קַויםּ פּוּרָאנַּם אַנוּשָׂאסיתָארַם
  אַנּוֹר אַנִּייָאמְּסַם אַנוּסְמַרֵד יַהּ
סַרְוַסְיַה דְהָאתָארַם אַצ'ינְתְיַה-רֻוּפַּם
  אָדיתְיַה-וַרְנַּםּ תַמַסַהּ פַּרַסְתָאת
קַוים—יודע כול; פּוּרָאנַּם—קדום; אַנוּשָׂאסיתָארַם—שליט; אַנּוֹהּ—מהאטום; אַנִּייָאמְּסַם—קטן; אַנוּסְמַרֵת—תמיד חושב על; יַהּ—מי ש-; סַרְוַסְיַה—של הכול; דְהָאתָארַם—מקיים; אַצ'ינְתְיַה—בלתי נתפסת; רֻוּפַּם—זה שדמותו; אָדיתְיַה-וַרְנַּם—מאיר כחמה; תַמַסַהּ—לחשכה; פַּרַסְתָאת—נשגב.
תרגום
על האדם להגות באישיות אלוה העליון כיודע-כול, כקדום מכול, כשליט, כקטן מהקטן ביותר, כמקיים כול, כשורה מעבר לכל תפיסה חומרית, כבלתי נתפס, ותמיד כאישיות ייחודית. הוא מאיר כחמה ונשגב מהטבע החומרי.
התעמקות
פסוק זה מתאר את תהליך ההגות בעליון. החשוב מכל ההיבטים הללו הוא שהוא אינו מופשט או ריקוּת. אי אפשר להגות במשהו חסר ממשות ייחודית או ב"איִן". זה קשה מאוד. מכל מקום, קל להגות בקרישנה כמתואר כאן. ראשית, האל הוא פּוּרוּשַׁה, אישיות ייחודית — אנו הוגים בדמותו כראמה ובדמותו כקרישנה.

פסוק זה מתאר מיהו אלוהים, בין שהוגים בו כראמה ובין שכקרישנה. אלוהים הוא קַוי, כלומר, הוא יודע עבר, הווה ועתיד, ומכאן שהוא יודע הכול. הוא הקדום מכול, שהרי הוא המקור לכול; הכול נולד ממנו. הוא גם שליטו העליון של היקום, ומקיים ומורה האנושות. הוא קטן מן הקטן ביותר. גודלה של ישות-החיים הוא כחלק העשרת אלפים מקצה שערה. אולם אישיות אלוה, בקטנותו הבלתי נתפסת, נכנס אפילו ללבו של חלקיק מזערי שכזה. משום כך הוא נקרא הקטן מהקטן ביותר. כעליון הוא נכנס לכל אטום וללבו של הקטן ביותר ושולט בו כנשמת-העל. ואף שהוא קטן כל כך, הוא שורה בכול ומקיים-כול. מערכות הכוכבים כולן נשענות עליו.

אנו תוהים לעתים כיצד מרחפים הכוכבים הענקיים בחלל. נאמר כאן שהאל תומך באמצעות אונו הבלתי נתפס בכל אותם כוכבים גדולים ומערכות גלקסיות. המילה אַצ'ינְתְיַה ("בלתי נתפס") היא רבת משמעות בהקשר זה.

אונו של אלוהים הוא מעבר לתפיסתנו, מעבר לתחומי המחשבה האנושית, ומכאן שמו אַצ'ינְתְיַה, בלתי נתפס. מי יכול לערער על כך? הוא שורה בעולם החומרי כולו, ובו בזמן מעבר לו. תבונתנו אינה מקיפה אפילו את העולם הזה, שהוא חסר משמעות לעומת העולם הרוחני. כיצד נוכל אפוא להבין את שמעבר? אַצ'ינְתְיַה פירושו זה שמעבר לעולם החומרי, זה שמעבר לתחומי הטיעונים, ההיגיון והחשיבה הפילוסופית האנושית, הבלתי נתפס.

לכן על הנבון להימנע מטיעונים וניחושים עקרים. עליו לקבל את דבריהם של כתובים כמו הוודות, בהגווד גיטה ושרימד בהאגותם, ולפעול על פי עקרונותיהם. זוהי הדרך להבנה.