בהגווד גיטה: פרק 2, פסוק 51
גַ'נְמַה-בַּנְדְהַה-וינירְמוּקְתָאהּ פַּדַםּ גַצְ'צְ'הַנְתְי אַנָאמַיַם
מַהַת-פַּדַםּ פּוּנְּיַה-יַשׂוֹ מוּרָארֵהּ
בְּהַוָאמְבּוּדְהיר וַתְסַה-פַּדַםּ פַּרַםּ פַּדַםּ
פַּדַםּ פַּדַםּ יַד ויפַּדָאםּ נֵא תֵשָׁאם
רק בגלל בערות לא יודעים האנשים שהעולם החומרי רווי סבל ורוחש סכנות על כל צעד ושעל. בגלל בערות הם מנסים באמצעות עשייה נהנתנית-אנוכית להסתגל למצב, וחושבים שתוצאותיה יגרמו להם אושר. אלא שאינם יודעים שאין גוף חומרי ביקום זה הפטור מסבל. מצוקות החיים — לידה, מוות, זקנה וחולי — מצויות בעולם החומרי כולו. אולם מי שמכיר את מעמדו האמיתי כמשרת נצחי של אלוהים ואת מעמדו של אלוהים, עוסק בשירותו של האל. או אז הוא הופך לראוי להיכנס לכוכבי הוַיְקוּנְּטְהַה, שפטורים מחיי סבל חומריים ומהשפעת הזמן והמוות. ידיעת מעמדנו האמיתי פירושה גם הבנת מעמדו הנשגב של אלוהים. זו בערות אם כן לחשוב שמעמדה של ישות החיים זהה לזה של האל, ומי שחושב כך אינו מסוגל לעסוק בשירות מסור. הוא הופך בעצמו לאדון וסולל את דרכו ללידה ומוות חוזרים ונשנים. לעומתו, מי שמבין שנועד מטבעו לשרת, ופונה לשירות לאל –זכאי להיכנס לוַיְקוּנְּטְהַה-לוֹקַה מיד. שירות מטרותיו של אלוהים נקרא קארמה-יוגה או בּוּדְדְהי-יוגה, או בפשטות, שירות מסור.