בהגווד גיטה: פרק 9, פסוק 4
מַת-סְתְהָאני סַרְוַה-בְּהֻוּתָאני נַה צָ'אהַםּ תֵשְׁו אַוַסְתְהיתַהּ
סֵווֹנְמוּקְהֵא הי ג'יהְוָאדַוּ סְוַיַם אֵוַה סְפְּהוּרַתְי אַדַהּ
(בהקטי-רַסָאמְרּיתַה-סינְדְהוּ 1.2.234)
נאמר כאן שאף שאלוה עליון שורה בכול ומצוי בכול, הוא מעבר לתפיסה החושית הגשמית. דבר זה מצוין במילה אַוְיַקְתַה-מֻוּרְתינָא. אולם אף שאיננו יכולים לראותו, הכול נמצא ונח בו.
בפרק השביעי הסברנו שהבריאה החומרית כולה היא צירוף של שני אוניו של האל — העילי, הרוחני, והנחות, החומרי. אונו של האל מתפשט בבריאה כולה, ממש כמו קרני השמש הפזורות ביקום כולו, והכול נח על אונו.
מכל מקום, אין להסיק כי מאחר שאלוהים מצוי בכול, הוא איבד את קיומו הייחודי. כדי להזים טענה זו, האל אומר: "אני מצוי בכול, והכול מצוי בי, ואף-על-פי-כן אני נבדל." מלך, למשל, מחזיק בממשלה שמייצגת את אונו; משרדי הממשלה השונים מהווים בסך הכול אונים שונים של המלך, וכל אחד מהם שואב את סמכותו מכוחו של המלך. אלא שאין לצפות שהמלך יימצא בעצמו בכל אחד מן המשרדים. זוהי אמנם דוגמה גסה, אולם בדומה לכך, כל התופעות שאנו רואים וכל הקיים — בעולם החומרי וברוחני — הכול נשען על אונו של אישיות אלוה העליון. הבריאה מתחוללת על-ידי אוניו הפזורים בכול.
בבהגווד גיטה נאמר, וישְׁטַבְּהְיָאהַם אידַםּ קְרּיתְסְנַם: הוא נוכח בכול באמצעות ייצוגו האישי ובאמצעות אוניו השונים הפזורים הכול.