בהגווד גיטה: פרק 17, פסוק 4

אישיות אלוה מתאר בפסוק זה את הסוגדים השונים על-פי פעילותם החיצונית. על-פי כתבי הקודש, אישיות אלוה הוא מושא הסגידה היחיד. מכל מקום, מי שאינם בקיאים בכתובים, או שאינם מאמינים בהם, נוטים לסגוד למושאים אחרים. זאת בהתאם למידות ששולטות בהם. מי ששרויים בטובות סוגדים לרוב לאלים-למחצה, כמו ברהמה, שיווה ואחרים, כגון אינְדְרַה, צַ'נְדְרַה ואל השמש. ישנם אלים-למחצה רבים, והשרויים בטובות סוגדים לאחד מאלה, לצורך תכלית מסוימת. מי שבלהיטות, לעומת זאת, סוגדים לדמונים. אנו זוכרים שבמלחמת העולם השנייה היה בקולקטה אדם שסגד להיטלר, כיוון שבזכות המלחמה הוא התעשר מאוד מעסקי שוק שחור. כמותו, אנשים בלהיטות ובבערות נוטים להכתיר לאלוהיהם אדם רב עוצמה, וחושבים שאפשר לסגוד לכל אחד, והתוצאה תהיה אותה תוצאה.

מתואר כאן בבירור שמי ששרויים במידת הלהיטות סוגדים לאלים-למחצה ואף יוצרים כאלה, ומי ששרויים בבערות ובחשכה סוגדים לרוחות של מתים. יש שסוגדים לקברו של אדם מת. גם פולחן מיני נחשב במידת החושך. בכפרים נידחים בהודו סוגדים לרוחות רפאים. ישנם בהודו אנשים נחותי מעמד שהולכים ליער וסוגדים לעץ מסוים, שידוע שחיה בו רוח רפאים, ומעלים לו קרבנות. כל הסגידות השונות הללו אינן למעשה סגידה לאלוהים, שהרי סגידה כזו נועדה למי ששרויים בנשגב, בטובות טהורה. בשרימד בהאגותם (4.3.23) נאמר, סַתְתְוַםּ וישׂוּדְדְהַםּ וַסוּדֵוַה-שַׂבְּדיתַם: "מי ששרוי בטובות טהורה סוגד לוָאסוּדֵוַה." פירושו של דבר שמי שהיטהרו כליל ממידות הטבע החומרי ושרויים בנשגב — אלה סוגדים לאישיות אלוה העליון.

האימפרסונליסטים נחשבים לשרויים במידת הטובות; הם סוגדים לחמישה אלים-למחצה. הם סוגדים להיבטו הבלתי אישי של וישנו בעולם החומרי, או לווישנו כמושג פילוסופי גרידא. וישנו הוא התרחבות של אישיות אלוה, אולם מאחר שהאימפרסונליסטים אינם מאמינים ממש באלוהים, הם מדמים שדמותו של וישנו היא בסך הכול היבט נוסף של הברהמן הבלתי אישי; הם מדמים גם שברהמה הוא היבט של הבלתי אישי במידת הלהיטות החומרית. הם מתארים אמנם חמישה אלים נערצים, אולם מאחר שהם גורסים שהברהמן הבלתי אישי הוא האמת העליונה, הרי שבשלב הסופי הם מתנערים ממושאי הסגידה כולם. לסיכום, רק בחברתם של אנשים בעלי טבע נשגב אפשר להיטהר מאיכויותיהן השונות של המידות החומריות.