בהגווד גיטה: פרק 18, פסוק 3
תְיָאגְ'יַםּ דוֹשַׁה-וַד איתְי אֵקֵא קארמה פְּרָאהוּר מַנִישׁינַּהּ
יַגְ'נַֿה-דָאנַה-תַפַּהּ-קארמה נַה תְיָאגְ'יַם איתי צָ'אפַּרֵא
יַגְ'נַֿה-דָאנַה-תַפַּהּ-קארמה נַה תְיָאגְ'יַם איתי צָ'אפַּרֵא
תְיָאגְ'יַם—יש לוותר עליה; דוֹשַׁה-וַת—כמשהו רע; איתי—כך; אֵקֵא—אחדים; קארמה—עבודה; פְּרָאהוּהּ—הם אומרים; מַנִישׁינַּהּ—הוגים דגולים; יַגְ'נַֿה—של הקרבה; דָאנַה—צדקה; תַפַּהּ—וסיגוף; קארמה—עבודות; נַה—לעולם לא; תְיָאגְ'יַם—יש לוותר עליהם; איתי—כך; צַ'ה—ו-; אַפַּרֵא—אחרים.
תרגום
ישנם מלומדים שפוסלים כל פעילות נושאת פרי ומורים לנוטשה, בעוד שאחרים אומרים שהקרבה, צדקה וסיגופים — אותם אין לזנוח לעולם.
התעמקות
רבים הפולחנים הוֵדיים אשר שנויים במחלוקת. מותר למשל לזבוח חיות לקרבן. אולם ישנם שפוסלים כליל הרג שכזה. הספרות הוֵדית מתירה אמנם קרבן חיות, אלא שבהקרבות שכאלה החיות לא ממש נהרגות; במהלך ההקרבה הן זוכות בחיים חדשים. לעתים שבה החיה לגוף חיה, ולעתים מתעלה במישרין לגוף אדם. אף-על-פי-כן, חלוקים החכמים בדעותיהם. יש שמתנגדים לכל הרג חיות, ויש שמצדדים בכך בהקרבות מיוחדות. קרישנה מבהיר עתה את כל הדעות השונות הללו בנוגע להקרבות.