סנסקריט
מילה למילה
תרגום
התעמקות
נָאדַתְתֵא קַסְיַצ'ית פָּאפַּםּ  נַה צַ'יְוַה סוּקְרּיתַםּ ויבְּהוּהּ
אַגְ'נָֿאנֵנָאוְרּיתַםּ גְ'נָֿאנַםּ  תֵנַה מוּהְיַנְתי גַ'נְתַוַהּ
נַה—אינו; אָדַתְתֵא—מקבל; קַסְיַצ'ית—של מישהו; פָּאפַּם—את החטא; נַה—לא; צַ'ה—ו-; אֵוַה—אכן; סוּ-קְרּיתַם—מעשים טובים; ויבְּהוּהּ—האל; אַגְ'נָֿאנֵנַה—על ידי הבערות; אָוְרּיתַם—מכוסה; גְ'נָֿאנַם—ידע; תֵנַה—בעטיה; מוּהְיַנְתי—מתבלבלות; גַ'נְתַוַהּ—ישויות החיים.
תרגום
אך גם אלוהים אינו אחראי לעוונותיו או למעשיו הטובים של מישהו. מכל מקום, ישויות חיים עוטות-גוף מתבלבלות בגלל הבערות שמסתירה מהן כל ידע אמיתי.
התעמקות
המילה הסנסקריטית ויבְּהוּ פירושה האל העליון שניחן בכל השפעים — ידע, נכסים, און, פרסום, יופי ופרישות — לאין-סוף. הוא מסופק בתוך עצמו תמיד, ובלתי מושפע ממעשים טובים או רעים. לא הוא זה שיוצר את מצביה השונים של ישות החיים; היא מבולבלת מבערות ומתאווה לתנאי חיים מסוימים, ורצון זה מהווה את ראשיתה של שרשרת פעולות ותגובות. ישות החיים מלאה בידע מעצם טבעה העילי, אלא שבשל כוחה המוגבל היא נוטה ליפול להשפעתה של בערות. אלוהים הוא כול-יכול, אך לא כך ישות החיים. האל הוא ויבְּהוּ, יודע כול, בעוד שישות החיים היא אַנּוּ, מזערית. מאחר שהיא נשמה חיה, הרי שהיא ניחנת ברצון חופשי. אולם רצונותיה מתגשמים באמצעות האל הכול-יכול; האל מאפשר לה להגשים גם את רצונותיה המבולבלים, אולם אינו אחראי לפעולות ולתגובות שנובעות מהם. במצב מבולבל שכזה נוטה הנשמה שבגוף להזדהות עם גופה החומרי הזמני, ומתנסה בשמחה ובסבל בני-חלוף. האל כפַּרַמָאתְמָא, נשמת-העל, הוא בן לווייתה התמידי, ולכן יכול להבין את תשוקותיה, ממש כשם שאפשר להריח את ניחוחו של פרח כשמתקרבים אליו. תשוקה מהווה התניה סמויה של ישות החיים. האל ממלא את תשוקותיה כראוי לה: "מחשבות לו לאדם, ואלוהים מגשימן על-פי דרכו." מכאן שהישות הייחודית אינה כול-יכולה; היא מוגבלת ביכולתה להגשים את מאווייה. אלוהים, לעומת זאת, מסוגל להגשים את התשוקות כולן. מאחר שהוא שווה ביחסו לכול, הוא אינו מתערב בתשוקותיהן של ישויות החיים ובעצמאותן המזערית. מכל מקום, כאשר הן מתאוות לו, או אז האל משגיח עליהן במיוחד; הוא מעודדן להשתוקק בדרך שתוביל אותן אליו, לאושר נצחי. במזמורים הוֵדיים נאמר, אֵשַׁה אוּ הְי אֵוַה סָאדְהוּ קארמה קָארַיַתי תַםּ יַם אֵבְּהְיוֹ לוֹקֵבְּהְיַה אוּנְנינִישַׁתֵא. אֵשַׁה אוּ אֵוָאסָאדְהוּ קארמה קָארַיַתי יַם אַדְהוֹ נינִישַׁתֵא: "האל מעסיק את ישות החיים בפעילות צדיקה כדי לרומם אותה, ומעסיקה בפעילות לא מבורכת כדי לדרדרה לגיהינום." (קַוּשִׁיתַקִי אוּפַּנישַׁד 3.8)

אַגְ'נֿוֹ גַ'נְתוּר אַנִישׂוֹ 'יַם  אָתְמַנַהּ סוּקְהַה-דוּהְּקְהַיוֹהּ

אִישְׂוַרַה-פְּרֵריתוֹ גַצְ'צְ'הֵת  סְוַרְגַםּ וָאשְׂו אַבְּהְרַם אֵוַה צַ'ה

במצוקתה כמו בשמחתה, ישות החיים תלויה תמיד. ברצונו של העליון היא מגיעה לעדן או לגיהינום, כמו ענן שנסחף ברוח."

מכאן שישות החיים, בתשוקתה הראשונה להימנע מתודעת קרישנה, מביאה על עצמה את בלבולה. אף שהיא נצחית מטבעה, מלאה בחדווה ומודעת, בגלל קטנותה היא שוכחת את מעמדה האמיתי בשירות לאל, ומסתבכת בבורות. ואז, בתעתועי הבערות, היא מכריזה שאלוהים אחראי לקיומה המותנה. זה מאושש גם בוֵדָאנְתַה-סֻוּתְרַה (2.1.34) וַיְשַׁמְיַה-נַיְרְגְהְרּינְּיֵא נַה סָאפֵּקְשַׁתְוָאת תַתְהָא הי דַרְשַׂיַתי: "האל אינו אוהב או שונא איש, גם אם נראה כך."