בהגווד גיטה: פרק 9, פסוק 13

פסוק זה מתאר את המַהָאתְמָא. סימנו הראשון שהוא שרוי בטבע האלוהי, ואינו כפוף לשליטת הטבע החומרי. הפרק השביעי מסביר כיצד זה אפשרי: מי שמתמסר לאישיות אלוה העליון, שְׂרִי קרישנה, משתחרר מיד משליטת הטבע החומרי. דרושה התמסרות; רק מי שמתמסר כולו לאל יכול להשתחרר משליטתו של הטבע החומרי. זוהי נוסחת היסוד. ישות-החיים משתייכת לאון הגבולי, ומכאן שכשהיא נחלצת מהשעבוד החומרי, הריהי באה בהכוונת הטבע הרוחני. הכוונת הטבע הרוחני נקראת דַיְוִי פְּרַקְרּיתי, טבע אלוהי. מי שזכה והתעלה כך, באמצעות ההתמסרות לאל, הרי שהוא נשמה דגולה, מַהָאתְמָא.

המַהָאתְמָא אינו מוצא עניין בדבר מלבד קרישנה, שהרי הוא מיטיב לדעת שקרישנה הוא האישיות המקורית, סיבת כל הסיבות. לכן הוא פטור מכל ספק. רק בחברתם של מַהָאתְמות, דְבֵקים טהורים כאלה, יכול אדם להפוך בעצמו למַהָאתְמָא. הדְבֵקים הטהורים אינם נמשכים אפילו להיבטים אחרים של קרישנה, כגון מַהָא-וישנו בעל ארבע הידיים. הם נמשכים רק לדמותו בעלת שתי הידיים; ולא להיבטים אחרים, לרבות אלים-למחצה או בני אדם למיניהם. הם שקועים בתודעת קרישנה והוגים בקרישנה בלבד, ועוסקים בשירות איתן לאל.