תַם אוּוָאצַ'ה הְרּישִׁיקֵשַׂהּ  פְּרַהַסַנְן איוַה בְּהָארַתַה
סֵנַיוֹר אוּבְּהַיוֹר מַדְהְיֵא  וישִׁידַנְתַם אידַםּ וַצַ'הּ
תַם—לו; אוּוָאצַ'ה—אמר; הְרּישִׁיקֵשַׂהּ—אדון החושים, קרישנה; פְּרַהַסַן—מחייך; איוַה—כמו; בְּהָארַתַה—הו דְהְרּיתַרָאשְׁטְרַה, נצר בְּהָארַתַה; סֵנַיוֹהּ—של הצבאות; אוּבְּהַיוֹהּ—של שניהם; מַדְהְיֵא—בתווך; וישִׁידַנְתַם—למוכה היגון; אידַם—הללו; וַצַ'הּ—את המילים.
תרגום
הו נצר בְּהַרַתַה, או אז, בעומדו בין שני הצבאות, חייך קרישנה והחל לדבר אל ארג'ונה מוכה הצער.
התעמקות
עד כה הייתה זו שיחה בין שני ידידים, הְרּישִׁיקֵשַׂה וגוּדָּאקֵשַׂה. כידידים הם היו על אותו מישור. אלא שאחד בחר עתה להיות תלמידו של האחר. קרישנה חייך עתה, משום שידיד בחר להיות תלמיד. קרישנה הוא אדון הכול ומכאן שהוא תמיד עליון לכול. אולם לרצון דְבֵקיו, הריהו ניאות לשמש להם כידיד, כבן או כמאהב. מכל מקום, עתה הוא הפך למורה, ומיד נכנס לתפקידו ושוחח עם התלמיד כמורה — כלומר במלוא הרצינות הדרושה. מתברר שהשיחה בין המורה לתלמיד התנהלה בפומבי, בין שני הצבאות, לטובת כולם. מכאן שדברי הבהגווד גיטה לא נועדו רק לאדם מסוים, לחברה או לקהילה כלשהי, אלא לכול, וזכאים לשמוע אותם ידידים ואויבים כאחד.