פַּתְרַםּ פּוּשְׁפַּםּ פְּהַלַםּ תוֹיַםּ  יוֹ מֵא בְּהַקְתְיָא פְּרַיַצְ'צְ'הַתי
תַד אַהַםּ בְּהַקְתְי-אוּפַּהְרּיתַם  אַשְׂנָאמי פְּרַיַתָאתְמַנַהּ
פַּתְרַם—עלה; פּוּשְׁפַּם—פרח; פְּהַלַם—פרי; תוֹיַם—מים; יַהּ—מי ש-; מֵא—לי; בְּהַקְתְיָא—במסירות; פְּרַיַצְ'צְ'הַתי—מגיש; תַת—את זה; אַהַם—אני; בהקטי-אוּפַּהְרּיתַם—מוגש במסירות; אַשְׂנָאמי—אני מקבל; פְּרַיַתַה-אָתְמַנַהּ—מאדם בעל תודעה טהורה.
תרגום
כאשר אדם מגיש לי באהבה ובמסירות עלה, פרח, פרי או מים — הריני מקבל את מנחתו.
התעמקות
חייב החכם לפתח תודעת קרישנה ולעסוק בשירות מסור לאל. זאת כדי להגיע למשכן של קבע, של חדווה נצחית. התהליך להשגת תוצאות מופלאות שכאלה הוא פשוט מאוד. אפילו העני מכול יכול לבצעו. לא דרושים שום כישורים. על האדם רק להפוך לדָבֵק טהור של האל. אין זה חשוב מי האדם ומה מצבו. התהליך הוא פשוט כל כך, עד כי די במנחת עלה או פרי ובאהבה אמיתית כדי שהאל יתרצה. מכאן שאיש אינו פסול לתודעת קרישנה, שהרי היא קלה מאוד ואוניברסלית. מיהו אפוא הסכל שלא ייטה לפתח תודעת קרישנה באמצעי פשוט שכזה, ולא יבקש את שלמות החיים העליונה, שהיא נצחיות, חדווה וידע? קרישנה אינו מבקש דבר, לבד משירות מסור. הוא נכון לקבל אפילו פרח קטן מדְבֵקו הטהור. לעומת זאת, הוא אינו חפץ בשום מנחה מלא-דָבֵק. הוא אינו זקוק לדבר מאיש, שהרי הוא מסתפק בעצמו; מכאן שקבלת מנחתו של הדָבֵק היא ביטוי ליחסי אהבה וזיקה הדדיים. תודעת קרישנה מהווה את שלמות החיים העליונה. בהקטי נזכרת בפסוק זה פעמיים. זאת כדי לחזק ולהדגיש שרק באמצעות בהקטי, שירות מסור, אפשר להגיע לקרישנה. לא היות האדם ברהמנה, או היותו מלומד דגול, אדם עשיר, הוגה דעות מהולל — אף לא אחד מתנאים אלה גורם לקרישנה לקבל מנחה. ללא עיקרון היסוד — בהקטי — קרישנה לא נכון לקבל דבר. תהליך הבהקטי אינו אמור להתבצע כלאחר-יד; זהו תהליך נצחי ושירות ישיר למלא המוחלט.

קרישנה מבסס בפסוק זה את עמדתו כנהנה הבלעדי, כאלוה עליון, וכמושא האמיתי להקרבות ולמנחות כולן. הוא מגלה גם באילו מנחות הוא חפץ. מי שרוצה לעסוק בשירות מסור לעליון ומבקש להיטהר ולהגשים את מטרת החיים — שירות אוהב ונשגב לאלוהים — הרי שהוא חייב לוודא מה אלוהים רוצה ממנו. מי שאוהב את קרישנה יעניק לו את מבוקשו, ויימנע מלהגיש דברים שאינם רצויים ולא מבוקשים. מכאן שאין להגיש לקרישנה בשר, דגים וביצים, כי לו היה חפץ באלה, היה אומר זאת. אלא שהוא מבקש בבירור עלה, פרי, פרחים ומים, "ומנחה זו," הוא אומר, "אני אקבל." מכאן שלא יקבל בשר, דגים וביצים. ירקות, דגנים, פירות, חלב ומים הם מזון מתאים לאדם, וקרישנה מאשש זאת בעצמו. אין להגיש לו דברי אוכל אחרים, כיוון שלא יקבל אותם. מכאן שהגשת מזון שכזה אינה משתלבת עם שירות אוהב.

בפסוק השלושה-עשר של הפרק השלישי, קרישנה מסביר ששאריות המנחה מטהרות ואמורות לשמש מזונם היחיד של מי שמבקשים להתקדם בחייהם ולהשתחרר משעבוד חומרי. באותו פסוק הוא אומר גם שמי שאינם מגישים לו את מזונם, אוכלים רק חטא. במילים אחרות, עם כל נגיסה אלה עוד מוסיפים ונקשרים בסבך הטבע החומרי. לעומת זאת, התקנת מזון נאה מתבשילי ירקות, הגשתם לפני תמונתו של קרישנה או המֻוּרְתי שלו, השתחווּת ואמירת תפילה ובקשה שיקבל מנחה צנועה זו — אלה מאפשרים התקדמות יציבה, מטהרים את הגוף, ויוצרים תאי מוח עדינים שמובילים למחשבה בהירה. מעל לכול, על הגשת המנחה להתבצע מתוך אהבה. קרישנה אינו זקוק למזון, שהרי כל הקיים הוא קניינו. אולם הוא מקבל את מנחתו של מי שמבקש לרצותו בדרך זו. מכאן שאהבה לקרישנה היא הגורם החשוב ביותר בהתקנה, בהגשה ובהעלאת המנחה.

הוגי דעות אימפרסונליסטים, אשר גורסים שהאמת המוחלטת משוללת חושים — עבורם נשאר פסוק זה סתום לחלוטין. או שאלה רואים בו דימוי גרידא, או שזה משמש בידם הוכחה לטבעו הארצי של קרישנה, דובר הבהגווד גיטה. אלא שלמעשה, קרישנה, אלוה עליון, ניחן בחושים, ונאמר שחושיו יכולים להתחלף זה בזה; במילים אחרות, כל חוש יכול לבצע תפקודו של אחר. זה מסביר את הקביעה שקרישנה הוא מוחלט. ללא חושים, כיצד אפשר לחושבו למלא בשפעים כולם? בפרק השביעי הוא מסביר שהוא מפרה את הטבע החומרי בישויות חיים. מעשה זה מתבצע בהעפת מבט לעברו. ועתה, שמיעת מילות האהבה של דְבֵקיו בשעת הגשת המזון זהה לגמרי לאכילת המזון וטעימתו. מן הראוי להדגיש עניין זה: בגלל מעמדו המוחלט, הרי ששמיעתו זהה לאכילתו. רק הדָבֵק, אשר מקבל את קרישנה כפי שהוא מתאר את עצמו, ללא פרשנות, מבין כיצד יכולה האמת המוחלטת העליונה לאכול מזון וליהנות ממנו.