יַיָא סְוַפְּנַםּ בְּהַיַםּ שׂוֹקַםּ  וישָׁאדַםּ מַדַם אֵוַה צַ'ה
נַה וימוּנְֿצַ'תי דוּרְמֵדְהָא  דְהְרּיתיהּ סָא פָּארְתְהַה תָאמַסִי
יַיָא—שבאמצעותה; סְוַפְּנַם—חלימה; בְּהַיַם—פחד; שׂוֹקַם—צער; וישָׁאדַם—עגמומיות; מַדַם—אשליה; אֵוַה—בוודאי; צַ'ה—ו-; נַה—לעולם לא; וימוּנְֿצַ'תי—האדם נוטש; דוּרְמֵדְהָא—חסרת תבונה; דְהְרּיתיהּ—החלטיות; סָא—זה; פָּארְתְהַה— הו בן פְּרּיתְהָא; תָאמַסִי—במידת הבערות.
תרגום
ואותה החלטיות שאינה חורגת מעבר לחלומות, פחד, ייאוש, מִרמוּר ואשליה — החלטיות נבערת שכזו, הו בן פְּרּיתְהָא, היא במידת החושך.
התעמקות
אין להסיק מכך שאדם במידת הטובות אינו חולם. "חלומות" פירושם כאן שינה יתרה. חלימה קיימת בכל המידות — טובות, להיטות ובערות — כיוון שזו פעילות טבעית. מכל מקום, מי שאינם מסוגלים לגבור על שינה יתרה ועל הגאווה הכרוכה בהתענגות על מושאים חומריים — אלה חולמים תמיד להשתלט על העולם, ומאחר שמחשבתם, חייהם וחושיהם מועסקים בזה, הרי שהחלטיותם נחשבת במידת הבערות.