה מלאה, הוא מלא בסבל. מצוקות הקיום שבעולם החומרי כולן מקורן בגוף. אולם, מי שנוטש את גופו בחושבו על קרישנה, האל האישי העליון, זוכה מייד בגוף סַץ'-צ'יד-אָנַנְדַה.
תהליך נטישת הגוף וקבלת גוף אחר גם הוא מתבצע על פי תוכנית וסדר. אדם מת רק לאחר שנקבעה עבורו צורת גופו הבאה. החלטה זו נתונה בידיהם של בני סמכא גבוהים ולא בידי ישות החיים עצמה. על פי פעילותנו בחיים אלה נקבע האם נתעלה או נתדרדר. חיים אלה מכינים את החיים הבאים. מכאן שאם נתכונן בחיים אלה להתעלות לממלכת אלוהים, הרי שעם נטישת הגוף החומרי נזכה בגוף רוחני כמו זה של האל.
קודם כבר הוסבר שהחותרים לנשגב הם מסוגים שונים — בְּרַהְמַה-וָאדִי, פַּרַמָאתְמַה-וָאדִי ודָבֵק. נזכר גם שבבְּרַהְמַגְ'יוֹתי (הרקיע הרוחני) מצויים כוכבים רוחניים לאינספור. מספרם רב לאין ערוך ממספר הכוכבים שבעולם החומרי. העולם החומרי נאמד ברבע בלבד מכלל הבריאה (אֵקָאמְּשֵׂנַה סְתְהיתוֹ גַ'גַת). בחלק החומרי ישנם מיליוני ומיליארדי יקומים שבהם טריליארדי כוכבי לכת, שמשות, כוכבים וירחים. אלא שהבריאה החומרית כולה מהווה בסך הכול חלקיק מכלל הבריאה, שברובה הנה הרקיע הרוחני. מי שמבקש להיטמע בקיומו של הברהמן העליון, מגיע בשמיים הרוחניים לבְּרַהְמַגְ'יוֹתי של האל. דָבֵק לעומת זאת, חפץ ליהנות בחברתו של אלוהים. הוא נכנס לכן, לכוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה הרבים לאינספור, ומתרועע שם עם התרחבויותיו המוחלטות של האל, בדמות נָארָאיַנַּה בעל ארבע הידיים, על שמותיהם הרבים, כגון פְּרַדְיוּמְנַה, אַנירוּדְדְהַה וגוֹוינְדַה. הבְּרַהְמַגְ'יוֹתי, פַּרַמָאתְמָא, והאל האישי העליון שְׂרִי קרישנה — מהווים מושאי הגותם השונים של החותרים לנשגב בעת נטישת גופם. כל אלה מגיעים אמנם לרקיע הרוחני, אלא שרק הדְבֵקים, שפיתחו יחסים אישיים עם האל, נכנסים לכוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה או לגוֹלוֹקַה ורינדאוון. האל עוד מוסיף ש"אין ספק בכך". צריך לכן, להאמין בזה באמונה שלמה. אל לנו לדחות דברים שאינם מתיישבים עם דמיוננו; גישתנו צריכה להיות כמו זו של ארג'ונה: "אני מאמין לכל שהגדת." לאור דבריו של קרישנה, אין ספק שמי שיחשוב אודותיו בשעת מותו, בין אם כברהמן, ובין אם כפַּרַמָאתְמָא או כאל האישי, הרי שייכנס לרקיע הרוחני. אל לו לאיש לפקפק בכך.
הבהגווד גיטה (8.6) מסבירה גם אותו עיקרון שמאפשר את הכניסה לממלכת אלוהים באמצעות הגות בעליון בשעת המוות:
יַםּ יַםּ וָאפּי סְמַרַן בְּהָאוַםּ תְיַגַ'תְי אַנְתֵא קַלֵוַרַם
תַםּ תַם אֵוַיְתי קַוּנְתֵיַה סַדָא תַד-בְּהָאוַה-בְּהָאויתַהּ
"אותה הוויה שזוכר האדם בעוזבו את הגוף, היא ההוויה שאליה יגיע תמיד." תחילה יש להבין אם כן, שהטבע החומרי מייצג רק אחד מאוניו של אלוהים. בווישנו פּוּרָאנַּה (6.7.61) מתוארים כלל אוניו של האל:
וישנו-שַׂקְתיהּ פַּרָא פְּרוֹקְתָא קְשֵׁתְרַה-גְ'נָֿאקְהְיָא תַתְהָא פַּרָא
אַוידְיָא-קארמה-סַמְּגְ'נָֿאנְיָא תְרּיתִייָא שַׂקְתיר אישְׁיַתֵא
אוניו של האל רבים לאינספור ומעבר לתפיסתנו. מכל מקום, חכמים דגולים ואנשים בני חורין למדו אונים אלה ומיינו אותם לשלוש מחלקות. כל האונים משתייכים לווישנו-שַׂקְתי, כלומר, הם אוניו השונים של וישנו. האנרגיה הראשונה היא פַּרָא, נשגבת. כפי שהוסבר כבר, גם ישויות החיים משתייכות לאון העילי. שאר האונים, או האונים החומריים, חדורים במידת הבערות. בשעת המוות ביכולתנו להישאר בתחומי האנרגיה הנחותה של העולם החומרי, או לעבור לאנרגיית העולם הרוחני. בבהגווד גיטה (8.6) נאמר:
יַםּ יַםּ וָאפּי סְמַרַן בְּהָאוַםּ תְיַגַ'תְי אַנְתֵא קַלֵוַרַם
תַםּ תַם אֵוַיְתי קַוּנְתֵיַה סַדָא תַד-בְּהָאוַה-בְּהָאויתַהּ
"אותה הוויה שזוכר האדם בעוזבו את גופו, אליה הוא יגיע תמיד."
המחשבה יכולה להשתקע באון החומרי או ברוחני. כיצד אפשר להעתיק את המחשבה מן החומר לרוח? ישנה ספרות עניפה שממלאת את מחשבותינו באנרגיה חומרית — כגון עיתונים, שבועונים, רומנים וכו'. עלינו להעתיק את מחשבתנו מספרות שכזו לספרות הוֵדית. לשם כך כתבו החכמים הדגולים ספרות וֵדית רבה, כגון הפּוּרָאנּות. הפּוּרָאנּות אינן יצירות דמיוניות, אלא רשומות היסטוריות. בצ'איטניה-צַ'ריתָאמְרִּתַה (מַדְהְיַה 20.122) נאמר:
מָאיָא-מוּגְדְהַה גִ'יוֵרַה נָאהי סְוַתַהּ קרישנה-גְ'נָֿאנַה
גִ'יוֵרֵא קְרּיפָּאיַה קַיְלָא קרישנה וֵדַה-פּוּרָאנַּה
ישויות החיים השכחניות, או הנשמות המותנות, שכחו את יחסיהן עם אלוהים, ושקועות עתה במחשבות אודות פעילות חומרית. קרישנה-דְוַיְפָּאיַנַה וְיָאסַה כתב את הספרות הוֵדית הענפה כדי להעתיק את יכולת חשיבתן לעולם הרוחני. תחילה הוא חילק את הוודות לארבע, ואחר הסביר אותן בפּוּרָאנּות. לפחות משכילים הוא כתב את המַהָאבְּהָארַתַה, שהבהגווד גיטה מהווה חלק ממנה. אחר כך הוא תימצת את הספרות הוֵדית כולה בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה, ולצורך הדרכה נוספת, הוא כתב הסבר טבעי שנקרא שרימד בהאגותם. מחשבתנו צריכה איפוא, לעסוק תמיד בקריאת הספרות הזו. עלינו להשתקע בספרותו של וְיָאסַדֵוַה, ממש כשם שהחומרנים שקועים בקריאת עיתונים ארציים, בטאונים וכיוצא בזה. בדרך זו נוכל לזכור את אלוהים ברגע המוות. זו הדרך היחידה שהאל מציע, והוא מבטיח את תוצאותיה: "אין ספק בכך."
תַסְמָאת סַרְוֵשׁוּ קָאלֵשׁוּ מָאם אַנוּסְמַרַה יוּדְהְיַה צַ'ה
מַיְי אַרְפּיתַה-מַנוֹ-בּוּדְדְהיר מָאם אֵוַיְשְׁיַסְי אַסַמְּשַׂיַהּ
"לכן, ארג'ונה, חשוב עליי תמיד בדמותי כקרישנה, ובד בבד מלא את חובת המלחמה המוטלת עליך. בהקדישך לי את מעשיך ובמקדך בי את מחשבתך ואת תבונתך, אין ספק כי תגיע אליי." (8.7)
הוא אינו מורה לארג'ונה לזוכרו ולנטוש לצורך זה את עיסוקו. לא, האל לעולם לא מציע דבר שאינו מעשי. העבודה בעולם החומרי הכרחית לצורך קיום הגוף. החברה האנושית נחלקת לארבעה מעמדות חברתיים על פי משלח ידם — ברהמנה, קְשַׁתְרייַה, וַיְשְׂיַה ושֻׂוּדְרַה. הבְּרָאהְמַנּים, או מעמד המשכילים, משלח ידם שונה מזה של הקְשַׁתְרייות, או אנשי המנהל. גם למעמד הסוחרים ולפועלים חובות משלהם. מכל מקום, הכול בחברה האנושית, בין אם פועל, ובין אם סוחר, בין אם איש מנהל, חקלאי, או אפילו בן המעמד העליון כסופר, מדען או איש דת — כולם צריכים לעבוד לקיומם. האל מורה לכן לארג'ונה שלא לנטוש את עיסוקו, אלא לזוכרו במהלך עיסוקו (מָאם אַנוּסְמַרַה). מי שלא מתרגל כיצד לזכור את קרישנה במהלך המאבק לקיום, לא יוכל לזכור אותו בשעת המוות. גם שְׂרִי צ'איטניה הורה, קִירְתַנִייַהּ סַדָא הַריהּ: צריך לתרגל את זימרת שמותיו של אלוהים תמיד. שמותיו של אלוהים אינם שונים ממנו. מכאן ששתי ההוראות, זו של קרישנה לארג'ונה "זכור אותי" וזו של שְׂרִי צ'איטניה, "לזמר את שמותיו של קרישנה תמיד" הן זהות. כיוון שקרישנה ושמו זהים, הרי שאין כל הבדל ביניהם. כדי לזכור את האל תמיד, עשרים וארבע שעות ביממה, עלינו לזמר את שמותיו ולעצב את פעילות חיינו בדרך שתזכיר אותו תמיד.
כיצד זה אפשרי? האָצָ'ארְיות נותנים את הדוגמה הבאה: משיכתה של אשה נשואה לגבר אחר, או משיכתו של גבר נשוי לאשה אחרת נחשבים לעזים מאוד. מי שנמשך כך חושב על אהובו תמיד. האשה, גם בשעה שממלאת את חובת ביתה, חושבת תמיד כיצד תפגוש את אהובה. למעשה, היא מקפידה עוד יותר בחובותיה, כדי שבעלה לא יחשוד בקשריה. עלינו להגות באופן דומה באהוב העליון, שְׂרִי קרישנה, ובו בזמן להקפיד ולמלא את חובותינו החומריות. זה אפשרי רק מתוך תחושת אהבה עזה, שהרי רק כך ניתן לבצע את החובות ובו בזמן לזוכרו. אולם אהבה שכזו צריך לפתח. ארג'ונה הגה בקרישנה תמיד; הוא היה בן לווייתו הנצחי, ובו זמנית לוחם. קרישנה לא הורה לו לכן, לנטוש את הקרב ולפנות להגות ביער. בשעה שתיאר לפניו את שיטת היוגה, ארג'ונה טען שאינו מסוגל לבצעה.
ארג'ונה אוּוָאצַ'ה
יוֹ 'יַםּ יוֹגַס תְוַיָא פְּרוֹקְתַהּ סָאמְיֵנַה מַדְהוּסֻוּדַנַה
אֵתַסְיָאהַםּ נַה פַּשְׂיָאמי צַ'נְֿצַ'לַתְוָאת סְתְהיתיםּ סְתְהירָאם
ארג'ונה אמר: "הו מַדְהוּסֻוּדַנַה, שיטת היוגה שתיארת בקצרה נראית לי בלתי מעשית וקשה עד מאד, שהרי המיינד חסר מנוח והפכפך." (6.33)
אלא שהאל השיבו:
יוֹגינָאם אַפּי סַרְוֵשָׁאםּ מַד-גַתֵנָאנְתַר-אָתְמַנָא
שְׂרַדְדְהָאוָאן בְּהַגַ'תֵא יוֹ מָאםּ סַה מֵא יוּקְתַה-תַמוֹ מַתַהּ
"ומכל היוגים, מי שמאמין בי באמונה גדולה בלתי מעורערת, שהוגה בי בתוכו ומגיש לי שירות אוהב ונשגב — הוא הקרוב והמאוחד עימי ביותר ביוגה, והוא הנעלה מכולם. זו דעתי." (6.47) מכאן שמי שהוגה תמיד באלוהים הוא הטוב שביוגים, העליון שבגְ'נָֿאנִים, וגדול הדְבֵקים כולם. האל עוד מוסיף ואומר שקְשַׁתְרייַה אינו רשאי לנטוש מלחמה. אולם אם ארג'ונה יוכל לזוכרו במהלך הקרב, הרי שיוכל לזוכרו גם בשעת המוות. אך זה כרוך בהתמסרות מוחלטת ובשירות נשגב ואוהב לאל.
למעשה, איננו פועלים בגופנו, אלא במחשבתנו ובתבונתנו. מכאן שבשעה שאלה ממוקדים באל, גם החושים יעסקו בשירותו. לכאורה אמנם, אפשר שפעילותם כמו לא משתנה, אולם התודעה משתנה. הבהגווד גיטה מלמדת כיצד למקד את המיינד והתבונה באל. התמקדות שכזו בכוחה לרוממנו לממלכת אלוהים. בשעה שהמיינד עוסק בשירותו של קרישנה, החושים מתלווים אליו מוכנית. ההשתקעות המוחלטת בשְׂרִי קרישנה היא אומנות הבהגווד גיטה, כמו גם סודה.
האדם בן זמננו חותר ומתאמץ להגיע לירח, אולם אינו מתאמץ להתקדם מבחינה רוחנית. מי שנותרו לו עוד חמישים שנה לחייו, חייב להקדיש את זמנו הקצר כדי לתרגל ולזכור את האל. תירגול זה הוא תהליך השירות המסור:
שְׂרַוַנַּםּ קִירְתַנַםּ וישְׁנּוֹהּ סְמַרַנַּםּ פָּאדַה-סֵוַנַם
אַרְצַ'נַםּ וַנְדַנַםּ דָאסְיַםּ סַקְהְיַם אָתְמַה-ניוֵדַנַם
(שרימד בהאגותם 7.5.23)
תשעת התהליכים הללו, שהקל שבהם הוא שְׂרַוַנַּם, או שמיעת הבהגווד גיטה מאדם שהגיע להגשמה עצמית, ממקדים את המחשבה באלוהים. מי שהוגה באל גם זוכר אותו. ואז, עם שהוא נוטש את גופו, הוא זוכה בגוף רוחני שמתאים להתרועעות עם האל.
קרישנה אומר עוד:
אַבְּהְיָאסַה-יוגה-יוּקְתֵנַה צֵ'תַסָא נָאנְיַה-גָאמינָא
פַּרַמַםּ פּוּרוּשַׁםּ דיוְיַםּ יָאתי פָּארְתְהָאנוּצ'ינְתַיַן
"הו ארג'ונה, מי שהוגה בי כאל האישי העליון ומחשבתו מועסקת בזכירתי תמיד ואינו סוטה מן הדרך, אכן יגיע אליי." (8.8)
התהליך אינו קשה ביותר, אולם צריך ללמוד אותו מאדם מנוסה. תַד- ויגְ'נָֿאנָארְתְהַםּ סַה גוּרוּם אֵוָאבְּהיגַצְ'צְ'הֵת (מוּנְדַקַה אוּפַּנישַׁד 1.2.12): צריך לפנות לאדם שבקיא בתירגולו. המיינד נודד תמיד ונסחף, אלא שצריך לאמנו להתמקד בדמותו של האל, שְׂרִי קרישנה, או בצליל שמו, תמיד. אף שהמיינד חסר מנוח מטבעו וקופץ מעניין לעניין, הוא מוצא מנוחתו ברטט הצליל של קרישנה. מכאן שעל ידי הגות בפַּרַמַםּ פּוּרוּשַׁם, באל האישי העליון שבממלכה הרוחנית, או הרקיע הרוחני — מגיעים אליו. הבהגווד גיטה מורה את הדרכים והאמצעים להשגת הבנה או הגשמה עליונה, ודלתותיו של ידע זה פתוחות לכול, ללא יוצא מן הכלל. כולם יכולים לפנות לשְׂרִי קרישנה ולהגות בו ולשמוע אודותיו.
האל גם אומר: (9.32-33):
ָאםּ הי פָּארְתְהַה וְיַפָּאשְׂרִיתְיַה יֵא 'פּי סְיוּהּ פָּאפָּה-יוֹנַיַהּ
סְתְרייוֹ וַיְשְׂיָאס תַתְהָא שֻׂוּדְרָאס תֵא 'פּי יָאנְתי פַּרָאםּ גַתים
קיםּ פּוּנַר בְּרָאהְמַנַּאה פּוּנְּיָא בְּהַקְתַא רָאגַ'רְשַׁיַס תַתְהָא
אַניתְיַם אַסוּקְהַםּ לוֹקַם אימַםּ פְּרָאפְּיַה בְּהַגַ'סְוַה מָאם
האל אומר שאפילו סוחר, אשה מופקרת, פועל, או אפילו הנחות באדם — כולם יכולים להגיע אליו. תבונה מפותחת אינה הכרחית, שהרי מה שחשוב זה לקבל את עקרונותיה של בהקטי-יוגה. כי מי שמקבל שהאל הוא מטרת החיים העליונה, היעד העליון והתכלית הסופית, הרי שיגיע לרקיע הרוחני. קיום עקרונות הבהגווד גיטה הופך את החיים למושלמים ומביא פתרון קבע לכל בעיות החיים. זהו עיקר ותמצית הבהגווד גיטה כולה.
לסיכום, הבהגווד גיטה היא ספרות נשגבת שמצריכה קריאה זהירה ודקדקנית. גיטה-שָׂאסְתְרַם אידַםּ פּוּנְּיַםּ יַהּ פַּטְהֵת פְּרַיַתַהּ פּוּמָאן: מי שימלא כראוי אחר הוראותיה, ישתחרר מחרדות ומצוקות החיים כולן. בְּהַיַה-שׂוֹקָאדי-וַרְג'יתַהּ, הוא ישתחרר מכל פחד בחיים אלה, ובבאים יזכה בחיים רוחניים. (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 1).
ישנו יתרון נוסף:
גיטהדְהְיָאיַנַה-שִׂילַסְיַה פְּרָאנָּאיָאמַה-פַּרַסְיַה צַ'ה
נַיְוַה סַנְתי הי פָּאפָּאני פֻּוּרְוַה-גַ'נְמַה-קְרּיתָאני צַ'ה
"מי שקורא את הבהגווד גיטה ברצינות ובכנות, הרי שייפטר, בחסדו של האל, מהשפעת התגובות לחטאי עברו." (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 2)
קרישנה מכריז בסוף הגיטה (18.66):
סַרְוַה-דְהַרְמָאן פַּריתְיַגְ'יַה מָאם אֵקַםּ שַׂרַנַּםּ וְרַגַ'ה
אַהַםּ תְוָאםּ סַרְוַה-פָּאפֵּבְּהְיוֹ מוֹקְשַׁיישְׁיָאמי מָא שׂוּצַ'הּ
"נטוש את כל צורות הדת (הדהרמה) והתמסר רק לי. אני אגאלך מן התגובות לחטא כולן. אל תירא." הוא לוקח את מלוא האחריות לגבי מי שמתמסר לו ומבטיחו מפני התגובות לחטאיו כולם.
מַלָה-נירְמוֹצַ'נַםּ פּוּמְּסָאםּ גַ'לַה-סְנָאנַםּ דינֵא דינֵא
סַקְרּיד גיטהמְרּיתַה-סְנָאנַםּ סַמְּסָארַה-מַלַה-נָאשַׂנַם
"אדם יכול להתרחץ מדי יום, אולם רחצה אחת במימי הגנגס הקדושים של הבהגווד גיטה דיה להדיח ממנו אחת ולתמיד את כל זוהמת החיים החומריים." (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 3)
גיטה סוּ-גיטה קַרְתַוְיָא קים אַנְיַיְהּ שָׂאסְתְרַה-ויסְתַרַיְהּ
יָא סְוַיַםּ פַּדְמַנָאבְּהַסְיַה מוּקְתַה-פַּדְמָאד ויניהְּסְרּיתָא
מאחר שהבהגווד גיטה דוברה על ידי אלוהים, הרי שאין עוד צורך בשום ספרות נוספת. צריך רק לשומעה ולקוראה בדרך קבע וברוב קשב. האנשים כיום שקועים כל כך בפעילות ארצית, עד כי אינם מסוגלים לקרוא את כל הספרות הוֵדית. אולם אין גם צורך בכך. די בספר אחד זה, הבהגווד גיטה, שהרי זה מכיל את תמצית הספרות הוֵדית כולה, ובמיוחד משום שדובר על ידי האל האישי העליון. (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 4)
נאמר:
בְּהָארַתָאמְרּיתַה-סַרְוַסְוַםּ וישנו-וַקְתְרָאד ויניהְּסְרּיתַם
גיטה-גַנְֹגוֹדַקַם פִּיתְוָא פּוּנַר גַ'נְמַה נַה וידְיַתֵא
"מי ששותה את מי הגנגס זוכה בגאולה; קל וחומר מי שלוגם את נקטר הבהגווד גיטה. זו תמצית הנקטר של המַהָאבְּהָארַתַה, ודוברה על ידי קרישנה עצמו, וישנו המקורי." (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 5) הבהגווד גיטה נבעה מפיו של האל, והגנגס נבע מכפות רגליו. אין כמובן, הבדל בין פיו של האל לכפות רגליו, אולם מלימוד חסר פניות ניתן לראות שחשיבותה של הגיטה רבה אף מזו של מימי הגנגס.
סַרְווֹפַּנישַׁדוֹ גָאווֹ דוֹגְדְהָא גוֹפָּאלַה-נַנְדַנַהּ
פָּארְתְהוֹ וַתְסַהּ סוּ-דְהִיר בְּהוֹקְתָא דוֹגְדְהַםּ גיטהמְרּיתַםּ מַהַת
"הגִיתוֹפַּנישַׁד, או הבהגווד גיטה, מהווה תמצית האוּפַּנישַׁדים כולם, ומשולה לפרה. קרישנה, רועה הפרות המופרסם, חולב פרה זו. ארג'ונה הוא העגל, ומלומדים דגולים ודְבֵקים טהורים שותים את נקטר חלבה." (גיטה-מָאהָאתְמְיַה 6)
ֵקַםּ שָׂאסְתְרַםּ דֵוַקִי-פּוּתְרַה-גִיתָם אֵקוֹ דֵווֹ דֵוַקִי-פּוּתְרַה אֵוַה
אֵקוֹ מַנְתְרַס תַסְיַה נָאמָאני יָאני קַרְמָאפְּי אֵקַםּ תַסְיַה דֵוַסְיַה סֵוָא
(גיטה-מָאהָאתְמְיַה 7)
האנשים כיום משתוקקים מאד לספר קודש אחד, לאלוהים אחד, לדת אחת ולמשלח יד אחד. משום כך, אֵקַםּ שָׂאסְתְרַםּ דֵוַקִי-פּוּתְרַה-גִיתָם: הבה ויהיה רק ספר אחד, ספר קודש משותף לעולם כולו — הבהגווד גיטה. אֵקוֹ דֵווֹ דֵוַקִי-פּוּתְרַה אֵוַה: הבה ויהיה רק אלוהים אחד לעולם — שְׂרִי קרישנה. אֵקוֹ מַנְתְרַס תַסְיַה נָאמָאני יָאני: הבה ויהיה רק מזמור אחד, מנטרה אחת, תפילה אחת — זימרת שמותיו של האל: הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא. קַרְמָאפְּי אֵקַםּ תַסְיַה דֵוַסְיַה סֵוָא: לבסוף, הבה ותהיה רק עבודה אחת — שירות לאל.
תפילה אחת — זימרת שמותיו של האל: הרא קרישנה הרא קרישנה קרישנה קרישנה הרא הרא/ הרא ראמה הרא ראמה ראמה ראמה הרא הרא. קַרְמָאפְּי אֵקַםּ תַסְיַה דֵוַסְיַה סֵוָא: לבסוף, הבה ותהיה רק עבודה אחת — שירות לאישיות אלוה.